ייטב לב במדבר תרפט

משתנה ממדה"ד למדהר"ח לישראל כו' על כל דבר ודבר א"ל הקב"ה למשה טומאתו וטהרתו כיון שהגיע לפ' אמר אל הכהנים כו' א"ל משה אם נטמא זה (ובתנחומא גרס אם נטמא כהן) במה תהי' טהרתו לא השיבו באותה שעה נתכרכמו פניו של משה כיון שהגיע לפ' פרה אדומה א"ל הקב"ה בשעה שאמרתי לך אמר אל הכהנים ואמרת לי אם נטמא במה תהא טהרתו (ובתנחומא גרס במה תהא כפרתו) זה הוא טהרתו (ובתנחומא כפרתו) ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת וכ"ז צריך ביאור, גם להבין הגמ' סוף פרק כסוי הדם בשכר שא' אברהם ואנכי עפר ואפר זכה לעפר סוטה ואפר פרה: ונ"ל דעיקר חק הפרה מה שמטהרת טמאים ומטמאת טהורים ועי' בכלי יקר כל דבר נפעל מהפכו גם להבין כי בעפר סוטה יש בו ג"כ שני הפכיים וצבתה בטנה ואם נקתה ונזרעה זרע והענין נ"ל כי מצינו עפר ומים הוא מצמיח כל מיני זרעים הפכיים מרים ומתוקים גדולים כארז וקטנים כאזוב, יבשים כמיני דגן וחטים ולחים פירות וענבי' וזית ושמן וכדומה כי היא כח המקבל הכל ומצמיח הכל ועי' בזוהר צו דף ל"ד ע"ב הכל הי' מן העפר אתר דכניש לכולא מלמד דנפקו שבילין להאי סטרא ולהאי סטרא כו' כעפרא דא דזרקין לה לכל עבר ועי' שם במקדש מלך שהוא בחי' נוגה עי"ש, וכ"כ האדם צריך שיהי' בו ב' מדות וכחות הפכיים מדות שפלות וענוה כמו שאחז"ל הוי שפל רוח וגם התנשאות כדכתי' ויגבה לבו בדרכי ה' מדת התפשטות לגמול חסד עם אחרים ומדת צמצום בצורכי גופו ואנחנו מוזהרים ממדת קנאה ולפעמים קנאת סופרים תרבה חכמה וכ"כ צריך לבלי לכעוס ולפעמים זרוק מרה בתלמידים והכל לשם שמים וכ"כ מדת בושה ולפעמים מדת עזות עז כנמר לבלי להתבייש מפני המלעיגים וכדומה והיינו דכתיב ונפשי כעפר לכל תהי' לכל מדות הפכיות כמו בחי' עפר ולכן עפר סוטה ומים עושים ב' הפכיים לצבות בטן ולנפל ירך אם נטמאה ואם נקתה ונזרעה זרע וכ"כ אפר פרה ומים עושים ב' הפכי' לטמא ולטהר בהיות נפעל מהפכו, וז"ש בשכר שא' אברהם ואנכי עפר ואפר שיש בו כחות הפכיות זכה לעפר סוטה ואפר פרה כחות הפכיות: ונקדים עוד הא דכתיב שיש יתרון לחכמה מן הסכלות כיתרון האור מן החשך ופי' הגאון הקדוש מבארדיטשוב זלה"ה כי אור לישנא דיממא ולישנא דאורתא וכ"כ החכם לפעמי' צריך לעשות היפך החכמה בחי' כסיל וכדכתיב לדוד בשנותו את טעמו וגו' אבל כסיל א"י לעשות עצמו חכם בשום פעם וז"ש שיש יתרון לחכמה מן הסכלות שהחכם עושה פעולות חכמה וסכלו' כיתרון האור מן החשך והבן: וז"ש המד' ביקש שלמה לידע טעמי פרה א' שזה הוא טעמה כי אמרתי אחכמה לפעמים החכמה היא רחוקה ממני כי מדות טובות הנזכרים כולן מבחי' חכמה ולפעמים צריך לעשות ההיפך כמו קנאה וכעס ועזות והכל בבחי' חכמה לאחוז בחכמה וסכלות מעט כפי הצורך וזה ענין פרה לטמא ולטהר והבן, וז"ש המד' מי כהחכם זה הקב"ה ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה לפשר הדין ולבצוע בשיתוף מדהר"ח חכמת אדם זה הקב"ה כביכול תאיר פניו בחי' אור יממא ואורתא והיינו ממש בחי' חסד ודין בקר וערב כידוע וז"ש ועוז פניו ישונה ממדה"ד לרחמים על ישראל ונקדים עוד הא דאיתא בזוהר ויקרא עבדו את ה' בשמחה כו' ואי תימא פולחנא דקרבנא הכי לא אפשר דהא ההוא ב"נ דעבר על פקודא דמארי' ותב הא ודאי ברוח תבירא ברוח עצב אן הוא שמחה ורננה כו' אלא במאי אתתקן בהנהו כהני ולוואי דהא אינון אשלימו שמחה ורננה שמחה בכהנא אתקיים בגין דהוא רחיקא מדינא תדיר וכהנא בעיא לאשתכחא תדיר באנפין חדאין יתיר מכל עמא עכ"ל לעניננו וא"כ יש להבין אם כהן חטא איך יתקן אם ישיב הרי עומד ברוח עצב והרי כהן צריך להיות תמיד בשמחה וצ"ל שכהן צריך שיהי' יכול להשיג שני הפכי' רוח עצב ואח"כ תיכף יחזור לבחינתו בלב שמת בחי' עפר ב' הפכים, והן דברי המד' כשאמר הקב"ה אמר וגו' לנפש לא יטמא ופירשו דורשי רשומות היינו שלא יטמא ע"י חטא אז א' משה כו' אם נטמא זה הכהן ר"ל שחטא במה תהא טהרתו וכפרתו הלא הוא צריך להיות לו לב שמח ועל זה השיבו הקב"ה כשהגיע לפ' פרה א"ל זהו טהרתו וכפרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת שיהי' בו שני הפכי' זהו שרפת החטאת והבן כי הענין נכון: זאת חקת התורה תרגומו דא גזירת אוריי' נ"ל עפימ"ש מוזלה"ה בספר ישמח משה פ' שמיני דבכתובות דף נ"ג איתא בתוס' דה"ר חיים כהן א' אלמלא הייתי כשנפטר ר"ת הייתי מטמא לו משמע דצדיקי' מטמאין אלא דהותר קדושת כהונה בזה עיי"ש בשט"מ ובהפלאה מיהו בתוס' ב"מ קי"ד הביאו דהשיב אלי' כשקבר לר'