ייטב לב במדבר תרסח

עוד רוח באיש מפניכ"ם אבל חוששני אחר שתלכו מזה שכיח אשכח ואשיב כבראשונה ולזה בקשה ונתתם לי אות אמ"ת דייקא לעמוד בבחי' זו שאני לפניכם תמיד וז"ש ועשיתם אתים בחי' אמ"ת ויציב לא בבחי' מקרי כ"א קיים במעמד ומצב כיתד נאמן וז"ש והייתם קדושים מה קדוש לעולם קיים אף אתם תהי' קיימים במעמד אחד עד שתהי' קדושים לאלהיכם והבן: א"י וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כי איתא במדרש ועשו להם ציצית הה"ד אור זרוע לצדיק וגו' ה' חפץ למען צדקו זרע הקב"ה את התורה ואת המצות להנחילם לישראל לחיי העולם הבא ולא הניח דבר בעולם שלא נתן בו מצוה יצא לחרוש לא תחרוש בשור ובחמור כו' נתכסה בטלית ועשו להם ציצית. ביאור דבריו עפ"י פשוט כי כתיב בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך וכתב מוזלה"ה כי אם עובד ה' רק בעסקו במילי דשמיא ולא בעת עסקו במילי דעלמא אין אורחותיו מיושרים לפעמים עובד ולפעמים אינו עובד אבל אם בכל דרכיו עובד ה' זה מיישר אורחותיו כי כולן שוין לטובה עכ"ד. ומה"ט נתן ה' מצותיו בכל דבר למען למצוא א' ממצות ה' בכל מעשיו לעבדו בזה וז"ש אור [התורה והמצוה) זרוע לצדיק של עולם ב"ה בכל דבר לכן ולישר"י ל"ב [המיישרים אורחותם הם היודעים אותו בלב בכל דרכיהם] שמחה כי בעשותו א' ממצות ה' הרי פקודי ה' ישרים משמחי לב וזה שא' ה' חפץ למען צדקו להצדיק בריותיו על כן יגדיל תורה ויאדיר כלו' הרבה להם תורה ומצות בכל דבר יצא לחרוש כו' נתכסה בטלית ועשו להם כו' וזש"ה וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' כלומר וזכרתם אשר עם כל דבר יש בו מצות ה' וכמו שא' חכמים ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת ועשיתם אותם המצוה במעשה וזה שא' למען תזכרו ועשיתם את כלו' עם] כל (דבר) מצותי והייתם קדושים לאלהיכם ע"ד קדש עצמך במותר לך אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכ"ם לאלהים כלו' שיהיה אפילו שלכם היינו עניני מילי דעלמא לאלהים בעשות בהן מצותי והבן: קרח ויקח קרח במדרש אין ויקח אלא לשון פליגא שלבו לקחי כד"א מה יקחך לבך ומה ירזמון עיניך ועי' רמב"ן ויקומו לפני משה וגי' קראי מועד אנשי שם ובזהר קראי כתי' חסר יו"ד אנשי שם ולא אנשי הוי' ועי' במק"מ, ויש להבין ע"ד פשוט ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה' וגו' וידבר אל קרח וגי' בקר וידע ה' את אשר לו ואת הקדוש והקריב אליו והוא כפל לשון ועי' פרש"י, גם להבין פרש"י קרח שפקח היה כו' אלא עינו הטעתו כו': והנ"ל בזה בהקדם להבין הנא' בפרשת בראשית ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל מתנו מה ענינו של עץ הדעת ולהלן נא' ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים ללב היה לו לומר כמד"א הלב חומד, ומה שנ"ל הוא כי נודע שעיקר בריאת האדם הי' למען יכירו וידעו גדולתו יתעלה וידיעה זו הוא או על דרך החקירה המבואר בחובת הלבבות ומורה ושאר ספרי המחקר או בדרך האמונה והתורה המקובל בידינו מאבותינו דור אחר דור, והנה האחרונים העלו כי דרך המחקר הוא מסוכן כי ילאה שכל אדם מלהשיג הטמיר ונעלם מעין כל רעיון ובדבר אשר תקצר שכלו השיגו יעמוד נבוך ופוסח על שתי סעיפים ויפן כה וכה אבל דרך האמונה יבחר כי הוא המעמיד את האדם על קו האמת אשר אין דרך לנטות ממנו ומ"ש דע את אלקי אביך וגו' אין הכוונה ידיעה בדרך חקירה והשכלה כ"א בדרך אמונה כמ"ש רבינו ריש ה' יסוה"ת מ"ע לידע ולהאמין כו' וראי' ברורה מדכתיב כי ידע שמי היינו המיוחד יקראני וגו' ומצד החקירה א"א להשיג מצד פעולותיי כ"א שם אד' או שם אלקים המורה שהוא אדון הכל ותקיף ובעל יכולת אולם שם הויה המורה על עשר ספירות הקדושות כידוע אי אפשר להשיג אלא מכח האמונה וע"כ ידע היינו בדרך אמונה וכ"כ דע בדרך אמונה עכ"ד: והנה כשנברא אדם הראשון הי' מאמין בלי שום חקירה ולזה א"ל ה' ומעץ הדעת טוב ורע הוא המורה