ייטב לב במדבר תרצד

תם דקדושה) את יר"ק השדה להוציא נה"ק מתוך קליפת קר"י שהוא נגד ש"י עולמות לצדיק והוא הקי"ר שהסב חזקי' פניו אלי' כמבואר בכוונת ספירת העומר בסידור מהרי"ע והיינו דכתיב ותרא האתון וגו' ותלחץ אל הקי"ר ותלחץ את רגל בלעם אל הקי"ר, ובבלעם נאמר ויק"ר עי"ש ברש"י והיינו דכתיב למה רגשו גוים ולאומים יהגו רי"ק יתיצבו וגו' על ה' ועל משיחו הוא הקי"ר והבן הרמזים הללו ועי' בזוהר בלק דף ר"ט ע"ב שכ' עה"פ ותלחץ אל הקיר קיר פטרונא ההוא דשלטא עלייהו עי"ש: וישב העם בקדש ותמת שם מרים וגו' האי וישב העם לכאורה שפת יתר ונ"ל עפי"מ שפי' בפ' שלח מאמר חז"ל עה"פ וירא את העגלות אשר שלח יוסף סימן מסר להם כשפירש ממנו עסק בפ' עגלה ערופה הכוונה בזה דבסנהדרין דף מ"ג ע"ב פליגי אביי ורבא באורג בגד למת אביי סובר הזמנה מילתא היא דיליף מעגלה ערופה בגזירה שוה דכתי' ותמת שם מרים וכתי' וערפו שם את העגלה ורבא סובר הזמנה לאו מילתא הוא דלא ילפינן משמשין מערופה דהיא גופה קדושה וקי"ל כרבא במשמשין אבל בהזמנה לגוף הקדושה כגון בתים וקלף המעובד לשם תפילין הזמנה כזה מילתא היא כמ"ש ז' הרמ"א באו"ח סי' מ"ב ועי"ש במג"א ובמחהש"ק וידוע מ"ש בזוהר ובאלשי"ך כי תכלית ירידתו של יוסף למצרים למען יקנה המקום והארץ ההיא איכו' קדושה למען יוכלו ישראל להתקיים ולא ישתקעו בזוהמת ארץ טמאה והראי' כי בבא יוסף צוה ה' שם את הברכה וממנו יצא שובע לעולם להחיות עם רב ולהעלות משם נה"ק והנפשות אשר היו שמה ולכן עסק יעקב עמו בפ' עגלה ערופה דמני' ילפינין דהזמנה לגוף הקדושה מילתא היא להורות לו הדרך ילך למצרים למען שהוא יזמינו לגוף הקדושה עד עת צאת ישראל משם וינצלו את מצרים, והנה יש להבין רבא בהאי גז"ש דשם שם מאי עביד לי' ובפשיטות י"ל דמוקמי לי' להא דילפינן מני' בע"ז דכ"ט דמת אסור בהנאה או לענין דאף מרים בנשיקה מתה כפרש"י דגמרי' שם דמרים מוימת שם משה, אבל לדרכנו נאמר דרבא סובר דדא ודא א' הוא כיון דמתה בנשיקה ודאי הי' צריך שיהא במקום קדוש וכבר נודע כי המדבר ארץ צי' ושממה מקום הסט"א שלזה הלכו ישראל במדבר לכוף כח הסט"א תחת כפות רגליהם כמבואר בזוהר פ' תרומה קנ"ז ולכן הי' המקו' ההוא צריך הזמנה לגוף הקדושה לקדש המקום למען תצא נפשה ותהלוך במקום קדוש, וז"ש וישב העם בקדש (שנתעכבו שם והטעם כי) ותמת שם מרים וילפי' שם שם מערופה דהזמנה לגוף הקדושה תילתא היא לכן נתעכבו שמה להזמינו לקדושה והבן: ותמת שם מרים ותקבר שם ולא הי' מים לעדה פרש"י למה נסמכה מיתת מרים לפ' פרה כו' ונ"ל עפימ"ש למעלה לפרש זאת חקת התורה ותרגומו דא גזירת אוריי' הענין כי משוה"ד צדיקים אינם מטמאין כלל אלא משום שאנחנו לא נדע להעריך האדם אם הוא צדיק גמור עד שאינו מטמא ולכן גזרה תורה שאפי' אדם שהוא ממדרגה גבו' כי ימות יטמא והיינו גזירת אוריי' עיי"ש, והיינו דסמיך לי' ותמת שם תרים וילפי' שם שם ממשה שמתה בנשיקה וגם שבשבילה הי' המקום צריך הזמנה דילפי' שם שם מערופה ועכ"ז כאשר עסקו בקבורתה הי' צריכים להזאה של פרה ולטבילה במים וז"ש ותקבר שם מרים ולא הי' מים לעדה (לטבילה) ויקהלו וגו' וירב העם כי הי' קשה בעיניהם כמות מה שאין להם מים לטבילה ואגב זה אמרו למות שם אנחנו ובעירנו מכח צמאון אבל עיקר הכוונה הי' לטבילה וז"ש ומים אין לשתות ולא אמרו ואין מים לשתות אלא הכונה המים שאנו מבקשים אין לשתות כי אם לטבילה הוא העיקר בעינינו וז"ש אשר רבו בני ישראל את ה' היינו שבעת המריבה הי' לבם לשמים את ה' ית' כי הי' כוונתם רצוי' למען ויקדש בם בקדושה ובטהרת מים והוא מליצה נאה עבור עם ב"י: והקהל את העדה וגי' ודברתם אל הסלע לעינ"יהם ונתן מימיו ולהלן נאמר יען לא האמנתם בי להקדישני לעיני ב"י וגו': יתבאר דהנה לכאורה יש להבין הענין מה שבאי' אל הצדיק להתפלל והוא מתפלל ממ"נ אם יש בלבו שהוא כדאי להתפלל על אחרים להיות נושעים בזכותו אין לך גאות יותר מזה וכתיב תועבת ה' כל גבה לב ואם הוא שפל בעיניו ונבזה ומכיר מועט ערכו איך ערבה לבו להתפלל בשביל אחרים ע"ע אינו כדאי להתפלל וכש"כ על אחרים אבל לדעתי הענין עפימ"ש העיקרים מ"ד פי"ח איך תועיל תפלה הלא אצלו ית' לא יתכן שינוי רצון, ותירץ דבאמת אין כאן שינוי רצון אלא שמתחלה לא הי' האדם מוכשר לקבל הטובה אך מתוך שמתפלל ויודע האמת כי הוא ית' אדון המושיע ובלתי אין להושיע עי"ז מכין א"ע לקבל הטובה עי"ש: