ייטב לב במדבר תרצג

ומוציאה מלבו להטות לבבו לטוב באופן שלא נשאר בלבבו שום זכר מהטבע ותכונה רעה כ"א הפכה לטוב ובזה פירשו הקדמונים אברהם הפכו לטוב וזה הוא החשוב בעיניו ית' ששם מר למתוק ובזה פירשו אומרם אשריך כלים (היינו המדות של אדם) שנכנסת בטומאה ויצאת בטהרה ועד"ז פי' מיזלה"ה סוף דבר [שיהי'] הכל נשמע [בלבו של אדם] את האלקים ירא וגו' לולא חלק הסותר) כי זה כ"ל האדם בשלימות עכ"ד וז"ש בכל לבבך בשני יצריך ביצ"ט וביצה"ר והראי' לזה ממשה רבינו ע"ה שמבואר בסה"ק שנולד בטבע בכל מדות רעות ר"ל אלא שהפך הכל לטוב עד שא' עליו יבא טוב זה משה כדכתי' וירא וגו' את האור כי טוב לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא והבן: וז"ש ויקחו אליך [ר"ל ילמדו ממך אם כי מתחלה עיר פרא אדם יולד ובחי'] פרה אדומ"ה תמימה בטבע רעה כדכתי' אם יהי' חטאיכם כשני"ם (אח"כ) כשלג ילבינו אשר אין בה מום אשר לא עלה עלי' עול ר"ל שלא יצטרך לישא עול לשבר חלק הסותר כ"א ע"ד שא' דוד ולבי חלל בקרבי או כמו אברהם שהפכו לטוב וכדכתי' ומצאת את לבב"ו וגו' וז"ש במד' זש"ה מי יתן טהור מטמא (ר"ל מהיות טמא מתחלה זה הוא המשובח) לא אחד ר"ל לא אותו שנולד רק בלב אחד של יצ"ט ואין לו נטי' לרע כ"א אותו שנולד בשני לבבות ביצ"ט וביצה"ר ומהפך הרע לטוב ומטומאה בא לידי טהרה, וידוע כי עיקר החקה של פרה מה שמטמאה העוסקים בה והיא עצמה מטהרת הטמאים ולדברינו רומז בזה שמתחל' יש באדם כת הטומאה ואח"כ נעשה טהור מטמא וכאמור ולרמז לכל זה כתיב על פרה אדומה קדמא ואזלא ע"ד ברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כ"כ ענין פרה אדומה המרמז לבחי' אודם וטבע רעה קדמא אצל האדם ואזלא אח"כ נעשה תמימ' כדפי': וז"ש ביקש שלמה לידע טעם פרה למה היא מטמאת עוסקי' והיא עצמה אח"כ מטהרת, עז"א אמרתי אחכמה שאני אחכי' א"ע בכתי ויגיע כפי זה אי אפשר בלתי אם מתחל' והיא רחוקה ממני שאני נולד בבחי' ובטבע רעה ואני משבר טבעי ובזה אני מחכים את עצמי וזהו ענין פרה מתחלה מטמא' ואח"כ מטהרת שמטומאה נעשה טהרה וכאמור: פרה אדומה פרש"י תבא אמו ותקנת הצוא' כך תבא פרה כו' נראה לפרש כי אחז"ל ויצו י"א על האדם אין צו אלא ע"ז דכתיב סרו מהר מן הדרך אשר צייתם, וגו' וח"א דכתיב הלך אחרי צו וביארו חכמי האמת לפי שע"ז הוא שורש הקליפה שבעולם העשיה ששם מקנן שם אל אדני גימטרי' צ"ו וזה לעומת זה אית תתן צ"ו אלפי' מארי דיללה וז"ש כי צ"ו לצ"ו ולכן ע"ז נקרא' קיא צא"ה עולה בגימ' צ"ו עכ"ד וז"ש תבא אמ"ו סוד אל אדני ותקנת הצא"ה עולה מספרו צ"ו כך תבא פרה הנקראת בת שבע ותכפר על העגל ששם נאמר סרו וגו' אשר צוית"ם והבן: ולקח הכהן עץ ארז ואזוב ושני תולעת בזוהר האי פרה כיון דאתעביד אפר בעי למשדי בה עץ ארז ואזוב ושני תולעת וכתב במקד"מ כי ה' גבורות מתאספים בחוטם ומתבסמים וכל החמשה חוזרים בסוד אחד וזה אפ"ר א' פ"ר, עץ ארז ת"ת, אזוב יסוד, ושני תולעת גבורה, ואפשר להוסיף תבלין עפ"י המבואר בדברי האריז"ל בפ' קרבנות סוד עו"לת תמיד שיש תו"לע בקדושה סוד תולעת יעקב והוא סוד חסד שבגבורה סוד שור תם גימ' תו"לע נגד תולע שבקליפ' והוא שו"ר מועד היונק מדיני נוקבא של לאה כו' והוא סוד שם מ"ב המעלה נה"ק ומזמר עריצים והתוחים הסובבים את השושנה העליונ' לכן הר"ת אב"ג ית"צ עולה תולע ושם שק"ו צי"ת עולה תולע"ת עיי"ש ותמצא, וכבר כתב הזוהר אדומה גזרת דינא. תמימה כמה דתנינן שור תם ע"כ צוה ליקח תולעת סוד חסד שבגבורה והבן ובזה י"ל סמיכות הפרשה הנאמר להלן וישלח משה וגו' אתה ידעת את כל התלא"ה וגו' הוא היונק מדיני לאה כאמור ובהתחלף א' בעי"ן ועם הכולל הוא תולע ולזה ר' ונצעק וגו' וישמע קולנו וגו' [סוד תולעת יעקב שאין כחו אלא בפה] והנה אנחנו בקד"ש (עולה שם שק"ו ר"ת שועתנו קבל ושמע הממתיק) עי"ר [עולה פ"ר דינים שהוא] קצה גבולך וגי' ויאמר אליו וגו' פן בחרב אצא ופרש"י אתם מתגאים בקול כו' ואני אצא כו' וע"כ ויאמרו אליו וגו' רק אין דבר וגו' לפרש"י חסר תיבת מזיקך וע"כ נראה לפרש דבר הוא לשון דבור כמו שדרשו בפ"י דשבועות עה"פ וזה דבר השמטה וכ"ה בילקוט דברי' עה"פ לא חסרת דבר עי"ש, כ"כ א"ל כאן רק אין דבר שאפי' דבור של תפלה לא נוציא מפינו ברגלי אעבורה, ועכ"ז וימאן אדום נתן התל"ם במקום וא"ו נתו"ן בוא"ו עולה תו"לע והבן, וזה שאמר בלק עתה ילחכו הקהל וגו' כלתך השו"ר (הוא שו"ר