ייטב לב במדבר תרסט

דעה ושכל להאדם לעמוד על המחקר בין טוב לרע יבקר ע"כ לא תאכל ממנו וכן מבואר בספר מים גנים, ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעיני"ם דייקא כי המשיג דבר בשכלו כאלו עינו רואה אותו משא"כ על ידי האמונה שלמעלה מהשכל וז"ש ונחמד העץ להשכי"ל דייקא ותקח מפריו ותאכל וגו' ותפקחנה עיני שניהם להשכיל כפי יכולתם אבל נלאה שכלם מהשיג את כל כאשר ידעו מכה האמונה על זה א' וידעו כי עירומים הם כי נתערטלו מהאמונה להאמין מה שאין שכל אדם משיגו ע"כ ויעש ה' אלהים וגו' כתנות עור בעי"ן כלו' בשביל שנפלו ממדרגת האמונה כ"א השיגו בעין אבל מתחלה היה אור באל"ף כלו' שאלופו ש"ע האיר בלבם ממדרגת האמונה ולפי שאכל מעץ הדעת טוב ורע נהפך ר"ע לאותיות ע"ר בעי"ן והבן: ובכן נבא אל הביאור כי קרח ועדתו אכלו מעץ הדעת טוב ורע והלכו בדרך השכל והחקירה ורמז לדבר קר"ח למפרע חק"ר (וז"ש המד' לקח מקח ר"ע ולמפרע ע"ר בעי"ן] ולכן א' הלבישן תכלת וא' אם חוט א' של תכלת פוטרה כו' כי מה ששכלו לא השיג לא האמין וזה שא' המד' ויקח קרח לשון פליגא כד"א מה יקחך לבך ומה ירמזון עיני"ך היינו עיני השכל והחקירה שמזה בא לידי פלוגתא בלבו לחקור כה או כה ולא היה לבו שלם וז"ש רש"י עינ"ו הטעתו עינו דייקא והבן וז"ש ויקומו לפנ"י משה לפני דייקא כי קרן אור פניו בבחינת אור באל"ף כמבואר בילקוט חדש בראשית עי"ש, והטעם מפני שהיה נשמת משה אחוז בקנה ולא נהנה מעץ הדעת, ולכך האמין בדרך אמונה ולכן מדד לו ה' כמדתו וכתב עליו בתורתו בכל ביתי נאמן הוא, ולכן כתיב קראי מועד חסר יו"ד כי היו"ד מורה על חכמה עלאה שלמעלה מהשכל והם הלכו בבחינת חכמה תתאה השגה מצד פעולותיו, וז"ש אנשי ש"ם דייקא היינו בחינת מלכות שם אדני אלהים הנגלה מצד פעולותיו ולא אנשי הויה שאינו מושג אלא מצד האמונה ואמנם קרח היה אומר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם (בתוך לבם) ה' (על ידי חקירה) ומדוע תתנשאו, ע"כ וידבר אל קרח וגו' בקר וידע יהו"ה את אשר לו לו דייקא להויה היינו מי שמשיג מצד האמונה המיוחס להשגת הויה ואת הקדוש שמשיג מחכמה עלאה שלמעלה מהשכל כידוע מרבינו האריז"ל והקריב אליו: או יאמר על פי שפירשתי ועל נסותם וגו' היש ה' בקרבנו וגו' ויבא עמלק וגו' הענין כי המצות תלוים בלב ודבור ומעשה וכמו שדבור ומעשה בלא מחשבה לא סגי כ"כ מחשבה בלא מעשה עד"מ מצות תפילין שיש בהן יחודו ואחדותו ית"ש ושנזכור נסים ונפלאות שעשה עמנו כו' אם כה יזכור במחשבתו ולא ילבש תפילין הוי קרקפתא דלא מנת תפילין כו' וז"ש ועל נסותם וגו' היש אם זה נקרא יש מה שה' בקרבנו בלבנו לבד אם אין בלא מעשה האמור בתורה ויבא עמלק וילחם וגו' ברפידים ואחז"ל בשביל שרפו ידיה"ם (כנוי למעשה) מן התורה וז"ש והיה כאשר ירים משה ידו כלו' המעשה וגבר ישראל וכאשר יניח ידו המעשה וגבר עמלק וז"ש חכמים בזמן שישראל מסתכלין כו' ומשעבדין דייקא את לבם בבחינת עבד שמשתעבד לרבו במעשה כמו כן משעבדין לבם לאביהם שבשמים בבחינת בן מאהבה אז הם מתגברין כמו שהארכתי בזה בפרשת בשלח. ובזה נבא אל הביאור כי קרח סבר כי די בלב בלבד וז"ש המדרש ויקח קרח שלבו לקחו כד"א מה יקחך לבך דייקא ולכן א' כי כל העדה כולם קדושים ובתוכ"ם (דייקא) ה' בתוך לבם בלא מעשה ומדוע תתנשאו וגו' (וכן פי' בספר ישועות יעקב סוף הלכות ציצית) ע"כ וידבר אל קרח וגו' בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו ואת אשר יבחר ב"ו כלו' או אשר יבחר במה שבו בלבו יקריב אליו ולכן נאמר להלן ולא יהיה כקרח וכעדתו לומר שדי בלב בלבד כאשר דבר ה' ביד משה לו שרש"י נלחץ בזה, ולדרכנו ה"פ כאשר דבר ה' ביד משה כלו' על ידי שירים משה ידי כלו' המעשה לו לה' כי אז משעבדין לבם בבחינת שעבוד במעשה לאביהם שבשמים הרי שהמעשה עיקר שעל ידו נתעורר הלב כידוע ומזה יבין כי לא סגי בעבודה שבלב בלבד כ"א בלב ובמעשה והבן: ויקח קרח פרש"י לקח את עצמו לצד אחד להיות נחלק מתוך העדה ויל"ד מן העדה היה לו לומר ומה זה שא' מתוך, ואפשר להבין עפ"י מה שכתב הרמב"ם הלכות דעות יש אדם שהוא גבה לב ביותר ויש שהוא שפל רוח ביותר הדרך הישרה הוא מדה בינונית שבכל דעה לפיכך א' חכמים שיהא אדם שם דעותיו ומכוון אותם בדרך האמצעית כו' מי שיתרחק מגובה הלב עד הקצה האחרון ויהיה שפל רוח ביותר נקרא חסיד ואם נתרחק עד האמצע בלבד ויהיה עניו נק' חכם וחסידים הראשונים היו מטין דעות שלהם מדרך האמצעי כנגד ב' הקצוות וזהו לפנים משורת הדין ומצווין אנו ללכת בדרכים האלו הבינונים עכ"ל לעניננו: