ייטב לב במדבר תרסז

גופי' ולאפוקי הבחי' השנית דאין כאן שמחה באכילה עצמה רק אח"כ וז"ש והי' [ידוע כי הוא לשון שמחה אם] באכלכם מלחם הארץ תרימו ר"ל שבשעת אכילה תרימו תרומה להעלות נה"ק לה' כפי' הבאר מים חיים עיי"ש אז יש שתמה וכדברי המד' והבן: והי' אם מעיני העדה נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר וגו' ושעיר וגו' לחטת חסר א', נ"ל הטעם דמצינו בפר כהן משיח נאמר פרכת הקדש ובפר העלם דבר של צבור נאמר פרכת לבד אלא משל למלך שסרחה לוו מדינה אם רובן סרחו אין פמלי' שלו קיימת וע"כ נחסר האל"ף להורות שנסתלק קדושתו של אלופו של עולם: א"י כי כתיב ויעש וגו' לאדם ולאשתו כתנות עור ובתורתו של ר' מאיר הי' כתוב אור באלף הענין כי קודם החטא הי' תפוח עקבו של אדה"ר מכהה גלגל חמה מרוב אור ואחר שחטא נעשה עו"ר תחת או"ר ונ"ל מחמת שהי' תחל' הפגם בעין כדכתיב ותר"א האשה וגו' וכן מבואר בדברי האריז"ל כי תחל' השבירה הי' בבחי' עין ולזה נתחלף עי"ן תחת א' וכ"כ כאן אם מעינ"י העדה נעשתה הפגם בעי"ן ע"כ נחסר האלף כי מאו"ר נעשה עו"ר והבן: וירגמו אותו באבנים וית"ת כאש"ר צו"ה "ה' לכאו' שפת יתר אלא ר"ל וימת שחזר בו שקבל עליו שימות לקיים מצות ה' ע"ד שפרש"י אז ישיר עלה בלבו שישיר והבן: וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם וכה"ג כתיב בפ' בחקתי ואת מצותי תשמרו ועשיתם אתם לכאורה תיבת אותם אך למותר ושם במד' מתרץ אם שמרתם את התורה כאלו עשיתם אותה ר"פ אמר אם שמרתם את התורה כאלו עשיתם עצמיכם וכתב היפ"ת דדרש אתם כדדרש כה"ג בסנהדרין דף צ"ט מדכתי' ושמרתם את דברי הברית הזאת ועשיתם אתם למען תשכילו לענין המלמד בן חברו תורה כאלו עשאו והך מד' והגמ' פליגי אהדדי עיי"ש בדבריו ולענ"ד הא והא איתא דהתם הכוונה מכח שמלמד לבן חברו ותשכילו כאלו עשאו ברי' אחרת בחכמה ובהשכל אבל הכא הכוונה ע"ד שפי' הרמב"ן פ' תולדות עה"פ כי ציד בפיו כו' והנכון בעיני כי עשו ציד בפי אביו יכונה האיש במעשהו לתדירותו וכמוהו שבתך בתוך מרמה וכן ואני תפלה עכ"ד כ"כ מי זה האיש ירא את ה' ובתורתו יהגה יומם ולילה ובמצותיו יתעצם עם התורה והתצו' וקדושתה עד כי יעשה עצמו קדוש בקדושתה של תורה וע"ד שאמרו מי שיש לו תפילין בראשו הכוונה שמה שנכתב בתפילין יחודו ואחדותו ית' יהי' חקוק ונכתב על לוח לבו ומוחו של האדם וממנו נקיש ליתר המצות שיהי' תוכן חקוק בלבו ומוחו והבן, ומפני זה אמרו חייב אדם לקרוע על אדם כשר כאלו רואה ס"ת שנשרף ועי' בטור וב"י וביו"ד סי' ש"מ עיי"ש, ולפי"ז אפשר דהנך ב' מדרשים כאלו עשיתם אותה וכאלו עשיתם את עצמיכם דא ודא אחת הוא ור"ל אם שמרתם את התורה כאלו עשיתם את עצמיכם אותה כי נתעצם עם התורה להקרא בשמה תורה וכמו שהתורה מלמד' לאדם דעה בינה והשכל כ"כ ילמוד כל אדם ממעשהו דעה בינה והשכל לשמור ולעשות. ועם זה יובן הא דכתיב ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים לא אמר לכם כ"א אתכם כלו' עצמיכם שתתעצמו כ"כ עם התורה להקרא בשמה וזה שאנו אומרים בברכת תפלת ערבית תורה ומצות חקים ומשפטים אותנו (דייקא כלו' את עצמינו) למדת להתעצם להקרא בשמה ע"כ י"א בשכבנו ובקומנו נשית בחקיך וגו' כי הם חיינו וגו' ובהם נהגה יומם ולילה ר"ל לכן יכונה האדם ספר תורה כמעשהו תדיר כאמור וזה אמרו כאן וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה' ועשיתם אתם כאלו עשיתם עצמיכם תורה ומצות כאמור ואפשר זה כוונת המד' זכרון מביא לידי מעשה כו' למה כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם והוא משולל הבנה ועי' במת"כ נלחץ בזה, ולדרכנו יאמר זכרון מביא לידי מעשה שעושה א"ע תורה ומצוה וע"ז מביא ראי' שנאמר כי לא דבר רק הוא (וחיצונית) מכם כי הוא חייכם שצריך להתעצם כ"כ עם התורה ומצו' עד כי הוא חייכם וזולתם לא יהי' לכם חיות בעולם ואם יפסקו ממנו יופסק חיותו כ"א אתם הדבקים בה' ותורתו ובמצותיו חיים כולכם, ועוד יתכן באמרו ועשיתם את"ם אותיות אמ"ת ע"ד דכתיב בהפטרה שא' רחב ונשמע וימס לבבנו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם וגו' ועתה השבעו נא לי וגו' ונתתם לי אות אמת הכוונה לדעתי ע"ד בשעה שמקבל האדם פני צדיק נמס לבבו בתוכו והי' למים בראותו פניו כפני אלהים וצדקתו וקדושתו, אולם אין זה רק באותו שעה שעומד לפניו ואח"כ שכוח ישכח ואין זה בחי' אמת כי קושטא קאי וכזה הי' בעת שבאו האנשים אל רחב אמרה וימס לבבנו ולא קמה