ייטב לב במדבר תרע

וז"ש לקח את עצמו לצד אחד הוא הגאוה וגבה לב להיות נחלק מתו"ך העדה הוא הדרך האמצעי שכל העדה הולכים בו הנקרא תוך העדה [ורמז לדבר העד"ה אותיות הדע"ה] לעורר על הכהונה וזה שכתב רש"י להלן קרח שפקח היה כלי' והיה לו ללכת בדרך האמצעי בחינת עניו הנקרא חכם מה ראה כו': ויקח קרח זש"ה את נפשע זה קרח מקרית עוז שפשע בתורה שנא' ה' עוז לעמו יתן וגו' ומדיני' כבריח ארמין עשה דינים עם משה והעלה הארץ בריחים בעדו עכ"ל הילקוט: ונ"ל דהא איתא במדרש כל העדה כולם קדושים כולם שמעו בסיני אנכי ה' אלהיך אלמלא אתם שמעתם לבדכם הייתם אומרים עכשיו שכולם שמעו ומדוע תתנשאו וכן הוא בפרש"י בקצרה, ולכאורה מלתא דפשיטא הוא שכולם שמעו. אבל הכוונה בזה עפ"י מה דאיתא במדרש תשא על הפסוק למה ה' יחרה אפך א' משה לא להם ציית אלא לי שהרי אמרת אנכי ה' אלהיך ופי' היפ"ת שאין הכוונה שלא נצטוו כלל שהרי אמר אשר הוצאתיך וגו' וכולם בכלל אלא הכוונה דעיקר החרון אף היה מפני שחטאו נגד מה ששמעו בעצמם מפי הגבורה עז"א משה לא להם עצמם צוית אלא לי כלומר שאמרת לי לומר להם אם כן הם לא שמעו כלל מפי הגבורה רק מפי, אבל אין זה אלא דרך מליצה ותירוץ נגד המסטינים ומקטריגים להשתיקם מזעפם אבל באמת כולנו נצטוינו מפי הש"י ושמענו הדברות מפיו יתב' שנאמרו אלינו (והארכתי בזה ריש פ' ויגש עי"ש) וז"ש אלמלא אתם שמעתם לבדכם לומר להם הייתם אומרים שמגיע לכם התנשאות יותר מהם אבל כולם שמעו מפי הגבורה א"כ מדוע תתנשאו, ולפי זה שהאמת שא' השי"ת לכל ישראל אנכי ה' אלהיך אם כן יקשה מדוע א' בלשון יחיד אלהיך ולא א' אלהיכם אבל התירוץ שבא להורות שיסוד התורה הוא השלום והאחדות וכדכתיב ויחן שם ישראל ואחז"ל שחנו כולם כאיש אחד בלב אחד וכדכתיב דרכיה כו' וכל נתיבותיה שלום ובזה פירשו הקדמונים ה' עוז לעמו יתן כלו' שהוא בעצמו נתן שתי הדברות לעמו ומ"ש בל' יחיד אלהיך הוא למען ה' יברך את עמו בשלום עכ"ד, וא"כ לפי מה שא' קרח שכולם שמעי מפי הגבורה כפי האמת ע"כ מוכח כי הקב"ה חפץ בשלום ומדוע עשה מחלוקת ומרד במשה ובתורה וז"ש את נפשע זה קרח מקרית עוז של הקב"ה שנא' ה' עוז לעמו יתן שנתן בעצמו ב' הדברות לעמו ואמר אלהיך כי ה' יברך את עמו בשלום אם כן שלא כדת עשה מחלוקת וזה דרך דרוש: אבל הפי' הפשוט הוא למ"ש בזוהר וז"ל באוריי' אשתכח חילא דימינא כד"א מימינו אש דת למו ושמאלא אתכליל בימינא כו' אהרן ימינא ליואי שמאלא קרח בעי למעבד חלופא כו' רי"א שמאלא אתכליל תדיר בימינא קרח בעי לאתלפא תקונא דלעילא ותתא בג"כ אתאביד מעילא ותתא כו' קרח אזיל במחלוקת כו' פלוגתא דשלום עכ"ד עיי"ש ובמקד"מ וז"ש התרגום ואתפליג קרח וזה שפרש"י לקח את עצמו לצד אחד (היינו השמאלי) להיו' נחלק כו' לעורר על הכהונה בחי' ימינא וז"ש את נפשט מקרית עוז שרצה להגביר מדה"ד הנקרא עוז שנא' ה' עוז לעמו יתן שנתן בידם מדת עוז וגבורה להמתיקו ה' יברך את עמו בשלום ושיתף המדות כפרש"י ר"פ בראשי' ראה כו' עמד ושיתף מדהר"ח כו' שנא' ביום עשות הוי' אלקים וזה דכתיב עושה שלום במרומיו ובזה נבין נמי סיפא דהאי קרא עפי"מ דתנן בר"ה כל באי עולם עוברין לפניו כבני מרון ופי' בספר בכ"ע עפ"י דברי האר"י במ"ש ר"מ רמון מצא כו' בהיות שר העולם מט"ט הוכפל בו אות ט' לטובה ב"פ ט' הוא ח"י והן הנה חיות קדושתו מצדיק ח"י עולמים וישארו אתוון רמו"ן ומשם זרק ר"מ קליפתו ותוכו אכל וחי לעולם ובעת הדין כמעט פרחה מחית בשר ח"י אשר יכונה אל הטית"ן שבשמו של השר הנ"ל ונשאר אותיות מרון ע"כ כולם עוברי' כבני מרו"ן דייקא וז"ש כל באי עולם כי עולם במילו או עי"ן ו"ו למ"ד מ"ם עולה מרו"ן וז"ש לשפוט האר"ץ עולה מרו"ן אמנם אם עולם במילואו וטובו בהשלמת הו"ו שבו בא' כזה וא"ו הנה הוא החיות רצו"א ושוב כי הא' הוא מחי' את כולם מאלופו של עולם ונעשה מזה ונאמ"ר שאנו אומרים בר"ה עכ"ד עיי"ש פ"א ופל"ד: נמצינו למדין כי רמון מורה על הדין והא' ממתיקו בסוד הקדים מדהר"ח למדה"ד ונעשה "ארמון ונמצא הא' היא הבריח הסוגר לרמון ובלא הא' הברית נפתח פה הרמון לבלוע חלילה וז"ש ותפתח האר"ץ (מספר רמו"ן) את פי' וז"ש פן תבלענו האר"ץ היינו בהסר הא' הברית הסוגר אז החיות רצ"ו דייקא וז"ש בסיפא דקרא הנז' ומדינים כבריח ארמון שעשה דינים עם משה שהוא המשיך הא' אל רמון והי' בריח א"ר"מ"ו"ן