ייטב לב במדבר תרעו

שהוא בחי' קדוש שלא להניח מעצמו והקריב אליו [כי] ואח אשר יבחר בי יקריב אליו אז נראה הדין עם מי והבן, זאת עשו קחו לכם כו' והי' האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש שאיני נהנה מעצמו וכוונתו רצוי' בלתי לה' לבדי ואם אתם מטילין בו דופי לותר שכוונתו רק להנאתו לצורך עצמו ע"כ כל הפוסל במומו פוסל א"כ רב לכ"ם לצורך עצמיכם בני לוי שכוונתכם רק ליטול גדולה לעצמיכם להנאתכם כאמור והוסיף לומר שמעו נא וגו' המעט מכם כי הבדיל וגו' ובקשתם גם כהונה הרי נראה בעליל שאתם רודפים אחר הכבוד אבל ואהרן מ"ה היא (שהיא בחי' מה ואינו רוצה התנשאות כלל) כי תלוני עליו וז"ש להלן ולא יהי' כקרח וכעדתו כאשר דבר ה' ביד משה ל"י קאי על קרח לותר שדבר ה' ביד משה שכוונתו של קרח לכבודו ולהנאתו כאמור והבן: א"י ביקר וידע ה' וגו' עפימ"ש בסדש"ש ובאר מ"ח פ' לך לפרש ואיש את קדשיו לי יהי' ושורש דבריו עפ"י דברי החוה"ל שכל מה שהאדם עושה בעניני עוה"ז וצרכי גופו יהי' נדמה בעיניו כאלו נשכר בשדה אחר כי עיקר האדם הוא הנשמה והגוף הוא רק בשר אדם ומה שעושה בעסקו בתורה ומצות זהו שלו ממש עיי"ש באורך ובזה מובן מה שנאמר להלן לקחתי את אחיכם הלוים וגו' לכם מתנה נתונים לה' לעבד וגו' ופרש"י לכם יכול לעבודתכם של הדיוט ת"ל לה' לשמור משמרת גזברין כו' ולכאורה קשה א"כ לכם ל"ל אע"כ אתי להורות דזה שהוא לעבד לשמור משמרת זהו לכם לעצמיכם לצורך עבודתכם של הנפש והבן וזה כוונת רש"י אי כתיב לכם הו"א לעבודה של הדיוט לכך נאמר לה' להורות דמה שהיא לה' זהו לכם אבל של הדיוט אינו לכם כ"א של אחרים היא הגוף והנה קרח א' רב לכם ופרש"י הרבה גדולה לקחתם לעצמיכם היינו להנאתכם כמש"ל כי היא הי' סובר דזה מקרי לכם כמו שסוברי' פשוטי העם עז"א לו משה בוקר וידע ה' את אשר לו כלומר את הדבר אשר הוא נחשב אל אהרן שלו אם צרכי עצמו או צרכי גבוה שזה דוקא נקרא שלו ואין כוונתו להנאתו כי זה אינו שלו כ"א מה שעושה לנ"ר לפניו ית' זהו שלו והבן: וע"ד רמז יאמר בוקר וידע וגו' כי בבוקר בקומו ממטתו אז יבחן האדם מה נדמה בעיניו לשלו כי אם מיד יקבל עליו עמ"ש באמת ויעסוק במצות ומע"ט אז המופת שזה שלו ואם בקומו מיד יעסוק בצרכי גופו הרי המופת שזה נחשב שלו וזה בוקר וידע ה' את אשר (נחשב) לו אם צורכי נשמתו או צרכי גופו וזאת תורת המסורה וידע בהם את אנשי סכות ע"ד שפירשו ויבן לו (לעצמו) בית (בעוה"ב) ולמקנהו עשה סוכות לקניני עוה"ז עשה סוכות דירת עראי וזה בוקר וידע ה' את אשר נחשב שלו אם צרכי נשמתו או גופו וידע בהם את אנשי סכות היושבים בעוה"ז כמו דירת עראי ותורתו קבע והבן זה: א"י רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו וגו' אומרו כולם לכאורה הוא כפול ושפת יתר, ואפשר עפ"י מה שפי' דודי הגאון הקדוש מו"ה ארי' ליב זלה"ה מווישניצא אז נדברו יראי ה' איש אל רעהו לא א' דברו אלא נדברו ר"ל שכל אחד מדבר בלבו שחברו הוא ירא ה' יותר ממנו והיינו נדברו יראי ה' זה בלב של זה איש אל רעהו שרעהו ירא שמים ויקשב ה' וישמע שהקב"ה אומר כדין וכדין ויכתב וגו' ליראי ה' ולחושבי שמו שחושבין שמו ית' המורה על בחי' ענוה כי אותיות הוי' במילואן עולה מספר כל אחד פחות מיתר האותיות שבכל האל"ף בי"ת כידוע ומזה למדו מדת ענוה ומחזיק את רעהו לצדיק יותר מעצמו עכ"ד, ובזה פירשתי ואתה קדוש יושב תהלות ישראל היינו שישראל מהללים זה את זה וקרא זה אל זה וא' קדוש שכל אחד קורא לחברו קדוש קדוש קדוש ה' צבאות ר"ל ה' צבאות אומר שזה קדוש וזה קדוש כי מלא כל הארץ כבידו בין בזה ובין בזה ועמ"ש ריש פ' קדושים וז"ש קרח כי כל העדה כולם קדושים ר"ל שכל העדה בלבם שכולם קדושים כי כל אחד ואחד אומר על רעהו קדוש הוא והקב"ה אומר כדין וכדין כי ובתוכם ה' המורה על ענוה ומדוע תתנשאו וע"ז השיב לו משה בוקר וידע ה' את אשר לו לשמו דייקא במדת ענוה כי באמת האיש משה עניו מאוד וגו' רק לעיני הרואים הי' נראה כתתנשא לכל לראש שכך א' חכמי' נהוג נשיאתך ברמה ופי' הנוע"מ ברמה דייקא אבל בצנעה בתוך ביתך ובתוך לבבך תהי' עניו ושפל ברך ומכיר ערכך: וז"ש המד' כי לא אויב יחרפני מדבר במשה כי לא אויב אלא קרח שהוא משלי יחרפני ואשא לא משנאי עלי הגדיל ואסתר ממנו ר"ל מה שבלבי והוא מ"ש ואתה אנוש כערכי אלופי ומיודעי ר"ל גדול ממני אשר יחדיו נמתיק סוד ר"ל בהיותנו יחדיו נמתיק סוד זה שאני מחזיק אותך שאתה כערכי ואלופי אך בבית אלקים נהלך ברגש