ייטב לב במדבר תשא

את הפרה כלו' אפילו כבר שרף את כח הרע הנקרא פרה עכ"ז לעיניו יהיה תמיד לעיניו מה שעשה כבר כמו שא' דוד וחטאתי נגדי תמיד לחזור בתשובה וגם להטותו לתחיה כלו' באותו התאוה והחמימות של היצה"ר יעבוד בו את השי"ת ע"ד גרסה נפשי לתאבה וכתיב רשפיה רשפי אש וגו' וצדיקים באותו דבר שחוטאים באותו התמימות] בו מתרצים וז"ש ואסף איש טהור את אפר הפרה היינו כחו הנותר ממנו והניח מחוץ למחנה חוץ לעולם הזה להעלותו למעלה לשמים והענין עפ"י המבואר ברע"מ פ' כי תצא ובע"ח שער קיצור אבי"ע כי יצה"ר שרשו ממקום קדוש יהלך מגבו' דקדושה אלא שברדתו למטה נעשה סיגים ויש לצרפו וללבנו ולהסיר הסיגים מכסף עד שבסור הרע ממנו נעשה טוב ומלאך קדוש עי"ש, והנה מדרך היצר הרע לעור עיני בני אדם לשום מר למתוק ורע לטוב כלו' שידמה בעיניהם שהוא דבר מצוה ובאמת הוא עבירה והדבר קשה להנצל מזה בלתי אם מעמיד הדבר על אבן הבוחן ויודע שזה עצת יצה"ר והוא המסיתו ואז ינצל ממנו וישמור רגליו מלכד ברשת זו טמן לו, ובזה פירשו בספה"ק ה' לי בעוזרי ואני אראה בשונאי כלו' שאראה בשונאי ואדע שמסיתני לרע ולא אדמה בנפשי שהוא אוהבי ומסיתני לטוב, וז"ש תחלה והיה כל הנשוך מנחש הוא יצה"ר הוא נחש הקדמוני] וראה אותו [שיראה אותו שהוא יצר הרע אז] וחי כלו' ינצל ממנו אח"כ למד משה דעת את העם עוד מדרגה יותר גדולה וגבוה להפכו לטוב והיינו ויעש משה (דייקא שהוא הפך יצר הרע לטוב) נחש נחושת וישימהו על הנס (על שורשו בגבהי מרומים) והיה אם נשך הנחש (הוא היצה"ר) את איש והביט אל נחש וגו' כלו' והביט מלמעלה למטה משורשו שבשמים ממעל שממקום קדוש יהלך ומקורו טהור עד שירד למטה אז וחי, וז"ש בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה אל שורשו של הנחש הקדמוני בשורש גבורה דקדושה ומשעבדים את לבם (הרע) לאביהם שבשמים הם מתרפאים: ועם האמור יתבאר המדרש והילקוט וישלח ישראל מלאכים אל סיחון מלך האמורי וגו' ז"ש הפסוק סור מרע ועשה טוב בקש שלום במקומך ורדפהו במקום אתר כל ד"ת צריכים זה לזה כאן נאמר וישלח ישראל מלאכים ובמקו"א תלה השליחות במשה ואשלח מלאכים ממדבר קדמות ללמדך שראש הדור ככל הדור. עוד שם ממדבר קדמות וכי יש מדבר קדמות אלא מן התורה שקדמה לכל למדתי שנא' וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן א"ל הקב"ה יפה עשית שנא' כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום הענין כי כל השבעים אותות יש להן שורש בקדושה בגבהי מרומים ולעתיד יצרפו ויתלבנו ויטו שכם אחד לעבדו יתב' באמת כדכתיב גבל ועמון ועמלק וגו' וידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון וביאר בעש"מ מאמר חקור דין ח"ב פ"י לא א' שיאבדו לגמרי כי אם שיוסר הרע והסיגים מהם וידעו את ה' ולכן וזרח משעיר וגו' להשלימם לשורשם שבקדושה ולכן שלח משה דייקא המהפך רע לטוב מלאכים אל סיחון שישלים עמו ויהפך לטוב לשורשן שבקדושה: וז"ש המד' זש"ה סור מרע מיצה"ר הנקרא רע ועשה (אותו) טוב בקש שלום במקומך היינו בעצמך בעירך עיר קטנה זה הגוף להשלים אויביך הוא היצה"ר עם יצה"ט ורדפהו במקום אחר היינו בזולתך להשלימו אתך להפכו לטוב ועל כן תלה השליחות במשה דכתיב ואשלח מלאכים שהוא שהפך בעצמותו רע לטוב וקישט א"ע ע"כ ביקש לקשט אחרים להשלימם לקדושה והיינו ממדבר קדמות היינו משורש הקדושה הגבוה מעל גבוה הקדום לעולם דברי שלום והבן זה: על כן יאמר בספר מלחמות ה' את והב בסופה כי פעמים רחש לבי דבר טוב בסוגיא הגמ' וששתי בו אחר זה מצאתיו בספר שנא' בו דבר זה והיה בלבי מה עשה לי כי קדמני בזה ואין בפי חדשות ויגעתי ומצאתי שנית דבר חדש ואז נתעורר בלבי אהבה אליו כי זכיתי על ידו לחדש שנית ואז אמרתי בלבי כי זש"ה על כן יאמר בספר מלחמות ה' ר"ל כאשר א' לוחם מלחמתה של תורה הנקרא מלחמות ה' ודבר זה המצא תמצא כי יאמר בספר הנדפס ויש בלבו עליו את והב בסופה אהבה בסופה ואפשר להעמיס זה בלשון הגמרא דף ל' ע"ב על הפסוק אשרי הגבר וגו' לא יבושו כי ידברו את אויבים בשער א' רחב"א אפילו האב ובני הרב ותלמידו שעוסקים בתורה בשער אחד (רצונו לומר שעוסקים בתורה במשוער בשכל של זה ושל זה דבר א') נעשים אויבים זה לזה (שכבר קדם אחד מהם ואין לשני חדשות) ואינם זזים משם עד שנעשים אוהבים זה את זה (מכח שמחדש על ידי זה עוד חדשות) שנא' את והב בסופה: עלי באר ענו לה ע"ד שפירשו הא דכתיב כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים ושמה לא ישוב כ"א הרוה וגו', הענין דאם הגשם אינו מרוה ותצמית אזי