ייטב לב במדבר תרפד

המצות ועכ"ז) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשית"י את אשר בחקי תלכו כלו' שתלכו בהן בבחינת חקים עלומי טעם כי תשכילו שעוד יש בהן נעלם בחי' חק וזה אעשה אני כי ומשפטי (המושג בשכל) תשמרו ועשית"ם מעצמיכם אבל אתן רוחי בקרבכם להאמין שעוד יש בהם נעלם לעשותם בבחינת חק, וקי"ל דבר שהיה בכלל וכו' ללמד על הכלל כולו יצא אם כן מענין פרה כפי מה שכתבנו נלמוד לכל המצות שהקטן יעשה ע"ד הגדול ממנו היודע כוונות המצות והגדול היודע לכוון ישכיל כי עוד יש בה טעם נעלם ויעשה ע"ד הקטן ממנו שעשה הדבר בבחינת חק כאשר צוה ה', ולדעתי זה שא' הכתוב בפרשה דיומא הוא פ' צו וכל מנחה בלולה בשמן (כנוי לחכמה ושכל) וחרבה (הנעשה בלי שמן היינו הכוונה והשכל) לכל בני אהרן (שיש בהם גדולים היודעים הכוונה וקטנים) תהיו איש כאחיו שהקטן יכוון על דעת הגדול בבחינת טעם והגדול ע"ד הקטן בבחינת חק והבן הדברים העמוקים מדבש מתוקים: זאת חקת התורה יל"ד דהול"ל חקת הפרה ובמדרש א' שלמה פרשה של פרה אדומה חקרתי וכו' אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני שלא ידע טעמה, ולדרכנו נא' גם לפרש המשך הפסוקים שם קהלת ח' מי כהחכם וגו' עד כי כאשר יהיה מי יגיד לו, גם להבין מאמר דוד המלך ע"ה שתו בשמים פיהם וגו' ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון דהוא כפל ענין במ"ש, גם מ"ש ה' חקרתני ותדע וגו' פליאה דעת ממני וגו': יתבאר עפמ"ש הרמב"ם פ"ה מה' תשובה רשות לכל אדם אם רצה להטות א"ע לטוב' כו ואם רצה להטו' א"ע לרעה הרשות בידו כו' אל יעבור במחשבתך שהקב"ה גוזר על אדם להיות צדיק או רשע כי אלו היה גוזר על אדם כו' איך היה מצוה לנו ע"י נביאיו עשה כך ואל תעשה כך ובאיזה דין ובאיזה משפט נפרע מן הרשעים או משלם שכר לצדיקים ואל תתמה איך יהיה האדם עושה כ"מ שיחפוץ והיה מעשיו מסורים בידו וכי יעשה בעולם דבר שלא ברשות קונו ולא חפצו והכתוב אומר כל אשר חפץ ה' עשה דע שהכל בחפצו יעשה אע"פ שמעשינו מסורים בידינו כיצד כשם שהשם חפץ להיות האש והרוח עולים למעלה כו' ככה חפץ להיות האדם רשותו בידו כו' לפיכך דנין אותי לפי מעשיו הוא שהנביא א' מידכם היתה זאת לכם כו' שמא תאמר והלא הקב"ה יודע כ"מ שיהיה וקודם שיהי' ידע שזה יהיה צדיק או רשע כו' וא"א שלא יהיה כך דע כו' שהקב"ה אינו יודע מדעה שהיא חוץ ממנו כבני אדם שהם ודעתם שנים אלא הוא יתעלה ודעתו אחד ואין דעתו של אדם משיג דבר זה על בוריו וכשם שאין כח באדם להשיג אמתת הבורא כך אין כח באדם להשיג דעתו הוא שהנביא אמר כי לא מחשבותי מחשבותיכם כו' וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקב"ה כל הברואים והמעשים אבל נדע בלי ספק שמעשה האדם ביד האדם כו' ולא מפני קבלת הדת בלבד נודע דבר זה אלא בראיות ברורות מדברי החכמה ומפני זה דנין את האדם על מעשיו עכ"ל הק' בקיצור קצת וכל מה שכתב האלשי"ך על הפסוק כי לא מחשבותי כו' הן ממש דברי הרמב"ם הנ"ל עי"ש: וז"ש שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ וגו' ששואלים קושיא על ענין שמיימי לאשר הם בארץ ואינם יודעים ומשיגים ענין שמיימי כי אם מנהג ארצי ובאמת כי גבהו שמים מארץ כן גבהו כו' ומחשבותי ממחשבותיכם כדברי הר"מ הנ"ל מחמת שאנחנו ודעתנו שנים והקב"ה ודעתו אחד ואולם הם אומרים איכה ידע אל והוא מכח שאומרים] ויש דעה בעליון ר"ל שיודע חלילה בדעה שחוץ ממנו והדעת בו ולזה שואלים איכה ידע אל כי א"כ הידיעה סותר הבחירה וקי"ל דהבחירה חפשית ולזה מכחישים ידיעתו אבל באמת אינו כן כמחשבותם כי העליון יתעלה הוא ודעתו אחת והוא בעצמו הדעה, וז"ש הכתוב חקרתני ותדע וגו' בנתה לרעי (מחשבוני) מרחוק וגו' (ר"ל קודם שיהיה ויעלה ברעיוני) הן ה' ידעת כולה (ועכ"ז) אחור וקדם צרתני כפי' חז"ל על שכר ועונש והוא אם זכה א"ל אתה קדמת לכל מעשה בראשית לא זכה ח"ו א"ל יתוש קדמך, ותשת עלי כפכה לענוש או לגמול טוב א"כ קשה הלא הידיעה סותר הבחירה ואיך יתכן שניהם ולתרץ זה א' פליאה דעת ממני כלו' שהדעת הוא דבר הנפרש ונפרד ממני מלשון הפלאה שפירושו הבדלה והפרשה] ע"כ נשגבה לא אוכל לה שלכך לא אוכל להשיג הדבר כי הוא ודעתו א' לא כבני אדם שיודעים בדעה שחוץ מהם ונכון: ובכן נבא לבאר פסוקי קהלת דקאי אלמעלה שא' אל תהי צדיק הרבה וגו' אל תרשע הרבה וגו' למה תמות וגו' הנה הזהיר לפלס מעגלותיו לבל יענש מפני שהבחירה חפשית והידיעה אינה סותר הבחירה ושלא תאמר שזה נודע מדרך הקבלה לבד ולא מכח שכל ע"ז א' כל זה נסיתי בחכמה (ואיך יתכנו שניהם על זה א')