ייטב לב במדבר תרצ

עקיבא דצדיקים אינם מטמאין והתוס' כ' שם דדחי' הוא ויש לתמוה איך אלי' הוציא דבר שקר מפיו ח"ו בדיני התורה ותו דא' ריה"ג נושאי ארונו של יוסף הי' ור"ע אמר שנטמאו בנדב ואביהו אלמא דצדיקים מטמאין וכן ריב"ז א' פנו כלי' מפני הטומאה הרי מבואר דצדיקי' מטמאין ע"כ מתרץ דודאי מעצם הדין הי' ראוי להיות שצדיקים לא יטמאו כי גם במיתתן קרוים חיים אך לא ניתן לנו להתנהג בדין זה כי הכרעה זו אין דעת האנושי מכרעת כי האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב וכתיב אני ה' חוקר לב ולכן אף אם נודע לנו שהוא צדיק אין לנו להתנהג בדין זה לומר שאינו מטמא כדי שלא נחלוק בין צדיק לצדיק דאין כח המבחין בידינו וא"כ השיב אלי' האמת והכל ניחא עכ"ד וש"י, נמצינו למדין דמה שבצדיקים נוהג בהן דין טומאה הוא כעין גזירה שלא יטעה השכל בינו ובין זולתו: וז"ש זאת חקת התורה דא גזירת אוריי' הנאמר להלן אדם (הוא מדרגה גבוה) כי ימות וגו' כל הבא וגו' יטמא והבן ואפשר ז"ש המד' חקה חקקתי (פרה) גזירה גזרתי [טומאת מת] אי אתה רשאי לעבור על גזירתי כלו' על ענין טומאת מת והבן: זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר דבר אל ב"י הענין כי לכאורה איך ערבה לב אדם לומר דברי תורה ותוכחת מוסר ללמד לבני יהודה קשות ורכות ממ"נ אם מדמה בעיניו כי הוא כדאי לכך אין לך גאות גדול מזה ואם הוא נבזה בעיניו ושפל רוח איך יפתח פיו בשער: והנ"ל כי על זה נאמר הרם כשופר קולך והגד לעמי פשעם לומר שיחשוב שהוא כמו שופר שתוקעין בו ומשמיע קול המעורר לבבות ומחריד כמו שנא' אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו כ"כ ה' יתן חכמה וכן מפרש הנוע"מ אדנ' יתן אומר המבשרות צבא רב ואין זה מכח מעלת המוכיח כי יכול להיות שהוא בעצמותו באמת כמו שהוא שפל ונבזה בעיניו איש עניו ומכיר מך ערכו אלא שכך דרכו של הקב"ה להשתמש בכלי' שבורי' ובלב נשבר ונדכה וכבר אחז"ל למה נמשלו דברי תורה למים כמו שמים יורדים מגבוה לנמוך כ"כ ד"ת מניחין הגבוה ויורדין לנמוך ומטעם זה נתן הקב"ה התורה על הר סיני הנמוך מכל ההרים כי זה דרכו לבחור במקום שפל כ"כ יבחר באיש שפל ונבזה ומשפיע עליו מחכמתו ללמד לבני יהוד' להורות להם את הדרך ילכו בו ואפשר זש"ה וידבר ה' אל משה בהר סיני להורות לו שבוחר דייקא במקום שפל ונמוך כדי לאמר דבר אל ב"י ואמרת אליהם דברי תורה: והנה יש דוגמא לזה מענין פרה אדומה שהוא מטמאו כל העוסקים בה הרי יש בה כח הטומאה ועכ"ז היא מטהרת הטמאים וכדכתי' מי יתן טהור מטמא כ"כ יכול להיות אם שהאדם עודנו בעצמו בלתי טהור עכ"ז מכח שהוא שפל ומכיר האמת הקב"ה חונן למי שאינו כדאי ומלמד לו דעה בינה והשכל ללמד לזולתו לטהר טמאים וז"ש זאת (ענין פרה) חקת התורה אשר צוה ה' לאמר (לזולתו והוא אומרו) דבר אל ב"י והבן ואפשר היינו דאיתא במד' זאת חקת התורה אמרות ה' אמרות טהורות כלו' אם שהאדם בלתי טהור אמרותיו הם אמרות ה' הן אמרות טהורות וכן א' חז"ל איזהו חכם הלומד מכל אדם שנא' מכל מלמדי השכלתי וגו' ופי' הרמ"א מכל מלמדי שלא מאסתי ולא געלתי בשום מלמד אם קטן אם גדול מזה נעשיתי משכיל והטעם כי לא חשבתי בלבי שהמלמד הוא הדובר בי כי (אם) עדותיך (עצמן הם היוצאי' מפי המלמד) שיחה לי הם משיחים עמי ומה לי אם יצאו מפי קטן או גדול עכ"ד: ואל תקשה כי זה סותר מאמרם על מה דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת וגו' אם הרב דומה למלאך ה' צבאות תורה יבקשו מפיהו וכו' דע כי כבר ביארתי במקו"א (בפ' דברי') כי לא ראי זה כראי זה דהרי לא אמרו אם הרב דומה למלאך ילמד"ו כו' כי בודאי ללמוד שפיר דתי אפי' ממי שאינו דומה למלאך אלא כאן משמיענו ענין חדש כי כבר א' שיחות חולין של ת"ח צריכים לימוד שנא' ועלהו לא יבול וכדמצינו כמה פעמי' בגמ' אשר מספור אדם גדול שמספר דברי' פשוטים אנו לומדים כמה דינים והטעם כי הוא אינו מדבר ולא שח שיחת חולין בלתי אם יש בו דברי תורה או מלביש בו איזה תפלה או שם תהא רנה ושבח והודאה ע"ד שפירשו המפורשים ויברך דוד את ה', לעיני כל הקהל (הי' נרא' להם) ויאמר דוד כאלו הי' אמירה בעלמא וזש"ה כי שפתי כהן ישמרו דעת לבלי לשיח שיחה לבטלה ע"כ ותור' יבקשו דייקא מפיהו ר"ל אפי' במה ששח שיחה במילי דעלמא יבקשו באותו שיחה תורה מפיהו ובודאי ימצאו כי מלאך ה' צבאות הוא כלו' כמו שמלאך בבואו לעולם הזה מתלבש בלבוש גשמי אם שהוא רוחני כ"כ מי שמדבר בדעת ובשכל מלביש ענין רוחני דבר תורה וי"ש