ייטב לב במדבר תרסב

אמור אליהם חי אני נאום ה' וגו' אני ה' דברתי אם לא זאת אעשה וגו' במדבר הזה יתמו ושם ימותו לכאור' כל המקרא הזה הוא שפת יתר, ותו מה שאמר אני הוי"ה דברתי הלא הוי"ה מקור הרחמים, ובגמ' סנהדרין פרק חלק דור המדב' אין להם חלק לעוה"ב שנא' במדב' הזה יתמו ושם ימותו, יתמו בעוה"ז, ושם ימותו בעוה"ב ואומר אשר נשבעתי באפי אם יבואון אל מנוחתי דברי ר"ע ר"א אומר באין הן לעוה"ב שנאמר אספו לי חסידי וגו' אלא מה אני מקיים אשר נשבעתי באפי באפי נשבעתי וחוזרני בי, ולא פריך מקרא דושם ימותו ר"א מה עביד בי' דהא קא' אשר נשבעתי באפי וחוזרני בי ולק"מ, אלא דאכתי ק"ק אמאי לא מפרש בהדי' אלא מה אני מקיים ושם ימותו ולתרץ כמ"ש אבל עוד דברים בגי ויבואר עפ"י המד' כי ה' הוגה יכול על מגן ת"ל על רוב פשעי' ושמעתי פירושו ממוזלה"ה דכתיב כי לא יעשה אדנ' יהו' דבר כ"א גלה סידו אל עבדיו הנביאים והוא למען להודיע לבני אדם אולי יזכרו וישיבו אל ה' ויש להבין הלא השי"ת צופה ומביט מראשית אחרית ואם ח"ו אין עושים תשובה א"כ הי' דבר שפתי' אך למותר חלילה ודי לצרה בשעתה אבל באמת זה מגודל רחמנות ית' להודיע מקודם ובין כך ובין כך לטובה יחשב למען הדאיבם ולהכאיבם ועי"ז יקל עונשם מעליהם ולולי הדבור והצער שע"י הי' חל העונש כפלי כפלים והיינו דכתיב פעלך בקרב שנים תודיע (כי) ברוגז רחם תזכור הגם שאתה יודע העתיד הוא כדי להקל העונש. וז"ש כי ה' הוגה יכול על מגן כיון שלא עשו תשוב' ת"ל על רוב פשעיה והי' העונש עד כלה ח"ו לזה הוצרך הדבור כדי להקל מעליהם עכ"ד וש"י, וז"ש אמור אליהם חי אני נאום ה' וגי' במדבר הזה יפלו פגריכ' וגו' צוה לומר להם הדברי' כהוייתן ושלא יקשה די לצרה בשעתה ע"ז אמר וידעתם את תנואתי והטרתי מן העונש (דלפי' רש"י את תנואכם מבעי' לי') אני הוי"ה מקור רחמים דברתי דבור הקשה הנאמר למעלה (וטעם כי אם לא זאת אעשה כלו' אם לא דברתי לכל העדה וגו' אז במדבר הזה יתמי (בע"הז) ושם ימותו (בעוה"ב) אבל לפי שדברתי והודעתי אותם מכח הצער יקל העונש כי יחי' לעו"הב וכמאמר ר"א עליהם הכתוב אומר אספו לי חסידי וא"ש ונכון וז"ש ישעי' הנביא שמעו שמים וגו' כי הוי"ה מקור הרחמים ד"בר [הקשות מקודם כי] בנים גדלתי וגו' וכ"כ יגדל החטא עד על מה תכו עוד תוסיפו סרה כלו' שכל מה שתכו ותענשו עוד תוסיפו סרה הוא החטא שסרתם מאחרי המקום כי החטא גדול ונוסף מהעונש ע"כ הוצרכתי לדבר מקודם למען יקטן החטא ע"י הצער משמוע הדבור ואז יקל העונש והבן: וכי יגור אתכם גר וגו' יש לרמז בזה מה שהובא בגמ' פ"ב דשבת מעשה בנכרי אחד שבא לפני שמאי א"ל גיירני ע"מ שתלמדנו כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א' דחפו וכו' בא לפני הלל גיירי' א"ל דעלך סני לחברך לא תעביד זו היא כל התירה כולה ואידך פירושה הוא זיל גמור ופירשו כל הקדמונים בספריהם כי ידוע כי רמ"ח מצו' עשה שבתורה נגד רמ"ח אברי' שבאדם ושס"ה ל"ת כנגד שס"ה גידים והיינו דכתיב תורת ה' תמימה בהתקיים בשלימותה אז משיבת נפש לשורשה כי בכל מ"ע שמקיים הוא מטהר ומקדש ומזכך אבר שכנגד איתה המצוה וכ"כ בכל ל"ת בבואה לידו ויקיימנה לבלי עבור על אחת מהנה אשר לא תעשנה אז מקדש ומטהר ומזכך גידיי, אולם יש להבין הלא זה מהנמנע שיקיים כל איש ואיש כל התורה בכללותי' ופרטותי' כי יש מצות התלוי' בכהנים ויש בלוים ויש בישראלים לא ראי זה כראי זה ויש מצו' שאפשר שאינם באות לידי אדם כל ימי היותו בעולם בחיותו כגון מצו' יבום וחליצה וגירושין ושליח הקן כהנה וכהנה באין מספר ובפרט כי יש מצו' התלוי' בארץ ומעת בעוה"ר חרבה עירנו ושמם בית מקדשנו לא נוכל להם לקיימם בפועל ויש על זה שלש תירוצים, א') ע"י סוד הגלגול כי הן כל אלה יפעל אל פעמים שלוש עם גבר וכדומה עוד עד אשר יקיים כל מצות שבתורה, ב'] לאשר כל ישראל ערבים זב"ז ואם יש בינינו אהבה ושלום ואחדות כדכתיב ישראל גוי אחד בארץ אז מה שזה עושה יש לכל ישראל חלק בו ולכך אומרים בכל מצו' בשם כל ישראל ועפי"ז פי' הערבי נחל הולך בדרך תמים הוא ישרתני ואני אמרתי כי זש"ה פדה בשלום (ע"י שלום) נפשי מקרב לי (מלחמת היצר המוטל עלי) כי ברבים (מה שנעשה ברבים) הי' עמדי, ג') ע"י שעוסק בתורה ולומד על מנת לשמור ולעשות ולקיים מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וכדאיתא בגמ' חשב לעשות מצוה ונאנס כו' מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כענין שאחז"ל כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכדאי' בספרי בפ' ציצית למען תזכרו ועשיתם לעשות זכירה כמעשה וז"ש הנכרי שהי' קשה בעיניו איך אפשר לקיים כל התרי"ג מצו' אם לא ע"י גלגול וכבר נודע המעשה שנתנו לא' בעולם העליון