ייטב לב במדבר תרעא

וקרח ועדתו שכתוב עליהם הנועדים על ה' שהוא אלופי של עולם הסירו הא' וכאשר סר האל"ף נשאר רמון מספר האר"ץ וע"כ העלה האר"ץ בריחים בעדו והבן: והיינו דאיתא במדרש להלן ותפתח הארץ את פי' כמה קשה המחלוקת שב"ד של מעלה אין עונשין אלא מבן כ' שנה ולמעלה וב"ד שלמטה מבן י"ג ובמחלוקתו של קרח כתיב ונשיהם ובניהם וטפם וגו' לכך כתיב ויקח קרח דהאי לכך כתי' לכאורה אין לו פירוש ולמ"ש ניחא שבזה רמז הטעם שנאבדו אפי' הטף והענין שמה שחס הב"ד שלמעלה לבלי להעניש פחות מבן כ' וב"ד שלמט' פחות מבן י"ג הוא בשביל שיושבין ב"ד של שלשה שיש בחי' ימין ושמאל ומכריע לכף זכות לחוס על מי שאינו בדעה שלימה ולא מיבעי' בפחות מי"ג אלא אפי' כשהוא יותר מי"ג ופחות מבן עשרים עוד לא מחשבי' לי' לבן דעת גמור שהרי קיי"ל בחו"מ סי' רל"ה ס"ט לענין מכר קרקע שירש מאבותיו אין ממכרו ממכר עד שיהי' בן עשרים שלמות ויביא ב' שערות מפני שדעתי נוטה אחר מעות ועוד לא נתישבה דעתו בדרכי עולם, ומפני זה קיל להתפתות מיצה"ר לחטוא ולכן חס רחמנא עליו וכ"ז בהיות העולם מתנהג בשיתוף רחמים קי המכריע אבל כאן שקרח אתפליג ולקח עצמו לצד השמאלי לעורר דינים ע"כ נאבדו הם וכל אשר להם אפי' בניהם וטפם ולהורות הטעם שנאבדו אפי' הטף ע"כ כתיב ויקח קרח כתרגומו ואתפליג וכפרש"י הנ"ל ומזה נשמע כמה קשה מחלוקת וגדול השלום: ויקח קרח פרש"י לקח את עצתו לצד א' להיות נחלק מתוך העדה כו' וצריך ביאור, ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושי' ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו וגו' ב' יש להבין למה אמר תואר קדושים דוקא ולא אמר צדיקים או חכמים וכדומה מכלל דזאת השאל' דמדוע תתנשאו תלוי דוקא בזה ג' יש להבין מאמר משה בכפל לשון בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ומה שפרש"י את אשר לו ללוים כבר עמדו המפורשי' על זה דהא לא מצינו דנחלק קרח רק על הכהונה ולא על הלוים ותירוצם ע"ז דחוק ד' אומרו המעט מכם תיבת מכם ל"ל הי' די באמרו המעט כי הבדיל וגו' ה' ואהרן מה היא איתא במדרש שאמר אהרן אוי לי שמא מעלתי בשמן המשחה יצא ב"ק כטל חרמון כו' מה ענין זה לכאן: והנ"ל בזה עפי"מ דאיתא בש"ס נדרים פרק הנודר מן הירק מ"ד וממדבר מתנה וגו' כיון שמשים עצמו כמדבר הפקר לכל פרש"י ללמוד תורה לכל לכן התורה ניתנה לו במתנה וכיון שניתנה לו במתנה נחליאל נתלו אל (פרש"י התורה נעשית לו בנחלה ביאור דבריו כי ירושה עדיף ממתנה דמתנה יש לה הפסק ונחלה אין לה הפסק) ומנחליאל במות עולה לגדולה כו' עיי"ש, ולולי דברי רש"י נ"ל ענין שמשים עצמו כמדבר ע"ד דכתיב קדשים תהיו כי קדוש אני ה' אלקיכם ביאור הדברי' כי צריך האדם שידע שיש בתוכו נשמה קדושה חלק אלקי ממעל וכמאמרם לעולם ימוד אדם א"ע כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו וא"כ אם משתמש בה לצורך עבודת השי"ת אינו נהנה מן ההקדש אבל אם משתמש בנשמתו לצורך גופו באופן שאין בו כוונה לש"ש אז ח"ו הוי מועל בהקדש שמוציא כחותיו לחולין שלא לצורך גבוה וזה מוסר השכל שצריך האדם לפלס מעגלותיו בכ"ע ובכל רגע לבלי לעשות קטנה או גדולה בלתי לה' לבדו ולדעת כי הוא וכל אשר לו איננו שלו כ"א של השי"ת [ע"ד שפירשתי המד' גבי יוסף ביקש עצמו ולא מצא כמו שיבואר במקו"א ברצ"ה] והוא כולו קודש לה' וזהו שמשים א"ע כמדבר שאין לו שום בעלים רק הבורא ב"ה כ"כ צריך האדם להפקיר א"ע באופן שיהי' כולו קודש לאלקים ואז יכול להתעצם עם התורה כי אורייתא וקוב"ה כולא חד ע"כ התורה ניתנה לו במתנה והבן, וא' וממתנה נחליאל פרש"י דחוק דהא קא' נחלו אל משמע דהוא ענין חדש ולא קאי על התורה ובמהרש"א בח"א פי' שהוא נחלת ה' כדכתי' יעקב חבל נחלתו וגם זה לא נהיר כ"כ דיעקב הוא מדרגה פחותה ועכ"ז נקרא חבל נחלתו וכאן קודם שמגיע לבחי' נחליאל צריך שיהי' כמדבר והתורה ניתנה לו במתנה מכלל דנחליאל הוא מדרגה גבו': והנ"ל עפימ"ש במד' פרשת תרומה אמר הקב"ה לקחתם את תורתי קחו אותי עמה הה"ד ויקחו לי תרומ' ועי' בספר יד יוסף שם ביאר הדברים האלו כי התורה הוא האמצעי המחבר את ישראל לאביהן שבשמי' ועפי"ז פי' שם כי בחר ה' בציון וכו' והטעם זאת מנוחתי עדי עד פה אשב כי אויתי' כי לפרוש ממנה א"י וזש"ה קומ' ה' למנוחתיך היינו למקום התורה וזהו אתה וארון עוזך עיי"ש בארוכה וז"ש כיון שניתנה לו התורה במתנה אז נחלו אל ר"ל שהשי"ת הוא נחלתו שמשרה שכינתו עליו ע"ד היכל ה' המה מחמת שהתורה אצלו לפרוש ממנו