ייטב לב במדבר תרעב

א"י ע"כ גם השי"ת שם משכנו אצלו וע"כ ומנחליאל במות שעול' לגדול' מחמת שהמלך שורה אצלו ממילא נתרומם למעל' לש' ולתהל' לכבוד המלך ב"ה השוכן בתוכו כך נלענ"ד ביאור הגמרא בס"ד, וזה הי' בחי' משה ואהרן שאמרו נחנו מה שהבינו האמת שאין בתוכם רק רצון ה' המקיים אותם וקדשו כל תנועותם בלתי לה' לבדו וידוע דמשה ואהרן שקולים כדכתיב להדי' הכא ואהרן מה הוא ולכך עלו לגדולה ונתנשאו על כולם כי הם הי' כל אחד כולו קודש לה' בחי' מדבר הפקר רק לה' לבדו גוף ונפש רוח ונשמה כו' והתורה ניתנת להם במתנה ע"כ במות עלו לגדולה: והנה קרת הי' סובר כי כל העדה דור המדבר דור דעה הי' בבחי' זו כולם קדושים היינו שקדשו א"ע וכל מעשיהם לשמו ית' וזה שאמר כולם קדושים תואר זה דייקא ולכך ובתוכם ה' כפי' התרגום וביניהון שרי' שכינתא דה' היינו בתוכם ממש וזה בחי' נחליאל כדפירשתי וא"כ ומדוע תתנשאו הלא ראוי להיות הגדול' לכולם כי מנחליאל במות וראוי לחזור חלילה מזה לזה כמ"ש בס' פני דוד מהחיד"א זלה"ה, ואמנם טעה קרת בדמיונו וז"ש לו משה בוקר וידע ה' את אשר לו ר"ל מי זה האיש אשר הוא עצמו לו היינו לצורך עצמות גופו (ע"ד שדרשו לכם לכל צרכיכם) ואינו קדוש כולו לאלקיו, ואת הקדוש ר"ל מי היפך זה היינו בחי' קדוש והקרי' [אותו ה'] אליו, וע"י מה יודע זה עז"א ואת אשר יבחר (ה') בו יקריב (למחר) אליו וכאומרו אשר יבחר ה' הוא הקדוש ולא כולם בחי' קדושים כי הוא מדרגה גבוה והוסיף ראי' על זה ואמר שמעו נא בני לוי המעט מכ"ם ר"ל וכי מעט אתם עושי' בשביל עצמיכם הלא כי הבדיל וגו' ובקשתם גם כהונה א"כ זהו עצמו מופת כי כוונתכם לצורך עצמיכם כי אם הי' כוונתכם לש"ש הי' לכם להיות שמח בחלקכם מה לכם אם אחר זולתיכם יש לו התנשאות והלא עיניכם רואות ואהרן מה הוא וגו' ר"ל כדברי המד' שאהרן הי' דואג שמא מעלתי בשמן המשחה כי חש שמא הי' לו הנאת עצמו מגדולתו והוי מועל בהקדש ויצא ב"ק כשמן הטוב וגו' כטל חרמון שאין בו מעילה כו' היינו מפני שבאמת לא הי' כוונתו כלל לעצמו רק לשם ה' לבדו והיינו מ"ה הוא שהי' בחי' מה ביטול המציאות לנגד רצון ה' ב"ה א"כ ראו ההבדל שבינו לביניכם אבל קרח טעה בזה שהי' סובר שכוונתו לש"ש אבל כוונתו הי' לצורך עצמו וזה ויקח קרח היינו את עצמו ופרש"י לקח את עצמו דייקא לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה ר"ל לפי מ"ש הזוהר הק' ר"פ בא דלא אצטריך לי' לבר נש לאתפרשא מכללא דסגיאין בגין דלא יתרשים איהו בלחודוי כדכתיב בתוך עמי אנכי יושבת וגו' עיי"ש והוא הי' נחלק מתוך העדה ובקש להיות נשיא והיינו שפרש"י להלן עינו הטעתו שלא ראה שכוונתו לצורך עצמו והבן, ועם דברינו אלו בביאור הגמ' וממתנה נחליאל מחמת שהתורה אצלו נחלו אל ני לפרוש ממנו א"י כפי' היד יוסף נבא לבאר הפטרה דיומא של שבת ר"ח כה אמר ה' השמים כסאי וגו' בהקדם לפרש מאמר דהמע"ה שבחי ירושלים וגו' הללי אלקיך (דייקא שמכנה אלקותו עליך) ציון והטע' אמר כי חזק בריחי שעריך היינו שערי' המצוינים בהלכה וכדכתיב כי מציון תצא תורה ע"כ ברך בניך בקרבך ע"ד ויברך ה' את בית עובד אדום ע"ד שהי' שם הארון השם גבולך שלום חלב חיטים ישביעך כי למיימינים בה אורך ימים כש"כ עושר וכבוד כידוע והטעם לכל זה אמר כי השולח אמרתו ארץ פי' מחמת ששלח התורה לארץ (ולא כדעת מה"ש שאמרו תנה הודך על השמים) שוב עד מהרה ירוץ (אחר) דברו ע"ד לקחתם את תורתי קחו אותי עמה כי לפרוש ממנו א"י וא"כ בתתי שכינתי בתוככם ממילא יש ברכה וכל טוב וכדכתיב בכל המקום אשר אזכיר את שמי (פי' התרגום בכל אתר די אשרי שכנתי לתמן) אבוא אליך וברכתיך והבן: וזה שכ' כה אמר ה' (הגם כי) השמים כסאי והארץ הדום רגלי (עכ"ז) איזה בית (עבורי כפרש"י שאצמצם שכינתי בו היינו רק) אשר תבנו לי והטעם למה דוקא זה ע"ז אמר כי הלא ואיזה מקום מנוחתי שאין לו מנוח' במקו"א רק במקום שהתורה הוא שם וכפי' היד יוסף עה"פ זאת מנוחתי וגו' כי אויתי' דייקא עיי"ש, ועל זה אמר שמא תשאל ותאמר הלא ואת כל אלה ידי עשתה (א"כ) ויהי' כל אלה (בחי' בית) נאום ה' ר"ל יאמר ה' שיהי' כל אלה בחי' בית לי ולמה דוקא אשר תבנו לי על זה אמר לתרץ זה כי ואל זה אביט אל עני (היינו שמשים עצמו כמדבר כפרש"י) ונכה רוח ששבר כל רצונו לשמי כפי' הזוהר שברו על ה' אלקיו א"ת שברו אלא שברו בשי"ן ימנית והיינו בחי' קדוש לאלקיו, וחרד על דברי שם הוא התורה כי ממדבר מתנה ע"ד זה בחי' ביתי כי זהו מנוחתי וכאמור והבינהו, ועפי"ז יש לפרש בזמירות של שבת אוהבי ה' המחכים בבנין אריאל היינו מפני שאז יחזיר שכינתו בתוכה ובתוכנו וע"ז אמר ביום