ייטב לב במדבר תרפח

שעכב הפורעניות על שמגדיל בזה זכות קבלת התורה כ"כ והית' וגו' למשמרת לטהרה להבריח כח הטומאה וזה נכון וזה עצמו שא' תבא אמו ותקנח צואת בנה ירצה כמו שהעגל מטמא ועי"ז נצמח טהרה שנתגדל מעלתם בקבלת התורה הרומזת לטהרה כמ"ש כנחלים נטי' מה נחלים מטהרים אף דברי תורה כו' כ"כ ענין הפרה שמטמא ועי"ז נצמח אח"כ טהרה והוא לרמז על האמור שגם העגל אם שבשעת מעשה הי' מטמא נצמח אח"כ עי"ז מקור הטהרה וגודל זכותם בקבלת התורה א"כ הפרה מקנת צואת העגל לבל יהי' קטרוג עי"ז אדרבה עי"ז יגדל מעלתם ומהטומאה נצמח טהרה וז"ש המד' מי יתן טהו' מטמא כמו שמפרש אח"כ תמן תנינן העוסקי' בפרה כו' והיא עצמה מטהרת, וז"ש בקש שלמה לידע טעם פרה א' שזה טעם פרה שמטמא העוסקים בה ומטהרת מידי טומאה טהור מטמא לרמז אמרתי אחכמה ר"ל שאני מעצמותי אחכמה בקבלת התורה ולא מעשה אבותי בידי כי הלא והיא רחוקה ממנו במעשה העגל מזה נראה כי חכמתי עמדה לי ולא חכמת אבותי והבן: והנה כבר פירשתי אמר אל הכהנים בני אהרן ר"ל תחל' תאמר להם שהם בני אהרן אח"כ ואמרת אליהם לנפש לא יטמא לשון יחיד על אהרן ר"ל שמכחו וזכותו זכו למצוה זו כדאי' במד' מיראה שנתיירא אהרן זכה וניתנה פרשה זו לבניו ולב"ב עי"ש וכן נראה מדברי הזוהר שם עי"ש ולזה א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה שהוא מבני אהרן ויוצא חוטר מגזע קדש במה תהא טהרתו ר"ל בשלמא איש המוני שבא ממשפחה בזוי' אין הפגם שלו גדול כ"כ כי מעשה אבותיו גרמו לו ויכול ליטהר משא"כ מי שהוא מזרע אהרן קדוש ה' אם נטמא בחטא במה תהא טהרתו, ולא השיבו כיון שהגיע לפרשת פרה שמטמא העוסקים בה והיא מטהרת הטמאים לרמז שמטותאה נצמח טהרה וממעשה העגל נצמח טובה שניכר שקבלת התורה מעצמותם אז א"ל הקב"ה מה שאמרת לי במה תהא טהרתו ולא השיבותיך זו טהרתו ר"ל זו עצמו שנטמא בחטא זה עצמו הוא טהרתו שמזה נצמח טובה שעי"ז שלפעמים נטמא בחטא ועושה תשובה מזה ניכר שהטוב שעושה הוא מעצמותו ולא מכח אבותיו א"כ זו עצמו שנטמא הוא טהרתו וטובתו שנא' ולקחו לטמא מעפר כו' כי תבא אמו ותקנח וכאמור והבן כי הוא דבר נכון ונחמד בס"ד: עוד ביאור על המד' כיון שהגיע לפ' אמר אל הכהנים נתכרכמו פניו של משה א' אם נטמא זה במה תהא טהרתו כיון שהגיע לפ' פרה א"ל זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת: ע"ד מוסר עפימ"ש השל"ה עה"פ וזכרתי את בריתי יעקב וגו' שאף זה מן התוכחה כי אינו דומה עונש רשע בן רשע לעונש רשע בן צדיק שעונשו גדול יותר כי הי' לו ללכת בדרכי אבותיו כי הוא מגזע היחוס עי"ש ובזה פי' מוזלה"ה זכור לעבדיך לאברהם וגו' אל תפן לזכור (זאת) אל קשי העם הזה ואל רשעו ואל חטאתו והבן, ובזה נ"ל לפרש מאמרם קרח שעשה קרחה כו' וליחשוב נמי בן יעקב שעקב עצמי לגיהנם ומשני יעקב בקש רחמים שלא יזכר שמו שנא' בקהלם אל תחד כבודי ועי' באוה"ח ולדעתי הענין שזכר שהיא בן יצהר וגו' הוא כדי להגדיל חטאו ועונשו וע"ז אמר ולחשוב נמי בן יעקב ואז הי' עונשו גדול יותר עד שעקב עצמו לגיהנם ומשני יעקב בקש רחמים שלא יזכר שמו במחלוקותו להגדיל עי"ז העונש ומכח זה נאמר עליו מוריד שאול ויעל וז"ש אמר אל הכהנים בני אהרן (שהם בני אהרן מיוחסים אח"כ) ואמרת אליהם לנפש לא יטמא (שלא יטמאו הנפש בחטאים) בעמיו בהיותה תוך עמיו הם האברים בעוה"ז: וע"ז אמר משה אם נטמא זה דייקא מיוחס מגדולי אבות במה תהי' טהרתו [כלו' אדם שאינו מיוחס יש לו לתרץ הן בעון חוללתי ולמד ממעשה אבותיו וכדומ' משא"כ מיוחס] אבל העצה לזה שיהי' שפל רוח ונפשו כעפר לכל תהי' ולא יגבה לבו ע"י היחוס ע"ד שנאמר שכחי עמך ובית אביך ופירשו בו שישכח שהוא מיוחס ואז הקב"ה ימדוד לו כמדתו לבלי לזכור לו היחוס להגדיל החטא וז"ש זו טהרתו ולקחו לטמא מעפ"ר (שפלות בחי' עפר זו) שרפת החטאת ולכך ר"ת "מעפר "שרפת "החטאת מש"ה שזו מדתו עניו מאוד כו' והבן. במדרש זאת חקת התורה ר"י פתח כל זה נסיתי בחכמה כו' ופרשה של פרה אדומה חקרתי ופשפשתי אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ומוזלה"ה בסי"מ הביא מד' בזה"ל ביקש שלמה לידע טעמי פרה א' אמרתי אחכמה כו' והקשה דהיל"ל ולא ידע אז אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני ומדלא אמר המד' הכי שמע מניה דידע וא"כ אמאי א' והיא רחוקה ממני, עוד במדרש מי כהחכם זה הקב"ה ומי יודע פשר דבר זה הקב"ה שפירוש את התורה למשה חכמת אדם תאיר פניו גדול כחן של נביאים שמדמין דמות גבורה של מעלה לצורת אדם, ועוז פניו ישונה שהוא