ייטב לב במדבר תשב

הוא נשאר למטה אבל אם הרוה והצמיח הארץ ובני אדם אוכלים ושבעים ומברכים להקב"ה אזי הנה"ק שבהפירות ותבואות עולים לשורשן הרי כח הגשם שב למעלה לה' וזה שא' ושמה לא ישוב כי אם הרוה וגו' והצמיחה ונתן וגו' ולחם לאוכל אז ישוב למקומו עכ"ד, ועד"ז א' דוד שאל ממני ואתנה גוים נחלתך לא אמר בקש אלא שאל לשון שאלה דהדרא בעינא לעבודת הש"י וז"ש עלי באר כלי' עלה ושוב למעלה [כי] ענו לה כתרגומו שבחו לה כד"א ענו לה' בתודה ואז הבאר עולה ושב למקומו: באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענותם, במדרש וכי חפורה היתה אלא שנתנה בזכות אבות שנקראו שרים שנא' פתח צור ויזובו מים וגו' כי זכר וגו' את אברהם עבדו יש להבין למה קרא לאבות שרים וגם למה כפל לקרותן נדיבי העם, ונראה לפרש כי כתיב כאן בענין הסלע ודברתם אל הסלע לעיניהם ונתן מימיו הרי לא א' ה' למשה להתפלל בדרך תפלה ובקשה כ"א לדבר אל הסלע בגזרה ויתן מימיו והוא ע"ד דאיתא במדרש פ' בשלח על הפסוק מה תצעק אלי למה אתה מרבה בתפלה גזור ואני מקיים שנא' ותגזר אומר ויקם לך וכדכתיב צדיק מושל יראת אלהים וא' חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים, וכן מצינו גבי אברהם אבינו שנא' וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה וגו' כי היה אז צדיק מושל לא רצה הוא ית' לעשות בלא רשותו, והטעם לכל זה כי אבותינו היו עובדים את ה' מיראת רוממותו ומאהבה לא מיראת שכר ועונש כי אם למען למלא רצונו ית' לעשות לו נחת רוח וכן זרעם אחריהם הצדיקים הולכים בדרכי האבות ועובדים מיראה ואהבה ועל זה א' חז"ל ישראל מפרנסים לאביהם שבשמים על כן הם המשפיעים לו יתב' תענוג ובחינה זו יכונה בשם איש והוא יתב' מקבל תענוג והיינו דכתיב משה אי"ש האלהים, ע"כ כח וגבורה נתן הוא יתברך בהם להיות מושלים בו יתב' כביכול לשמוע לקול גזרתם כדכתיב בפרשת בראשית ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך ומזה זכה משה לגזור גם כן וה' מקיים כדכתיב ודברתם אל הסלע וגו' וזה שא' הכתוב באר (שנתן מימיו) חפרוה שרים כרוה נדיבי העם הן האבות שהיו שרים ומושלים בו יתברך כי נדבו לבם לה' לעבדו מאהבה במחקק מה שהיה על ידי משה הנקרא מחוקק כמו שפירוש רש"י במשענותם ע"י תשען של האבות הנקראים שרים ונדיבי העם כדכתיב פתח צור וגו' כי זכר וגו' את אברהם עבדו: על כן יאמרו המושלים א' חז"ל אלו המושלים ביצרם באו חשבון באו ונחשוב חשבונו של עולם הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא, ויש להבין איך יאמרו כן המושלים ביצרם והלא זה מכח שכר ועונש וכבר א' חז"ל אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס, ונראה לי על פי דברי המפורשים על אומרם דין וחשבון דין שדנין אותו על עבירה שעשה, וחשבון על אותו שעה שעסק בדברי הרשות וכל שכן בשעה שעשה העבירה באותו שעה היה יכול לעשות מצוה או ללמוד וזהו חשבון שמחשבין עתים ורגעים שהיו לריק עכ"ד, וז"ש כי הבלתי מושלים ביצרם ועושים עבירות הם אינם אומרים רק באו דין מה שדנין על עבירה גופא אבל המושלים ביצרם הם אומרים באו חשבון באי ונחשוב כו' הפסד מצוה שהיה יכול לעשות בשעה שעשה העבירה ושכר העבירה גופא נגד הפסדה הרצון בזה שעושים תשובה על העבירה עצמה וגם על מה שביטלו באותו שעה מעשות מצוה ואם אתה עושה כן תבנה גם בהיותך עוסק בעניני עוה"ז ותכונן ממנו לעולם הבא כי תראה שאותו רגע לא יהיה לריק בלתי איזה כוונה לשמו יתברך וכמו שפי' שנשמור חקיך בעולם הזה דהיינו בעסקנו בעניני עולם הזה וממנו נזכה ונחיה לעולם הבא ומזה נקח מוסר אוי לנו מיום הדין כמה שעות ועתים ורגעים וימים ולילות בטלנו מעבודת הבורא יתברך והלכנו אחרי ההבל הבלי עוה"ז הלא הזמן יקר מהכל ויש קונה עולמו בשעה אחת ואנחנו עזבנו לריק ולהבל זמן וזמנים טובא בלי עבודת הבורא יתברך הלא כתיב כל הנשמה תהלל כו' ואחז"ל על כל נשימה ונשימה תהלל ומה יתאונן אדם חי ע"ז ויבקש מחילה וסליחה בלב נשבר ויקדש עתים ורגעים לעבוד עבודת הבורא יתב' בכל עת ובכל שעה, עוד פי' על מאמרם הנ"ל תמצא בספרי ייט"פ בדרוש עה"פ כי ביום הזה יכפר וגו' במאמר תוכחת מוסר אות ג': עוד יתבאר ע"כ יאמרו המושלים באו חשבון כמשמעו בהמשך הפסוקים שלמעלה, כי בפ' דברים כתיב ויצא סיחין לקראתנו וגו' ונלכוד את כל עריו וגו' לא היתה קריה אשר שגבה ממנו את הכל נתן ה' א' לפנינו דלכאורה אומרו את הכל כו' שפת יתר