ייטב לב במדבר תרפה

אמרתי אחכמה (שאני עצם החכמה אבל אינו כך אלא) והיא רחוקה ממני כלו' שחכמתו הוא דבר חוץ ממני אבל לא כן האלי ית' שהוא וחכמתו אחד א"כ לא קשה איך יודע וכדברי הר"מ ז"ל. ועל זה א' מי כהחכם ר"ל עפ"י מה שכתבו הספרים שאין לקרוא חכם אלא להבורא בלבד שהוא עצם החכמה אבל מבלעדו הכל מקבלים ומושפעים מזולתם ולזה נקראים תלמידיי חכמים יז"ש מי (הוא) כהחכם בה' הידועה כלו' חכם הידוע יתברך הנקרא חכם וע"כ ומי יודע פשר דבר ר"ל ומי יכול לדעת פשר הדבר, כי חכמת אדם תאיר פניו ועוז פניו ישונה ר"ל שחכמתו של אדם הוא דבר נוסף עליו ולא עצמותו אך תאיר פניו שהוא כנוי על עצמות אדם ועוז פניו [עצמותו[ ישונה מכח החכמה שבו לכן אין להשיג דעת הבורא ית' ע"כ אני פי מלך [מלכו של עולם) שמור ועל דברת שבועת אלקי' רומז למה שמשביעין את האדם תהי צדיק כו' אל תבהל מפניו תלך כלו' שלא תבהל ותתרד מכח שגלוי הכל לפניו תלך כפי ידיעתו המכרחת אותך, אל תעמוד בדבר רע כפרש"י כי כל אשר יחפוץ יעשה ה' שלא תאמר היאך מעשה האדם בידו הלא כתיב כל אשר חפץ ה' עשה כי התי' לזה באשר דבר מלך שלטון כו' שהיא גזר שהכל בחפץ אדם וברשותו או יאמר כל אשר יחפוץ (ר"ל האדם] יעשה באשר דבר מלך שלטון וגו' שכך גזר הוא ית' וכדברי הר"מ הנ"ל בהל' ד' ע"כ ועת ומשפט ודע לב חכם וגו' כי רעת האדם רבה דייקא כי אין עליו דבר המכריע ואך כדכתיב מידכם היתה זאת לכם כנ"ל והבן: א"י באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשה עפ"י מ"ש המקנה בפתיחה אות כ"ה וז"ל שכבר הקשו כיון שהקב"ה יודע עתידות א"כ שכר ועונש למה כיון שאין ביד האדם לשנות ידיעתו אך באמת לא יתכן זה אלא בשכר צדיקים אבל בעונש רשעי' כיין שאחז"ל דביר שיצא מפי הקב"ה לטובה אינו חוזר אבל לרעה חוזר כש"כ שהידיעה אינה מתקיימת ויכולה לחזור בבחירת האדם וז"ש על כן לא יקומו רשעים במשפט וחטאים בעדת צדיקים (שאין להם טענה) כי יודע ה' דרך צדיקים (שהוא ידיעה לטובה אבל) ודרך רשעים תאבד א"כ מעשה הצדיקים באמת הוא מחמת ידיעת הש"י לטובה לכך א' מת"ן שכרן של צדיקים שהוא רק מתנה וז"ש ולך אד' חסד כי אתה תשלם לאיש כמעשהו פי' כאלו הוא בוחר במעשיו ובאמת הוא הכרח מחמת ידיעתו ית' עכ"ד והנה נקוט מיהו פלגא על עונש הרשעים יפה א' אבל מה שא' שהצדיקים מוכרחים מכח ידיעתו ית' אין זה אמת ושארי לי' מארי וכמבואר בלשון הרמב"ם הנ"ל באר היטב ובכל הספרים כי הרשות נתונה לכ"א צדיק או רשע לעשות כרצונו וחפצו והבחירה בידו: והנ"ל לפי' דרכו ז"ל עפימ"ש הרמב"ם בהקדמתו לסדר זרעים דהא דלטובה אינו חוזר היינו שיאמר ה' לנביא להבטיח בני אדם בבשורה טובה א"א שלא יתקיים בשביל שלא יהי' נשאר לנו מקום לקיים בי אמונת הנבואה אבל מה שהבטיח ה' לנביא עצמי אפי' לטובה אפשר בחזרה להופכו כדמצינו גבי יעקב שירא שמא יגרום החטא עיי"ש, וא"כ מידי הוא טעמא דלטובה אינו חוזר למען שהוא יסוד אמונת הנבואה וזה שייך בדבור שכבר נשמע הבטחת השי"ת ע"י הנביא לטובה ואם לא יתקיים יאמרו שהוא נביא שקר להכי אינו חוזר אבל בידיעתו יתעלה הגם אי נימא שמכריח אכתי יכול לחזור אפי' מטובה לרעה וק"ו הדברי' ממה שמבטיח ה' לנביא ביני לבין עצמו דאיכא חזרה בלטובה כמי בלרעה כ"ש היכי דמלבא לפומי' לא גליא כ"א כמוס במחשבתו ית' וז"ב למבין, א"כ גם הצדיקים אינם מוכרחי' במעשיהם וז"ש אל תעמוד בדבר רע כמו שפרש"י בטענה] כי כל אשר יחפוץ (ה') יעשה (וידיעתו מכריח ז"א כי) בשאר דבר מלך שלטון ומי (היינו הצדיק הנקרא מי כמבואר במג"ע) יאמר לו (להשי"ת) מה תעשה ע"ד שאז"ל הקב"ה גוזר והצדיק מבטל א"כ שהדבור אינו מכריח כי יש ביד האדם לשנותו לטובה כש"כ שהידיעה לרע אינו מכריח כי ביד האדם לשנותו לטובה, ושמא תאמר התינח בעונש הרשעים אבל בשכר צדיקים מא"ל הלא לרעה אינו חוזר ע"ז א' שומר מצוה לא ידע דבר רע ועת ומשפט ידע כו' כי אינני יודע מה שיהי' (ר"ל מה שהוא יהי') כי כאשה (והוא) יהי' מי יגיד לו הלא היא כמוס במחשבתו יתעלה א"כ גם לרעה יש חזרה א"כ יפה מגיע שכר לצדיקים ועונש לרשעים וכל דרכיו משפט: והנה ע"ד דרוש יש ראי' ברורה מענין פרה כי הכל גלוי לפניו ועכ"ז הבחירה חפשית ולכן תעניש אח"כ והוא לפמ"ש בטעם פרה תבא אמה ותקנח צואת בנה הרי שהפרה בא לכפר על מעשה העגל, ואז"ל ויקחו אליך וגו' לך אני מגלה טעם פרה ולאחרי' חקה ופי' בו תוזלה"ה כי באמת במרה נצטוו על מצות פרה ואז הי' קודם חטא הידוע אלא שהי' גלוי לפניי שעתידין