ייטב לב במדבר תרפז

עצמך] תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא כלומר לא תשא החטא מעליך עליו ובזה נ"ל לפרש המד' אלה הדברים וגו' זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא ממחליק לשון מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שנאמר אדם אתם אחרי בשביל להביאן אחרי, חן ימצא זה משה ממחליק לשון זה בלעם, ד"א מהו אחרי שהוכיח אותי אחר ישראל והוכיח לישראל אחרי, לישראל א' אתם חטאתם חטאה גדולה ולי אמר למה ה' יחרה אפך בעמך כו' עי"ש שמפרש דבריו המליצה שיש בזה: אבל עוד נ"ל כוונה בזה כי ה' אמר למשה לך רד כי שחת עמך אשר העלית מארץ מצרים פרש"י אתה גרמת להם שהוצאת את הע"ר שעשו את העגל ועתה הניחה לי פרש"י כאן פתח לו פתח כו' ולי נראה לומר כי במה שא"ל שחת עמך בזה עצמו פתח לו פתח ללמד זכות על ישראל שאין להאשים אותם כי הע"ר הם שעשו והטעו את ישראל שהי' משה גורם לזה וזה עצמו שאמר משה למה ה' יחרה אפך בע"מך אשר הוצא"ת דייקא הלא הם לא עשו רק הע"ר שהטעו אותם ואני החייב שאני הוצאתי הע"ר, הנה תלה החסרון בו כדי להקל מעליהם וז"ש מחני נא הרי כ"כ למד זכית על ישראל עד שמסר נפשו עליהם וז"ש המד' לישראל א' את"ם חטאתם וגו' ולי אמר למה ה' יחרה אפך בע"מך הלא עלי התלונה שאני הגורם וזה עצתו שאמר הכתיב אלה הד"ברים (דברי תוכחה קשים כגידין) אשר דבר משה אל כל ישרא"ל דייקא אבל ביני לבין קוני אמר עליהם אמירה רכה ודברי מליצות ללמד זכות על ישראל, וע"ד זה יש לפרש עוד כוונת הכתוב היכא כלי' אותו יתע' למה יחרה אפו בעמי אח"כ תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא לא תגדיל עליו החטא כ"א תקל מעליו בדברי מליצות נמצא בהוכיח את ישראל צריך שיאמר לפני קונו אמירה רכה להסיר התלונה מעליהם שהיא הגורם וכאלו הוא החוטא והטמא ח"ו ובפיו ידבר דברים קשים לומר שהם החוטאים ובזה מטהרם: וז"ש זאת (הפרה) חקת התור' (כלי' ד"ת ומיסר ותוכחה) אשר צוה ה' לאמ"ר כלו' לו ית' אמירה רכה, דב"ר (דברים קשים) אל ב"י ויקחו אליך וגו' וכבס האוסף וגו' והזה הטהור וגו' הרי שלעוסקי' הטהורים היא מטמאת והיא עצמה מטהרת הטמאים כ"כ דברי תוכחה ומיסר לעוסקי' הם מטמאים אף שהם טהורים והם עצמם מטהרים הטמאים שעי"ז ישובו לה' ויטהרו, בינה זאת: זאת חקת התורה במד' אמר הקב"ה חקקתי חקה וכו' עי' מ"ש בספר ייטב פנים מאמר יפה לעינים זאת חקת התורה במד' זש"ה מי יתן טהור מטמא כו' עוד שם כל זה נסיתי בחכמה כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה אמר אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני עוד שם כיון שהגיע משה לפ' אמר אל הכהנים א"ל משה רבש"ע אם נטמא זה במה תהי' טהרתו כיון שהגיע לפרשת פרה אדומה א"ל הקב"ה באותה שעה כו' זו טהרתו ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת והוא כולו מקשה: והנ"ל בשנבין פרש"י על והיתה וגי' למשמרת כמו שפשע העגל שמור לדורות לפורעניות שנא' וביום פקדי ופקדתי וכשם שהעגל מטמא כל העוסקין בו כך פרה מטמא כל העוסקים בה וכשם שנטהרו באפרו שנא' ויזר על פני המי' כך ולקחו לטמא מעפר וגו' ע"כ. ולכאור' כ"ז הוא דמיון יפה אבל מה שפרש"י כשם שפשע העגל שמור אין זה דומה לזה דשם שמור לפורעניות ח"ו וכאן שמור לטוב לטהר, ונ"ל עפ"י הקדמה נפלאה הובא בספר עבודת ישראל פרשת בלק משמי' דגאון הק' אבד"ק בארדיטשוב עה"פ וישת אל המדבר פניו שמפרש וביום פקדי (לטוב ולחסד) ופקדתי עליהם חטאתם וגו' אשר עשו את העגל כי אלולי חטא הנ"ל לא היה קבלת התור' שאמרו נעשה ונשמע דבר נפלא כי הי' מקום לומר קדושת אבותיהם היא שגרמה להם אבל כיון שעשו מעשה העגל אזי ניכר שהי' בהן איזה שורש רע שלא נתקן עד שעשו תשובה אז גדלה ונפלאה בעיני ה' מעלתם בקבלת התורה כי מזה נראה בעליל שלא הי' מחמת קדושת אבותיהם רק הם בעצמם בחרו בטוב וז"ש גם אלה תשכחנה זה מעשה העגל כיון שעשו תשובה, אבל ואנכי זה מעשה סיני לא אשכחך ר"ל בשעה שאני זוכר מעשה סיני אז אזכור גם המעשה הנ"ל כדי להגדיל הזכות וז"ש וביום פקדי (לטוב אז) ופקדתי עליהם חטאתם כדי להגדיל זכותם וא"כ זכירת מעשה הנ"ל הוא לטוב להם עיי"ש באורך והובא בדברינו בפ' וארא: ובזה נ"ל לפרש לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל קאי על מעשה העגל כי אם אדרבה עי"ז נראה בעליל ה' אלקיו "עמו ר"ל מה שא' אנכי ה' אלקיך שמיחד שמו עליהן הי' עמו בזכות עצמן ותרועת מלך "בו דייקא ולא מכח קדושת אבותיהם וא"כ עולה יפה פרש"י כשם שמעשה העגל שמור לדורות לטוב