ייטב לב במדבר תרצה

ועפ"י דבריו נ"ל לפרש הגמ' סוף מנחות תני' כו' א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשתים וכו' לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצונו ויעשה רצוני, לא לרצוני אתם זובחי' אלא לרצונכם אתם זובחי' שנאמר לרצונכם תזבחוהו ופרש"י לא לרצויי כלו' לא להנאתי כו' אלא לרצונכם לצורך עצמיכם והוא דחוק ומהרש"א גרם גירסא אחרת עיי"ש ולדעתי הכי פירושו לא אמרתי לכם זבחו כדי שתאמר אעשה רצוני ויעשה רצוני ר"ל שאני אבטל רצוני ואעשה רצונו כדי שהוא יבטל רצונו ויעשה רצוני, לא תאמר כן כי לא לרצוני אתם זובחי' ר"ל שאין אתם זובחי' בשביל לבטל ולשנות רציני כי אין שנוי רצון לפני שאני תמיד רוצה להטיב אלא לרצונכם אתם זובחי' היינו שאתם זובחי' הקרבן כדי שעי"ז תשובו בתשובה ותתחרטו על העבר ותבטלו ותשנו רצונכם מרע לטוב כי זה עיקר הקרבן הוידוי והתשובה כמבואר ברמב"ם ה' תשובה פ"א וז"ל וכן כל חייבי חטאות ואשמות בעת שמביאין קרבנותיהן אין מתכפר להן עד שיעשו תשובה ויתודו ודוי דברים שנאמר והתודה אשר חטא עליה עכ"ל: נמצא עי"ז שאתם שבי' ומתחרטים על העבר ומשנים רצונכם אתם מוכנים לקבל הטוב שברצוני להטיב לכם ולכן א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוין את לבו לשמי', דאלו במלך בשר ודם שע"י שמביאין לו דורון לפייסו נשתנה רצונו יש חילוק בין רב למעט שע"י מתנה מרובה נשתנה רצינו ולא כן ע"י מתנה מעוטה, אבל לא כן במלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא א"צ לכך ולא נשתנה רצונו עי"ז כלל כי אם מעולם רוצה להטיב לברואיו אלא שע"י שחוטא האדם אינו כדאי לקבל הטוב וכשמביא קרבן ושב בתשובה ומשנה רצונו לטוב נעשה כלי מוכשר לקבל הטוב א"כ אין חילוק בין רב למעט כמו שהעשיר תשנה רצונו ע"י שמביא קרבן עשיר כ"כ העני ע"י קרבנו ומנחתו וממילא מוכן לקבל הטוב וזה פי' נכון ולכן עתה תפלות כנגד תמידין תקנו שע"י התפלה שמאמין בה' שממנו יושע עי"ז נעשה כלי מוכשר לקבל הטוב וכל מה שמבקש ומתפלל עליו: והנה זה יתכן למי שמתפלל ע"ע אך איך תועיל תפלת צדיקים על זולתם שמתפללים בעדם וע"כ צ"ל ג"כ עד"ז שע"י שהם מאמינים בה' ובצדיקי' שיושעו ע"י תפלתם ע"י זה נעשו כלי מוכן לקבל הטובות ומעתה הבאים אל אדם שמחזיקים איתי לצדיק ומחכים לה' להושע בזכותו לו יהי' כי אילו כפי דמיונם עכ"פ הם מאמינים בה' כי הוא שומע תפלתו ותפלת צדיקים ובידו למלא משאלותם לשנות טבע העולם ובזכות אמונה זו הם נושעים וכבר שמעתי מפי קדוש ה' ומכובד בעל המחבר ספר דעת קדושים שזה שא' דוד המע"ה אלקי' אתה ידעת לאולתי ואשמותי ממך לא נכחדו [עכ"ז[ אל יבושו בי (על ידי) קויך אדנ' וגו' אל יכלמו בי מבקשיך אלקי ישראל כי הם מאמיני' בך ומבקשי' על ידי ישועה מאתך ע"כ הם כדאי להושיעם עכ"ד ז"ל: וז"ש כאן שלא יאמר משה מרוב ענותנותו מכל אדם מי אנכי עשות נסים ונפלאות כאלה להוציא מים מן הסלע בדבור בעלמא ע"כ אמר לו השי"ת ודברתם אל הסלע לעיניה"ם כלו' בשביל עיניהם המיחלי' וסוברי' ובזכות זה ונתן מימיו והוצאת לה"ם [בזכותם] מים וז"ש יען לא האמנתם בי להקדישני לעינ"י בנ"י וכן נאמר בפרשת פנחס אצל יהושע וצויתה אותו לעיניה"ם מחמת שהם שמו עיניהם אליו וכן נאמר להלן בפ' וילך ויקרא משה ליהושע ויאמר אליו לעינ"י כל ישראל חזק ואמץ וכן נא' בסוף התורה אשר עשה משה לעינ"י כל ישראל, ובזה אני מבין הענין הנהוג כשבאים אל הצדיק ומבקשים ממנו להתפלל נותני' לו ממון וכבר דבר בקדשו בענין זה בספר אגרא דפרקא אות זיי"ן והביא בשם דרשות הר"נ שכך הי' נהוג מימי קדם בימי שמואל שביקש משאול לתת לו מנה עיי"ש טעמו, ולדרכנו הענין כי עיקר הישועה ע"י האמונה שזה האיש מאמין בה' להיות נושע בזכות תפלתו של הצדיק וכן מקובלני מפי קדשו של מוזלה"ה ומפי כמה צדיקים שהכל תלוי בזכות האמונה של המבקש להתפלל בעדו כי אמונה לשון המשכה שבכת האמונה ממשיך הדבר מלמעלה למטה בעליל לארץ ואם אמנם ה' חוקר לב ובוחן כליות אבל הצדיק אינו יודע מחשבותיו של המבקש אם מאמין בה' להושע בתפלתו ובמה יחזק לבבו לעמוד ולהתפלל עבורו אך ממה שהמבקש נותן ומפזר ממונו זה לאות על אמונתו ובטחונו בה' ובזה נותן התחזקות להצדיק להתפלל עליו ובזה יושיעו ה': וז"ש להלן ומשם בארה הוא הבאר (השפעה הנובע מבאר העליון) אשר אמר ה' למשה אסוף את העם ואתנה לה"ם (בזכו' אמונתם) מים וגו' באר חפרוה שרים (משה ואהרן וכל הצדיקי' בדורותם) כרוה נדיבי העם (הם המאמינים להושע ע"י) במחוקק (הוא המורה