ייטב לב במדבר תרצז

עצמו שנא' ויחל משה את וגו' למה יאמרו מצרי' לאמר ברעה הוציאם להרוג אותם בהרים כו' משא"כ כאן לא מצא לו פתח חרטה אלא דלכאורה גם כאן הי' מקום למצא פתח ע"ד שא' בנדרים פ"ג דף כ"א ההיא איתתא דאדרתה לברתה כו' א"ל אלו הוה ידעת דאמרן מגירחך עלה דברתך אלו לא חמאת בה אמה מילין דעזיבה [שראוי' להיות נעזבת מפני דברי' מכוערים] בכדי לא אדרתה מי אדרתה א"ל לא ושרייה, ה"נ הי' מקום לפתוח פתח שלא יאמרו כעון דור המדבר כך עון משה ואהרן ובשביל אותו העון לא נכנסו לארץ והי' גנאי למשה, אלא דכ"ז אלו לא הי' חטא תי מריבה אבל יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י מסתמא יתלו הקלקלה במקולקל שבשביל זה לא נכנסו ולא בשביל עון דור המדבר וליכא פתח ואין כאן התרה, ובזה ניחא דהגם שכבר א"ל עתה תראה ולא העשוי בל"א מלכים אכתי הי' מקום למשה לשנות הגזירה דהרי איתא בפ"ק דנדרים אהא דפרנסה בשביל רבים ופריך מהא דאמרי' מן בזכות משה ומשני שאני משה כיון דנפיש זכותי' כרבים דמי וברבים קיי"ל דמועיל תפלה אפי' לאחר גז"ד ובזה פי' הפר"ד [בדרך הרבים] המד' אתה החילות להראות את עבדך את גדלך זה המן כלו' שמשם נראה שיש לו דין רבים וא"כ תועיל תפלה אפי' לאחר גז"ד עיי"ש, ואי שישבע אכתי יש ביכלתו של משה להתיר השבועה כדין חכם המתיר ע"י פתח כדי שלא יאמרו כעון דור המדבר כך עון משה כו' אבל יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י (מסתמא יתלו בזה ע"כ) לכן (בשבועה) לא תביאו וגו' ושוב אין כאן התרה: וזה שא' רש"י גילה הכתוב שאלולי חטא זה הי' נכנסים לארץ ואי משים הגזירה של עתה תראה הי' אפשר לבטל הגזירה ואפי' אי הי' נשבע הי' פתח חרטה כדי שלא יאמרו כעין דור המדבר כו' אבל ע"י חטא זה שהי' ברבים לכן בשבועה וזה דבר נחמד ונכון: וישלח משה וגי' אל מלך אדום וגו' נעברה נא בארצך וגו' ולא נשתה מי באר פרש"י והוא ממדרש מי בורות הי' צ"ל אלא כך אמר משה אעפ"י שיש בידינו מן לאכול ובאר לשתות לא נשתה ממנו אלא נקנה מכם אוכל ומים להנאתכם כו' וקשה מה שא' אלא נקנה מכם אין לזה שום רמז בקרא זה וביותר תמו' דלפי הפשוט משמע ולא נשתה מי באר שלכם כ"א משלנו לכן כאשר אמר לא תעבור בי סברו שזה מפני שאינם רוצים להנהותם לקנות מהם ע"כ חזרו ואמרו ואם מימיך נשתה וגו' ונתתי מכרם אבל לפרש"י שכבר א' לא נשתה משלנו אלא נקנה מכם ועכ"ז א' לא תעבור בי מה חזרו וא' ונתתי מכרם וכבר עמד על זה הרמב"ן עיי"ש, גם יש להבין מה שאמרו רק אין דבר ברגלי אעבורה ופרש"י אין שום דבר מזיקך, ובתרגום לחוד לית פתגם דביש הלא שני תיבות הללו שהוסיף רש"י מזיקך והתרגום דביש חסר מן המקרא ותו דהי' לו לומר אין דבר רק ברגלי אעבורה: והנ"ל בזה כי הלא נודע כי אלה מסעי ב"י אשר נסעו הי' תכלית הדבר להעלות נה"ק שהי' בכ"מ מדרך כף רגלם ולכן הי' מ"ב מסעות נגד שם מ"ב שבכחו העלאת נה"ק כידוע והנה מה שרצה משה לעבור דרך אדום הי' ג"כ לכוונת תכלית הדבר להעלות נה"ק דשם ולכן מדי עברם לא רצו לאכול ולשתות משלהם כ"א לקנות מהם אוכל ומים להעלות נה"ק שבתוכם, והענין מבואר מדברי הזוהר פרשת תרומה דף קכ"ח ע"א כל מאן דבעי לאשתדלא לאעברא מני' רות מסאבא ולאכפייא רוחא אחרא ההוא עובדא דבעי לאשתדלא בי' בעי למקני לי' באגר שלים בכל מה דיבעון מני' (ומכאן הוציאו שצריך ליתן בעד מצוה כל מה דבעי מני' המוכר) בגין דרוח מסאבא איהו אזדמן תדיר במגנא וברקני' ובלא אגרא ואניס ומפתי לב"נ לדיירא עמהון ורוח קודשא לאו הכי אלא באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי ועכ"ד דיהך באורח מישר דלא יסטי לימינא ולשמאלא כו' עכ"ד בקיצור קצת ונראה דמה שא' באגר שלים ובאשתדלותא רב וסגי הוא בוא"ו העיטוף וגם במקום וא"ו המחלקת וכלו' באגר שלים או באשתדלותא רב וסגי, דמה יעשה איש עני ואביון שאין כל מאומה בידו לקנות אתרוג נאה בכסף מלא וכדומה, לזה מה שעושה השתדלות וטורח בגופו המצוה הוא במקום כסף ובשביל השתדלות וטרחתו בגופו זוכה להעביר רוח מסאבא ולהשרות בהאי עובדא רוחא דקודשא האמנם מי שאפשר לו למעבד עובדא במחיר מלא ובאשתדלותא דגופא ודאי עדיף לצאת ידי שניהם כמשמעות הזוהר אבל מי שאי אפשר לו לקנות במחיר יוצא ידי חובתו באשתדלותא דגופא לבד כאמור: וזה הי' ענין תכלית כוונתו של משה שא' ולא נשתה מי באר שיש לנו כ"א נקנה וזה שא' דרך המלך נלך כלו' ע"ד שאמר' בגמ' נדרים דף כ"ד לאו מלכא