ייטב לב במדבר תרסד

המכה ואומר לו גדל יחיה האדם עכ"ד על כן אכילת צדיקים דוגמת קרבן שאוכל לשובע נפש"ו דייקא למען ילך בכח האכילה ההוא לעבוד את בוראו ובזה מעלה את דבר הנאכל לבחינת מדבר וכשהוא מדבר דבורו בקודש מקשר כח הנה"ק ומעלהו לשורשו בקדושה ומרוממו ומנשאו אל רם ונשא ב"ה וכבר כתב מוזלה"ה בפ' תרומה שמפני זה הניתן לכהנים נק' תרומה כי בכל דבר מאכל יש נה"ק ולא כל אדם יכול לעמוד בסוד ה' להעלותן באכילתו על כן צוה השם יתב' להפריש תרומה וחלה ומשגיח בחסדו שמבחר הניצוץ יתעטף בזה על כן נקרא ראשית [כמו וראשית שמנים ימשחו] והם ירימו אותו הנה"ק באכילתן לשורשן עכ"ד ז"ל וש"י. ולדעתי ז"ש תרימו וגו' מכל חלבו את מקדש"ו ממנו ואני אוסיף תבלין כי על ידי שהכהנים ירימו המובחר והראשית שבו למעלה כולא בתר רישא גרירא ונקל להבעלים להעלות גם הנשאר בדבר ההוא לשורשו באכילתן ובשגם כי על ידי מצות הפרשה ונתינה לכהנים בעשותו מצות ה' שורה רוח קדושה על הדבר ההוא והוא מסייע ותומך ביד הבעלים לאכלו לשם שמים ולהעלות הנשאר והנותר בו למעלה וז"ש פה בבואכם אל הארץ וגו' והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה (הנה"ק) לה' ושלא תאמר לאו כל מוחא סביל דא ע"ז גמר אומר מראשי"ת ממובחר) עריסותיכם תתנו לה' תרומה זה לעזר ולהועיל להרים הנשאר לה' כאמור, וכ"כ על ידי ניסוך היין בבית המקדש ומעלהו לשורשו על ידי כן יש כח בשתיית יין להעלות הנשאר לה' וזה שפתח ר"ח לך אכול בשמחה לחמך זו פרשת חלה ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים כלו' על ידי מצות חלה ויין לנסכים תוכל לאכול בשמחה ולשתות בלב טוב כי עי"ז נתעלה הנה"ק שבו לשורשו כי כבר רצה האלהים את מעשיך היינו כבר רצה את מעשיך הפרשת חלה ויין לנסכים וכולא בתריה גריר כאמור וזה שא' המדרש כי כבר רצה וגו' זו הכנסת ישראל לארץ הכוונה בזה דלכאורה קשה בשלמא בחלה שנתחייבו תיכף בבואם לארץ להפריש חלה כפרש"י ניחא אבל בנסכים שנא' בו כי תבאו אל ארץ מושבותיכם ולא נתחייבו בנסכים אלא לאחר ירושה וישיבה אבל כל י"ד שנה שכבשו וחלקו אע"ג שהיה שם מזבח הנחושת וה"ה במת ציבור לא נתחייבו בנסכים כדאיתא להדיא בקידושין פ"ק דף ל"ז בגמרא וברש"י ותוס' אם כן איך א' קרא לך אכל בשמחה לחתך זו על ידי חלה ושתה בלב טוב יינך זו על ידי מצות נסכים כי כבר רצה האלהים את מעשיך משמע דשוין המה והא באותו זמן שנתחייבו בחלה ויאכל בשמחה לחמו אכתי לא נתחייבו בנסכים ואיך ישתה בלב טוב יינו אבל התירוץ לזה כי למעלה נאמר כי תבאו וגו' ועשיתם אשה לה' עולה וגו' פי' רש"י כשתבאו שם ותעלה על לבבכם לעשות אשה לה' ואפילו הכי אמר ועשיתם להורות בזה כי מיד כשתעלה על לבבכם לעשות ה"ה מחשבה כמעשה ממש ונחשב לה' החוקר לב כאלו כבר עשיתם כדאיתא בספרי על הפ' וזכרתם וגו' ועשיתם וכמבואר למעלה באורך, ועי"ז המחשבה טובה שנחשב למעשה ישתה בלב טוב יינו וז"ש המד' כי כבר רצה האלהים את מעשיך זו הכנסת ישראל לארץ שנחשב תיכף למעשה בעת עלות על לבם לקיים מצות נסכים כאמור, וימתק יותר על פי מ"ש הנוע"מ פרשת פנחס שזה שא' בישראל מחשבה טובה הקדוש ב"ה מצרף למעשה כתב מהרש"א טעמו דמוקמינן לי' אחזקת כשרות שאלו בא לידו הי' מקיים בפועל ולפי"ז היינו דוקא בהיות ישראל על טהרת הקדש ארץ ישראל לפימ"ש הרמב"ם [פ"ח ופי"א מה' מ"א] דהא דכל ישראל בחזקת כשרות היינו דוקא בהיותן בא"י לא כן אם ממקום קדוש יהלכו בגולה ח"ו הביאו ב"י [ביו"ד סי' ס"ה] עכ"ד הנוע"מ, וז"ש ני תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' ועשיתם שם המחשבה חזי לאצטרופי למעשה כאלו עשיתם בפועל וז"ש המד' כי כבר רצה האלהים את מעשיך כאלו עשית מעשה זו הכנסת ישראל לארץ ששם מכח קדושתה המחשבה נחשב למעשה כאמור: בבואכם אל הארץ וגו' והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה' וגו' עד לדורותיכם במד' רבה כך פתח ר' תנחומא כו' לך אכל בשמחה לחמך זו פרשת חלה, ושתה בלב טוב יינך זו פרשת נסכים, כי כבר רצה האלהים את מעשיך כו' כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו' והוא משולל הבנה גם במקראי קודש גופי' יש לדקדק א') דכאן כתיב תרימ"ו תרומה ולהלן אומר תתנ"ו לה' תרומה ב') באכלכם מלחם הארץ וגו' כולו שפת יתר וסגי באמרו ראשית עריסותיכם וגו' ג') כפל לשון מראשית עריסותיכם וגו' הלא כבר א' למעלה ותרתי ל"ל ועיין רש"י: והנ"ל בכל זה עפי"מ שהבאתי למעלה דברי מוזלה"ה פ' תרומה דהטעם שנקרא תרומה ע"ש שבכל דבר יש נה"ק והכהנים הם המרימים אותו לה' עיי"ש והדעת