ייטב לב במדבר תרפא

וז"ש וידב"ר ה' [דבור קשה] אל משה [למען] לאמ"ר לשכך הכעס ויתנהג בבחי' אמירה רכה ע"כ ויא' משה אל אהרן [כי אל אהרן נא' כה תברכו וגו' אמו"ר להם לישראל] קח את המחתה וגו' ושים קטרת הרומז להתקשרות המדות כמו קטרת שהוא מעורב ממיני סממנים טובים והפוכם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם וכפר אותיות כ"ו פ"ר להמתיק הפ"ר דינים בשם הו"י' ב"ה העולה כ"ו כי יצא הקצף מלפני ה' (מפיו ית' ולא בלבו ובזה עצמו) החל (נתבטל) הנגף (כמו שפי' התרגום על לא יחל דברו לא יבטל) ויועיל הקטרת: ויעמד בין וגו' כי הנה אחז"ל אין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פנחס ויפלל ואמרתי הטעם כי התפלה עומדת לעד ולדורות להושע על ידה כמבואר בזוהר תולדות וז"ל בגין דקוב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בשעתא דבעאן קמיה על מה דאצטריכו מ"ט בגין דיתוסף רבית קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקייא עכ"ל וה"ז כאלו המתפלל עודנו עומד בתפלה וז"ש ויעמד בין וגו' ע"כ ותע"צר המגפה לשון המירה לעתיד והבן וקח מאתם מטה מטה במד' פרשת ויצא ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה' וגו' הה"ד וקח מאתם מטה מטה והוא פלאי, עוד במדרש פרשה זו ברב בישר שאמר רב לכם בני לוי ברב בשרוהו רב לך אל תוסף דבר וגו' וגם זה פלאי: והנ"ל בזה עפ"י מ"ש האוה"ח על הפסוק בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' כי לא מלבי למה כפל כי לא מלבי להודיע לבל יהיה צד חשד כי מחמת שהיה משה חושק בלבו לזה ע"כ נתן לו ה' תאות לבו והסכים עמו ע"כ אמר כי ה' שלחני וגם כי לא חלבי היה עכ"ד, ויש להבין איך נתן מופת על זה שלא חשק בלבו אם כי נראה בעליל שה' שלחו על ידי המופת שנתן אכתי י"ל שחשק זה בלבו. ונ"ל עפ"י מה שאחז"ל כל המשפיל את עצמו הקב"ה מגביהו וכל המגביה את עצמו הקב"ה משפילו ועד"ז פירשו המפורשים כשרציתי (הוא בשביל) שלא רצית עכשיו שאתה רוצה לכך אין אני רוצה ע"כ, וז"ש בזאת עצמו תדעון הואיל שה' שלחני זהו מופת כי לא מלבי כי אם הייתי רוצה וחושק ומתאוה לזה כי נחשבתי בעיני כדאי לזה לא היה ה' שלחני כי המגביה את עצמי הקב"ה כו' וז"ש משה רב לכם בני לוי וגו' המעט מכם כי הבדיל וגו' כי הלא ובקשתם גם כהונה יותר ממה שנתן לכם אם כן בדין שהקב"ה משפילו וא"כ זה המעט גם כן רב לכם בני לוי יותר מהראוי לכם והבן, וזה עצמו א' ה' למשה רב לך אל תוסף דבר אלי עוד וגו' כי לכאורה תיבת עוד שפת יתר ולדרכנו ניחא שא' לו גם זה שנתתי לך רב לך יותר מהראוי כי הלא מהראוי אל תוסף דבר אלי עוד (כלו' לבקש עוד יותר) בדבר הזה ממה שנתתי לך עד עתה כי אם תבקש עוד יותר מהיום והלאה אם כן גם מה שנתתי לך רב לך וז"ש המד' ברב בישר ברב בשרוהו והבינהו. והנה כבר פירשתי מאמרה של לאה הפעם אודה את ה' עפ"י מה שכתב בחובת הלבבות שער עבודת האלהים א' הנפש אם חפצי ורצוני לשלם מה שאני חייבת עליהם מיד קודמת למחשבתי בהשלימו תוחלת טובה עתידה ממנו וכן בהודתי להש"י כשאהודנו אודנו במלותי על גודל טובו עלי ומחשבתי וכוונתי בהודאה לבקש על התמדת הטובה ולהוסיף עליה כי לא כוונת הנואש מתוספות הטובה כו' ואמר השכל שזה הוא מפני ג' מדות, א' רוב אהבתך את נפשך וכו' ב' מפני שאינך מבין חסד הבורא עליך מבלעדי בקשתך כו', ג', שאינך מכרת א"ע ואת רואה אותך ראוי לגדולה שבכל הטובות וכל אשר תגיעי מהם על דבר מחשבתך עולה למה שלמעלה ממנו כו' עי"ש. וזה שא' ותהר עוד ותלד בן וראתה שכבר נטלה חלקה ויותר מחלקה כפרש"י ותאמר הפעם כלומר על הפע"ם הזה אודה את ה' וגו' לא בשביל תוחלת טובה העתידה כי ותעמוד (במחשבתה) מלדת עוד ולא עלתה על לבה לבקש זה כ"א נתנה הודאה על לשעבר: וז"ש המדרש הה"ד וקח מאתם מטה מטה וגו' והיה האיש אשר אבחר בו מטהו יפרח והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל אשר הם מלינים עליכם לבקש גדולות ונפלאות יתר על חלקם כ"א שיהיה כל איש שמח בחלקו ויודה לה' חסדו על מה שנתן לו טובה ולא יהיה כקרח וכעדתו לבקש יותר והבן: ומטה אהרן וגו' במדרש יש אומרים הוא המטה שהיה ביד יהודה שנאמר ומטה אשר בידך ויש אומרים הוא המטה שהיה ביד משה כו' ואותו המטה עתיד להיות ביד מלך המשיח שנאמר מטה עזך וגו' רדה בקרב אויביך. יתבאר בהקדם לפרש השב את מטה אהרן לפני העדות למשמרת לאות לבני מרי כי מה שכתבה התורה מעשה דקרח הוא למען דעת מיד ולדורות שמי שחולק על תורת משה או מעורר על הכהונה סופו שיאבד מתוך הקהל כמו שפי' קדמונינו גדולים מעשי ה' (הנאמרים בתורה להיותם)