ייטב לב במדבר תרעג

השבת קודש שישו ושמחו כי הוא ממש כמקבלי [התורה בחי'] מתן (היינו שיתננה לו במתנה אח"כ) נחליאל שנתלו אל כפירושי הנ"ל כ"כ בכל שבת לכל ישראל ע"ד דאיתא במד' מעולם לא זזה שכינה מישראל בשבתות וי"ט כו' ולכך גם שאו ידיכם קודש ואמרו וגו' אשר נתן מנוחה [היינו השכינה] לעמו ישראל וכפירוש חז"ל על ברוך בן נרי' שאמר ומנוחה לא מצאתי אין מנוחה אלא רוה"ק והכא ג"כ יתפרש כך והבן השי"ת יחזיר שכינתו בתוכנו במהרה בימינו אמן: ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדשים וגו' וישמע משה וגו' וידבר וגו' בקר וידע ה' וגו' ואת הקדוש וגי': יתבאר עפימ"ש ברע"מ פ' אמר דף צ"ג ונקדשתי בתוך ב"י לקדשא לי' בכ"י כו' ונקדשתי בתוך ב"י עילא ותתא קדוש איהו סטר עלאה דאשתכח ראשיתא לכל דרגין כו' מתמן אתפשט כו' כדין אתרשים חד וא"י דנהיר גו האי קדש מההוא נהירו אתפשט כו' ואקרי קדוש' ומה דאקרי קדוש ק"ק דהא קדש מבעי לי' רזא דראשיתא כו' אלא כיון דישראל קא מקדשי סלקא מתתא לעילא עד דאסתלק ו' וכדין אקרי לעילא קדוש ולבתר נהיר על כרסיא דאיהו שמים וכדין אקרי קדוש עד דנטיל חד צדיק כו' כדין אקרי קדוש וכולא לנחתא מגו קדושתא דלעילא לתתא לקדשא כל חד גרמי' בהאי קדושה כו' עיי"ש, ובזה פי' בספר באת"ת קדשי"ם תהיו בלא ו' כי קדוש אני ה' קדוש בוא"ו למעלה הוא מקדושתכם מכח שאתם מקדשים למעלה עיי"ש ביאור הדברים לדעתי כי תכלית בריאת העולם הוא להמשיך קדושתו עד למט' לארץ וזה נעשה ע"י אתערותא דלתתא של ישראל המעלי' מ"נ מתתא לעילא אח"כ ממשיכים קדושתו למטה עליהם וזה נעשה ע"י ו' צינור הממשיך ומשפיע מתתא לעילא ומעילא לתתא והנה כתיב קדש ישראל לה' קדש בלא ו' כי הוא ית' מקדש עמו ישראל בקדושתו אבל מי שע"י תורתו ומעש"ט ממשיך ע"ע קדושתו של מעלה ע"י ו' כאמור אז נקרא קדוש בוא"ו וז"ש קרת כי כל העדה כולם קדשים בלא וא"ו וסבור הי' כי גם משה ואהרן רק בבחי' זו ומדוע תתנשאו וגי' והשיב משה בקר וידע ה' את אשר לו (דומה לי לקרוא קדוש בוא"ו) ואת הקדוש וגו' בוא"ו וכן אמר להלן האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש בוא"ו ולדעתי זה שאחז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדו"ש בוא"ו כדרך שא' לפני הקב"ה שנא' הנשאר בציון קדו"ש בוא"ו יאמר לו כי אז ימשכו קדושתו לארץ ע"י ו' ומלאה הארץ דעה והבן: רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה', ופי' רש"י כלם שמעו דברים מסיני מפי הגבורה כו' לא אתם לבדכם שמעתם בסיני אנכי י"א כל העדה שמעו. יש להבין מה ענין זה לתואר קדושים, ונ"ל כי צריך להבין הלא עיניהם ראו הנסים ונפלאות שעשה ה' במצרים ובמדבר ע"י משה ואיך לא האמינו בו ובדבריו, אבל הענין עפמ"ש חז"ל מ"ש קמאי דלא מתני אלא וכו' והוי מתרחיש להון ניסא אנן דמתני' וכו' ולא מתרחיש לן ניסא, ומשני קמאי דהוי מסרו נפשי' אקידוש ש"ש הוי מתרחיש להו ניסא אנן דלא מסרינן נפשן אקידוש ש"ש לא מתרחיש לן ניסא ביאור הדבר כי כתי' בפ' אמור ולא תחללו את שם קדשי ונקדשתי בתוך ב"י אני ה' מקדשכם פרש"י כשהוא תוס' עצמו ימסו' עצמו על מנת למות, שכל המוסר עצמו ע"מ הנס אין עושין לו נס וכתב הגו"א טעם הדבר כי כאשר מוסר עצמו ע"מ שאין עושין לו נס נקרא קדוש בעצמו כמו שיצחק נעקד ע"ג המזבח ונתקדש וכיון שנעשה קדוש עושין לו נס כי הנס הוא ג"כ קדושה לשמו ית' כלל הדבר שהאדם אשר אינו שוקל חיות העולם הזה נגד קידוש שמו ית' והוא מוסר עצמו למיתה ולהסתלק מן העולם ע"ד קדושת שמו יתעלה הוא קדוש ונבדל מן העולם ע"כ הוא דוחה מנהג העולם וטבעו והנהגתו והקב"ה עושה לו נס שהוא למעלה מטבע העולם עכ"ל וזה עצמו שאמר הכתוב ונקדשתי בתוך ב"י אני ה' מקדשכם ר"ל שמכח זה שאתם מקדשי' שמי אתם נקראים קדשים ובהיות נקראים קדשים מתרחיש להו ניסא והן דברי הגמ' הנזכר: והנה נודע מאמר חז"ל על שלשה עבירות שהן ע"ז ג"ע ושפיכת דמים יהרג ואל יעבור והעין רואה כי המצא תמצא מי שתאוה גברה עליו ועובר על ג"ע ושפ"ד וכשבא לידו נסיון בענין לעבור על הדת ולעבוד ע"ז אזי תיכף ישליך חיותו מנגד ומוסר עצמו להריגה על קידוש שמו ית' וכאשר ספרו לנו אבותינו ממעשיות שהי' ומה נשתנו זה מזה, וטעם הדבר מבואר בספה"ק שהוא מפני שאנכי י"א וגו' ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ע"כ עשה רושם קדושה יתירה בלב הישראלי עד שנעשה כטבע בלבו למסור חיותו ונפשו בשביל קדושת שמו ית' ומכ"ז מובן ומבואר שמי שבשעת ק"ש מקבל