ייטב לב במדבר תרפ

אחד עם שאר בני אדם כי הגוף הי' מלאך ולא יתכן עליו הבחירה אבל אהרן שהי' מצד גופו בסוג א' עם שאר בני אדם רק מכח שלבו לשמים קרב אותו הש"י על זה שייך לשון בחירה ולכן נקרא הוא תוך ב"י וז"ש המד' על אהרן אשרי תבח"ר ותקרב וגו' וז"ש רש"י ויקח קרח לקח עצמו כו' להיות נחלק מתו"ך העדה לעורר על הכהונה דייקא אבל על משה לא מלאו לבם לחלוק עליו כי ידעו שאינו בגדר אחד עם שאר בני אדם כ"א תוארו כמלאך ה' ולו יאתה המלוכה להיות מלך על ישראל רק על אהרן שהי' כשאר בני אדם רק תוכו ולבו לשמים על זה מצאו מקום לחלוק ויאמרו אליהם רב לכ"ם כלומר הרבה אתם עוסקי' בצורכי עצמיכם באכילה ושתי' וכדומה הנקרא לכם כהא דאית' בפ"ב דביצה לענין יו"ט חציו לה' וחציו לכם אכילה ושתי' ואי משום שהלב והתוך לשמו הלא כ"כ כי כל העדה כולם קדושים ובתוכ"ם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה' ופרש"י אם לקחת לך מלכות כי לך יאתה מטעם האמור לא הי' לך ליטול הכהונה לאהרן כי כמונו כמוהו ואם כי א' בלשון רבים רב לכם ומדוע תתנשאו עיקר הקפידא הי' על אהרן לפרש"י, וידבר אל קרח וגו' בקר וידע ה' את אשר לו (לעצמו) ואת הקדוש והקריב אליו (כלו' שהוא חציו לו וחציו לה') ואת אשר יבחר בו (בתוכו ופנימיותו) יקריב אליו הוא אהרן שעליו נאמר אשרי תבחר ותקרב על כן: זאת עשו וגו' והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש ואז יתברר הדבר רב לכ"ם בני לוי וגו' לכם לבד ולא לה' כי הלא אתה וכל עדתך הנועדי' על ה', ועפ"י האמור יתבאר מה שנאמר להלן הרמו מתוך העדה דיש לדקדק על אומרו הרמו ולא א' הבדלו כמו למעלה ב') מן העדה הול"ל מאי מתו"ך, ג') ויאמר משה אל אהרן קח וגו' למה לא עשה כן בעצמו הלא מצוה בו יותר מבשלוחו, ד') ושים קטרת למה קטרת דוקא (אם כי מבואר בזוהר מעלת הקטרת לזה גם עפ"י פשוט יש להבין הענין) (ה') וירץ אל תו"ד הקהל תוך למה לי, ולמ"ש מבואר היטב כי אמר ה' הרמו והנשאו למעלה גבוה הרבה מבחי' תו"ך העדה ולא יהי' כח אמצעי המחבר ואכלה וגו' והנה משה הבין כי רצון השי"ת בהודיע זאת למען לבקש מלפניו להפר כעסו וכמו שיבואר להלן בדברינו אמנם הוא עצמו באמת לא הי' התו"ך כי הוא גבוה מעל גבוה מעל בני אדם החטאים בנפשותם כי הוא לא טעם טעם חטא מעולם, על כן ויאמר משה אל אהרן [שהוא בחי' תו"ך] קח וגו' ושים קטרת המקשר רע בטוב (והוא חלבנה שאין ריח רע יותר בסתי הקטרת) להיות פועל דמיוני לקשר רע בטוב (ולהעלות מכולם ריח טוב) ויקח אהרן וגו' וירץ אל תו"ך הקהל וגו' כלו' להיותו תוך הקהל ויתן את הקטרת ויכפר על העם: החטאים האלה בנפשותם, החוטאים הול"ל אבל א' החטאים לומר כי נשרשו ונתעצמו נ"ל עם החטא עד שהן עצמן נקראים חטאים כמ"ש הרמב"ן פ' תולדות עה"פ כי ציד בפיו כי עשו ציד בפי אביו יכונה האיש במעשהו לתדירותו וכמוהו שבתך בתוך מרמה וכן ואני תפלה עכ"ל, ועד"ז נאמר וכל עולה קפצה פי' ופירשו כי העושה עול יכונה בשם עולה ובזה פירשתי מאמר דהע"ה נאום פשע לרשע וגו' כי החליק (היצה"ר) אליו בעיניו למצא (בעיניו של הרשע) עונו לשנא שיאמר לו כי כ"כ נתעצם בחטא עד שהוא נקרא און ומרמה וזה דברי פיו (שהוא עצמו) און ומרמה חדל להשני להיטיב שא"א לו לשוב ולא יתקבל תפלתו ותשובתו אבל האמת ה' בהשמים חסדך וגו' ואין דבר שעומד בפני תשובה מכח רחמיו וחסדיו ית"ש וז"ש הנביא יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו שחושב מחשבות שהוא עצמו איש און לרוב תדירותו וישוב אל ה' וירחמהו וגו': וידבר ה' אל משה לאמר משולל הבנה איננו לאמר לזולתו ב'] ויאמר משה אל אהרן למה לא הלך בעצמו, ג') ושים קטרת למה קטרת דוקא, ד'] כי יצא הקצף מלפני ה' החל הנגף הי' די לומר כי החל הנגף יצא הקצ"ף ל"ל: והנ"ל כי ידוע דבור הוא לשון קשה רומז למדה"ד אמירה הוא לשון רכה רומז לרחמים רמז לדבר אמ"ר ר"ת "אשא "מיא "רוחא הנאמר בכוונת שופר והיינו דכתיב דבר אל אהרן וגו' כה תברכו את ב"י אמו"ר להם לישראל שינהג הקב"ה בבחי' אמר דייקא: עוד זאת ידוע מ"ש האלשי"ך כי מדרך אב הרחמן כי יחרה אפו על בנו ועוד לא הוציא כעסו בשפתיו לבו בוער כאש אך אם מפליג בדבריו ואומר כלה גרש אגרש בזה שככה חמתו כאלו כבר עשהו וזה שא' וינחם ה' על הרעה אשר דב"ר לעשות לעמו וז"ש וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב (בעוד הי' הדבר) אל לבו ויאמ"ר ה' אמחה וגו' ועי"ז ונח מצא חן וגו' ונשאר נח ותולדותיו עכ"ד ז"ל: