ייטב לב במדבר תרעה

הלבבות קרובות זל"ז ואוהבים זא"ז אמנם אם הלבבות רחוקות הנה לא ישמעו ולא יבינו זמ"ז מאומה והנה כתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם לזה אמר לא תשנא את אחיך (וממילא גם הוא לא ישנאך אז) בלבבך (לבד בלי דבור) הוכח תוכיח את עמיתך ולא תצטרך לישא עליו חטא להזכיר חטאיו בפה וזהו שסיים ולא תשא עליו חטא ומלבד זה ע"ד הפשוט דבר זה בחון ובדוק ומנוסה כי לא יתפעל תוכחה כ"א מול האוהב ולא מול השונא כי השונא נדמה לו שאינו בא אלא לקנטרו בדבריו להזכיר חטאיו וזהו לא תשנא את אחיך בלבבך אז] הוכח תוכיח וגו' ולא ידמה בעיניו כי אתה נושא עליו חטא וזהו ולא תשא עליו חטא והבן: וזהו ולא קם נביא וגו' כמשה וגו' ולכל המורא הגדול (יראת שמים) אשר עשה משה לעיני כל ישראל דייקא בהיות לעיניהם מעשיו הישרים מבלעדי דברי תוכחה ודבור כלל הי' נוטע מורא שמים עליהם, וכך אחז"ל אהרן אוהב שלום כו' אוהב את הבריות ומקרבן (עי"ז) לתורה וכאמור למעלה אמנם קרח הי' סובר כי העדה קדושים מעצמם מבלעדי משה ואהרן והוא לא ידע כי מעשה משה ואהרן גרמו להם להיות קדושים וז"ש קרח כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' (כלו' בתוך עצמותם ומעצמם) ומדוע תתנשאו וגו' וישמע משה וגו' וידבר אל קרח וגו' בקר וידע ה' את אשר לו כלומר הקדושים הנזכרים של מי הם ואת הקדוש והקריב (לבן) אליו אל ה' הנזכר (וע"ד שפי' הזוהר ופרעה הקריב היינו לבן של ישראל לאביהן שבשמים) ופן יאמר קרח ועדתו הלא הם אינם נתפעלים כלל ע"י מעשה משה ואהרן לזה אמר ואת אשר יבחר בו [כלו' באהרן ואוהבו אותו] יקריב אליו כי אין התוכחה רק לאוהבו וכאמור, ע"כ זאת עשו קחו לכם מחתות וגו' ושימו עליהן קטרת נתן סי' ע"י קטורת לומר כמו שחלבנה ריחו רע מעצמותו וכשהוא מעורב בקטורת נהפך לטוב כ"כ מי שמקרב א"ע אל צדיק נעשה טוב והנכנס לחנותו של בושם ריח טוב קלט וכו' משא"כ אם הוא עומד מרחוק איך יכנוס בו ריח טוב והיינו דכתיב וישלח משה לקרא לדתן ולאבירם וגו' לקרבם אל ה' אליו ויאמרו לא נעלה (על ידך וגו' העיני האנשים ההם תנקר [הלא עינינו רואות כי] לא נעלה שאין לנו שום עלי' על ידך וכן הי' האמת מחמת שעמדו מרחוק ושנאו אותו לא נכנסו דבריו בלבם כלל, וז"ש אל תפן אל מנחתם כי אין להם חלק אתנו כלל וכפרש"י חלקם לא יקובל לפניך כי לא חמור אחד מהם נשאתי ר"ל כפי' הנועם אלימלך כי לא נשאתי חומר של אחד מהם ולא הרעותי (לשון רעות והתחברות נתחברתי) את אחד מהם והיינו דכתיב להלן ויצא פר"ח לרמז שקדושתם הי' ע"י אהרן שהוציא רפ"ח ניצוצות הקדושות ויצץ ציץ שכתוב עליו פתוחי חותם קודש לה' ויגמול שקרי"ם אותיות קדשי"ם ר"ל לרמז שהוא הגומל שקדים ר"ל קדשים וכאמור: א"י רב לכם כי כל העדה כולם קדושים גם להבין למה אמר תואר קדושים דוקא אבל הענין עפי"מ שאחז"ל כל מעשיך יהי' לש"ש ולא לצורך עצתו עמל"פ כמבואר בתוה"ל שער יחוד המעשה ליחד כל מעשיו ותנועותיו רק לעשות רצון קונו ית' וכבר אמרתי לפרש בפ' פנחס יפקוד ה' וגו' איש על העדה וגו' הענין שבקש יפקוד ה' אלקי הרוחות וגו' שיודע רוחו של כאו"א ומחשבתו איש שיהא כוונתו להיות איש על העדה לצורך העדה למען להורותם הדרך ילכו בו והמעשה אשר יעשון. ולא תהי' עדת ה' כצאן [הכונה] אשר אין לה"ס (לצאן לצרכם) רועה כ"א הוא רועה לרעות א"ע לצורך פרנסתו לא כן הרועה ישראל צריך שלא תהי' כוונתו בשבילו קרדום לחתוך בו ולהתפרנס א"ע כ"א לצורך העדה למלאות רצונו ית' בזה כאמור, וז"ש רב לכם פרש"י הרבה גדולה לקחתם לעצמיכם דייקא ר"ל לצורככם להנאתכם ולטובתכם ולא לצורך העדה להורות אותם הדרך כי (בלעדיכם) כל העדה כלם קדושים וגו' וא"צ להורותם א"כ הכוונה רק לטובתכם ומדוע תתנשאו וגו', ועם זה יובן תואר קדושים כי אחז"ל הנהנה מעוה"ז בלא ברכה כאלו נהנה מקדשי שמים שנא' לה' הארץ ולפי"ז כיון דכתיב קודש ישראל לה' וא"כ שנקרא קודש אסור להנות מעצמו וממיל' אסור לעשות דבר לצורך הגוף כי נהנה מהקדש שמשתמש בנשמה קדושה לצורך הדיוט ואיתא בזוהר ברע"מ פ' צו דף כ"ט אינון דעבדין פקודין שלא ע"מ לקבל פרס אינון בנוי דמלכא ותטרוניתא ואינון כתרין ותגין על רישא דעבדין כו' ובגינייהו אתמר ודאשתמש בתגא חלף עכ"ד, ונ"ל דמפני כך נקרא ראש הדור נשיא ע"ש שהוא מנושא להיות תגא על רישא דאחריני כמו תג על האותיות ולמעלה מהם וז"ש רב לכם הרבה גדול' לקחתם לעצמיכ' דייקא להנאתכם וע"מ לקבל פרס כי (הלא) כל העדה כולם קדושים וגו' בחי' קודש שלא להנות מעצמו כאמור א"כ ומדוע תתנשאו (בחי' תג) על קהל ה' והבן: וז"ש וידבר אל קרת וגו' בוקר וידע ה' את אשר ל"ו כלו' מי שהוא עושה להנאת עצמו, ואת הקדוש מי