ייטב לב במדבר תרצח

אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי לכן כיון שהי' להם מי באר לשתות ולא הי' צריכי' להנות ממימיו ועכ"ז הי' רוצים לקנות ממנו להנהותו היינו שא' דרך המלך (דתהני' לזולתו ולא מהנין לי') נלך וזה שפרש"י שא' אלא נקנה מכם ושפיר נרמז בקרא, והכוונה לקנות במחיר למען נלך באורח מישור ולא נטה ימין ושמאל כדברי הזוהר ויא' אליו אדום לא תעבור בי והי' משה סובר אולי פגמו בזה בכבוד מלך אדום שאינו רוצה למכור במחיר כ"א הוא בעצמו דרך המלך ילך להנהותם בחנם ולמען תנצל נפשו על שא' תחלה כ"א נקנה במחיר ויאמרו אליו ב"י במסלה נעלה כפי' התרגום באורח כבישא כלי' כדרך כל הארץ שאם שהמלך מהנה בחנם היינו מעצמו אבל אין מדרך ארץ לבקש ממנו מימיו וכדומה בחנם ולזה אמרנו ואם מימיך נשתה וגו' ונתתי מכרם (וזה שלא א' במסלה נלך כ"א נעלה היינו שנעלה הנה"ק דשם ע"י שנתן מכרם) רק אין דבר כלומר רק אם אין אתה חפץ בשום דבר מחיר כ"א להנהות בחנם אזי ברגלי אעבורה כלו' בטורח רגלי אעבורה ואעלה הנה"ק דשם בלא מחיר, וימאן אדום נתון את ישראל עבור בגבולו לא א' עזוב כ"א נתון כלו' לא במכירה ולא בנתינה והבן: ויראו כל העדה כי גוע אהרן אחז"ל אל תקרי ויראו אלא וייראו, יש לפרש עפ"י מ"ש כל הנביאים התנבאו באספקלריא שאינה מאירה מוסיף עליהם משה שהתנבא באספקלריא המאירה ופירשו קדמונינו כי מי שרואה באספקלריא שאינה מאירה הנקרא בל"א שפיגל רואה א"ע ולא את אחרים כ"כ בבחינת זו היו שאר נביאים חשובים בעיני עצמם ורואים א"ע במעלתם ולא את זולתם משום הכי לא התנבאו רק בכה כמו שפירשו אנכי (מי שחשוב בעיניו ואומר ע"ע אנכי זה) עומד בין ה' וביניכם מסך המבדיל מוסיף עליהם משה שהתנבא באספקלריא המאירה שהמסתכל בו רואה את אחרים ולא א"ע כ"כ היה משה רבינו ע"ה ענו מאד מכל האדם וגו' ראה את אחרים במעלה יותר ממנו ולא ראה א"ע כי היה נבזה ושפל בעיניו בחי' מה לכך התנבא בזה הדבר עכ"ד: והנה משה ואהרן שניהם היו בחי' מה כדכתיב ונחנו מה ונא' ואהרן מה הוא, והנה א' חז"ל על אהרן אוהב שלום ורודף שלום אוהב את הבריות ומקרבן לתורה, נ"ל כוונתם בזה כי עיקר מחלוקת נצחת מכח גאות שכל אחד רוצה להשתרר על חברו אבל מי שהוא בחינת מה ושפל בעיניו לא יתקוטט ולא יקפיד על שום דבר נגד חברו ועל כן היה אהרן מלמד לכל א' מישראל להיות שפל ונבזה בעיניו וממילא בזה הגדיל השלום בין איש לאשתו ובין איש לרעהו ובזה עצמו היה מקרבן לתורה כי כבר א' חז"ל למה נמשלו דברי תורה למים מה מים מניחים את הגבוה ויורדים לנמוך אף דברי תורה מניחין את הגבוה ויורדים לנמוך וכיון שהיה אהרן מלמד לישראל להיות להם מדת ענוה ושפלות ונמיכת רוח כזה היה מקרבן לתורה כאמור. נמצא כ"ז שהיה אהרן חי והיה מלמד להם מדת ענוה לא היה אדם רואה א"ע ולא נחשב בעיניו לכלום ואחר שמת אהרן עזבו מדה זו ואחזו במדת הגאוה וגבהות וראו א"ע במעלה ולא את זולתם ומזה עצמו הרגישו כי מת אהרן כי אינם במעמדם ומצבם הראשון וז"ש ויראו כל העדה כי גוע אהרן ומהיכן ראו לזה אז"ל אל תקרי ויראו אלא וייראו שנראו בעיני עצמם לאנשים חשובים מזה ראו וידעו כי מת אהרן. ועל זה א' וישמע הכנעני וגו' כי בא ישראל דרך האתרים פי' מרגלים [כמו שפי' התרגום ורש"י] שכל מה שהוציאו דבה על הארץ היה רק בשביל שרצו התנשאות כדאיתא בזוהר שלח (אמאי נטלו עיטא בישא אלא אמרו אי יעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין עי"ש) כ"כ עתה באו ישראל למדה זו שכל אחד רצה שהוא ישתרר על זולתו, ועל פי האמור נראה לי שזה רמזו חז"ל בחגיגה פ"ק דף ה' שא' האי צורבא מרבנן מרוב ענותנותו שלא החשיב א"ע לקבל פניו אתם הקבלתם פנים הנראין כלו' לאחרים ואינם רואין א"ע תזכו לקבל פנים הרואים ומשיג א"ע ואינם נראין ולא מושג לזולתו והבן: וידבר העם באלהים ובמשה פרש"י והוא ממדרש השוו עבד לקונו ולכאורה איפכא היה לומר השיו קונו כו' עוד במדרש ויבא העם אל משה ויא' חטאנו ידעו שדברו במשה ונשתטחו לפניו ואמרו התפלל וגו' ויש להבין הלא דברו באלהים ובמשה ולמה א' ידעו שדברו במש' ועזב אותו ית"ש, מיהו ע"ד פשוט י"ל בזה כי נגד מה שדברו באלהים די במה שהרהרו תשובה בלבם כי הוא יתברך חוקר לב אבל בשביל מה שדברו במשה היו צריכים לבא ולאמר בפה חטאנו כי דברנו וגו' התעלל אבל עכ"ז לשון שאמר שידעו שדברו במשה תמוה מה ידיעה שייך במה שדברו הם בעצמם והיה