ייטב לב במדבר תרעד

עליו בלב האמת למסור נפשו להריגה [כדכתיב כי עליך הורגנו כל היום) בשביל לקדש שמו ית' ברבי' נקרא קדוש ועושין לי נסים ונפלאות: וז"ש קרח רב לכם כי כל העדה כלם קדשים שמוסרי' נפשם על קדושת שמו ית' ע"כ נקראים קדושים ובתוכם ה' כלו' מכח תוכיות לבם וזכותם ה' עושה הנסי' ונפלאות לא בזכות משה ואהרן לבד ומדוע תתנשאו וגו' וזה שפרש"י טעם הדבר שמוסרי' נפשם ונקראי' קדשים כי כלם שמעו מפי הגבורה אנכי י"א וגו' וישמע משה וגו' וידבר אל קרת וגו' בקר ויודע ה' את אשר לו אי' במדרש מה ראה לומר בקר אמר משה שמא מתוך מאכל ומשתה אמרו דבר זה וכן פרש"י עת שכרות הוא וכו' ולדרכנו הכוונה בזה שאמר משה שמא מתוך כך נראה ונדמה לכל או"א מהם שמקבל עליו מסירת נפש, אבל בקר בקומו ממטתו וקורא ק"ש בדעה צלולה וזכה אז וידע ה' את אשר לו פי' שמסר עצמו וחיותו לו ית' ואת הקדו"ש (שמכונה בתואר קדו"ש לאשר) והקריב אליו ר"ל שהקריב את נפשו אליו (כדכתי' כי יקריב מכם קרבן לה' מכם דייקא היינו מעצמיכם ונפשותיכם) ואת אשר יבחר ב"ו בפנימיות לבו יקריב אליו יתברך: א"י כי כל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' וגו' ע"ד שפירשתי קדשי' תהי' כי קדוש אני ה' אלקיכם למ"ש חכמים בפ"ב דיבמות כל המקיים דברי חכמי' נקרא קדוש ובתנחומא פ' נשא לא יאמר אדם איני מקיים מצו' הזקנים הואיל ואינן מהתורה א' הקב"ה כל מה שגוזרי' שלכם תקיימו כו' שעל דבריהם אני מסכי' תדע לך שהרי ביעקב כתי' וישם את אפרים לפני מנשה וקיים הקב"ה גזירתו בקרבנות הנשיאי' שהקריב אפרי' תחל' שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים ביום השמיני נשיא לבני מנשה עכ"ד, וז"ש קדושים תהי' כלו' שתקיימו גזירות חכמי' כי קדוש אני ה' שגם אני מקיים גזירות חכמי' וזה הטעם דכתיב צדיק מושל יראת אלקים וא' חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים הקב"ה גוזר והצדיק מבטל כי הקב"ה מודד מדה במדה כמו שהצדיקים מקיימי' גזירות חכמי' כ"כ הקב"ה מקיים גזירות הצדיקי' החכמים ושומע לקולם, וז"ש המדרש קדשי' תהי' הה"ד ישלח עזרך מקודש מקדוש מעשים שבך ר"ל שישלח עזרך מכח שאתה מקיים גזירות חכמי' מכח זה שומע לקולך ומקיים גזירתך שזה קדוש מעשים שבך לקיים גדרי' וסייגי' לדברי תורה ובמקומו הארכתי בזה, ובמד' פ' בשלח על הפסוק מה תצעק אלי א' הקב"ה למשה למה אתה מרבה בתפלה גזור ואני מקיים שנאמר ותגזר אומר ויקם לך, ולפ"ז לכאורה קשה מה זה שאמר קרח ומדוע תתנשאו הא בדין הוא מגיע למשה התנשאות שהרי הוא זכה למדרגה ותגזר אומר ויקם לך ומי כתוהו אלא ע"כ סבור הי' קרת כי כל ישראל זכו לבחי' זו ע"י שמקיימי' גזירות חכמים וז"ש כי כל העדה כולם קדושים ר"ל מקיימי' גזירות חכמים לכן נקראים קדושים ובתוכם ה' קאי על כולם קדשים ר"ל בתוכם גם הוא ית' נקרא קדוש ששומע לקול חכמים וגזירתם ועושה רצונם א"כ מדוע תתנשאו, ע"ז אמר לו משה בקר וידע וגו' ואת הקדוש וגו' והמופת לזה הוא הנאמר להלן ואם בריאה יברא ה' ופצתה וגו' לא אמר בדרך תפלה ובקשה כ"א בדרך גזירה ויהי ככלותו לדבר וגו' ותבקע וגו' הרי שמשה הוא הקדוש שהרי קיים הקב"ה גזירתו [ומשה ואהרן שקולין כידוע) ועי' בזוהר פ' בלק ד' י"ט ע"ב ר"א רמי כתי' ותפתח הארץ את פיה וכתיב ויפתח ה' את פי האתון וכו' אלא התם משה גזר על פומא ופתחת ועבדת ארעא פקודא דמשה וכו' עי"ש: רב לכם כי כל העדה וגו' וישמע משה כו' בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר בו יקריב אליו וגו' והוא כפל לשון עיי' רש"י: והנ"ל עפי"מ שפירשתי לא תשנא את אחיך בלבבך הוכח תוכיח את עמיתך וגו' והוא עפי"מ שפי' הבל"ע בדרוש ס"ד עת לחשות עה"פ והוכיח במישור לענוי ארץ ר"ל מבלעדי אומר ודברים כ"א במישור שיעשה יוכיח כההוא מעשה דפ' חזקת הבתים זיל אי קץ דידי קץ נמי דידך וזה שנא' מה נמרצו אמרי יושר (היינו האמרים הבאים ממעשה היושר כי אם אמנם אין אומר ואין דברי' כאלו היושר יצריח בקול לעשות כמעשהו) ומה יוכיח הוכח מכם תעצתיכם בלי שום דבור וז"ש כל מי שיש בו (בלבו) י"ש דבריו (מעצמו) נשמעים כאלו צוח ככרוכי' עי"ש באורך, ועד"ז אמרתי לפרש היוצר יחד לבם כי הלבבות קרובות זו לזו כי מי כעמך ישראל גוי אחד ממש מצד הנשמות לכך המבין לא א' הבן כ"א המבין לאחרים אל כל מעשיהם שעושה בינו לבין קונו כמו שפירשו אודה ה' בכל לבב כי בשעה שהודה לה' היה נישא אל ה' כל לבב כי יעקב חבל נחלתו כמו שאותן בחבל ומנענע הוא מתנענע כולו כ"כ אם יודה וישבת לה' יתפעל כל לבב מזה, אמנם זה אי אפשר בלתי אם