ייטב לב במדבר תרצט

לו לומר מחמת שדברו במשה נשתטחו כו' גם יש להבין מה שא' חטאנ"ו כי דברנו בה' ובך עוינו או פשענו היו ראוים להם לומר על זה ולא לשון חטא שהוא הקל שבכולם: ונ"ל עפ"י מה דכתיב למעלה ותדבר מרים ואהרן במשה וגו' וישמע ה' ואיתא בילקוט מנין שאף משה שמע שנא' וישמע ה' והאיש משה אלא שכבש משה על הדבר ופי' מוזלה"ה בספר ישמח משה דקשיא ליה מה ענין והאיש משה ענו וגו' לכאן ולזה פי' המדרש דבא לתרץ שלא תקשה הא קי"ל דהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שהרי ירבעם עומד ומקטיר לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו בצדיק יבשה ידו וכאן היה כ"כ עיכובים ושהיות הרבה קודם שנענשו והתירוץ לזה כי נגלה לו בחלום הטעם שהחמיר בכבודו של צדיק יותר מכבודו שהמעליב למקום ב"ה אין כאן מתבייש כי הוא יתברך איננו נעלב מזולתו משא"כ צדיק שהוא מתבייש ונעלב ולפי זה זהו בשאר צדיקים אבל זה האיש משה שהיה ענו מאד וגו' בחינת מה כאפס ואין הוא לא היה נעלב ומתבייש וזה שא' כאן והאיש משה ענו וגו' להורות טעם שלא נענשו תיכף וממילא מוכח שמשה שמע דאי לא שמע בלאו הכי אין כאן נעלב אלא ודאי שמע אלא שכבש כו' מכח ענוה שבו והיינו דאי' בילקוט שא' אהרן למשה אם שוגגין אנו מחול לנו כמזידין דלכאורה אין לו פירוש אלא ה"ק אם שוגגים אנו שלא ידענו בחי' משה וענותנותו היתירה דאית ביה טרם שא' והאיש משה ענו וגו' ואם כן לפי זה מה שדברנו הוא עון גדול כי הרי יש כאן מתבייש ולא ניתן למחילה עכ"ז מחול לנו כמזידין כאלו היינו מזידין כלו' יודעים מעלת משה בענותנותו היתירה שאז לא היה החטא גדול כי אין כאן נעלב עכ"ד המתוקים מדבש: וז"ש הכתוב להמליץ בעד העם וידבר העם באלהים ובמשה כלו' שאין החטא גדול כל כך כי השוו עבד זה משה לקונו כלו' כמו שהוא יתברך אינני נעלב ומתבייש כ"כ משה עבדו וזה שא' חטאנו שאינו אלא חטא קל כי דברנו בה' ובך ואין כאן נעלב וז"ש המד' ידעו שדברו במשה כלו' על זה שדברי בה' ודאי שאיננו נעלב ואיננו עון כי אם חטא קל אלא שאפילו על מה שדברו במשה לא שוגגים היו לבלי לדעת מעלת משה בבחי' ענותנותו דאם כן היה העון גדול מנשוא אלא ידעו שדברו במשה כלו' שהיה ענו מאד ואיננו נעלב ולכן באו ויא' רק חטאנו ולא עוינו פשענו ע"כ התפלל וגו' וזה פי' נכון ומליצה נאה: וישלח ה' בעם את הנחשים השרפים וגו' ויא' ה' וגו' עשה לך שרף ושים אותו על נס וגו' וא' חז"ל וכי נחש ממית או מחיה אלא כו'. ונ"ל ע"ד דכתיב אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ופי' המפורשים אשרי למי שסובל יסורים במה שמצטער על מה שאין שמו שלם במלואו כדכתיב על כס י"ה ומכח זה פטור מלסבול יסורים אחרים וזה שא' לא אמות וגו' (כי) יסר יסרני י"ה (ודי בזה) על כן ולמות לא נתנני. וידוע כי שמר הוא לשון המתנה כפי' רש"י על ואביו שמר את הדבר היה ממתין ומצפה מתי יבא וכן שומר אמונים, ולדעתי ז"ש בפרשת קרת ושמרתם את משמרת הקודש ואת משמרת המזבח (ובזכות שאתם שומרים וממתינים משמרת הקודש זה בית המקדש והמזבח מתי יבנה די ביסורים הללו) ולא יהיה עוד קצף על בני ישראל והבן, ובגמרא ברכות איתא מפני מה לא נא' נו"ן באשרי מפני שיש בה מפלת שונאי ישראל שנא' נפלה וגו' ואפ"ה חזר דוד וסמכה ברוח הקודש שנא' סומך ה' לכל הנופלים ומבואר בספר בנ"י כי על כן נקרא הישועה נ"ס כי הסמ"ך הי' סומך ומקים לנו"ן מנפילתה, ובזוהר בהקדמה עאלת את ס' למברי בה עלמא דכתיב סומך ה' וגו' א"ל על דא אנת צריך לאתרך ולא תזוז מנה אי אנת נפיק מאתרך מה תהא עלייהו דאינון נפילין עי"ש, ולדעתי זה שא' הכתוב איכה ישבה בדד וגו' היתה למס כי בזמן שהנו"ן נפלה ממקומה ממילא אות סמ"ך סמוך למ"ם שהיא סימנא דמות כמבואר בזוהר פנחס דף רל"ז ע"א הרי מ"ס ולמפרע ס"ם וזה היתה למ"ם, אבל על עת הגאולה נא' כנשא נס הרים תראו, הרימו נ"ס, שורש ישי אשר עומד לנ"ס וזה שכתוב עשה לך שרף (רשפי אש שלהבת י"ה כלו' רשפי שלהבת בלב מיסורים שם י"ה) ושים אותו על נ"ס, מתי יהיה אותיות אלו סמוכים זה לזה והסמ"ך יהיה סומך לנופלים והיה כל הנשוך (מכח) וראה אותו (נס ומצטער על זה אז) וחי והבן: א"י על פי מה שכתוב בספר בני יששכר עוד טעם על שנקרא ישועה נ"ס עפ"י מה שכתב האר"י ז"ל נ"ס גימט' מ"ה אדנ"י השם הויה במלוי מ"ה מורה על מדת דכורא בהתפשטות ושם אדני מדת נוקבא בלי התפשטות, ולעתיד כי תהיה אור הלבנה כאור החמה אזי גם מדת נוקבא תהיה בעת היחוד אדני במלואו