ייטב לב במדבר תרס

אדרבה כי זה מכח מדת ענוה היינו נבזים בעינינו ומכובדים בעיני זולתנו עז"א לא כן כ"א וכן היינו בעיניהם כי באמת ירדנו ממדרגתנו להיות נחשב כחגבים וכשמוע כל העדה זאת אז ותשא כל העדה וגו' כי רצו לעלות לא"י ע"מ שתהא עלי' ולא שתהא ירידה ח"ו והיינו דכתיב וידבר משה וגו' וישכימו בבוקר ויטל"ו וגו' לאמ' הנני ועלינ"ו (דייקא) אל המקום אשר אמר ה' כי חטאנו במה שחשבנו אותו לירידה ואז אמר משה אל תעל"ו כעת אין זה עלי' כי וגו' עד אשר יערה עלינו רות ממרום ויזכני לעלות ולראות כו' במהרה אכי"ר: למקום ההיא קרא נחל אשכול וגו' במד' זש"ה מגיד מראשית אחרית שהכל צפוי הי' לפני הקב"ה כי' ונקרא אשכול על אודות האשכול שעתידין ישראל לכרות ממקומו עכ"ל הצריך לעניננו מבואר שנקרא אשכול ע"ש העתיד ויש להבין הכוונה בזה גם להבין מה שנאמר להלן כי חזק הוא ממנו ואז"ל כביכול כלפי מעלה אמרו מנ"ל הא דלמא כמשמעו: ונ"ל עפי"מ שפירשתי הא דכתיב באברהם וה' ברך את אברהם בכ"ל וביצחק מכ"ל וביעקב יש לי כ"ל הענין עפ"י מה שפי' תוזלה"ה בפ' שמות אני ה' לא שניתי וגו' כי אחז"ל כי הקב"ה השלים מנין של שבעים נפש הבאים את יעקב מצרימה ושל ששים רבוא בצאתם ממצרים כמו שנא' אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך הכוונה בזה להורות כי מאהבתו אותנו הכל כביכול כחלק והחלק כהכל והיינו דכתי' חלקי ה' אמרתי וגי' ובזה נתן לכלל ישראל הנצחיית כמו שהוא נצחי כי מה שיש בחלק יש בהכל וז"ש אני ה' לא שניתי ובזה תובן ואתם בני יעק"ב [דייקא[ לא כליתם וז"ש ואמר אבד נצחי וגו' זאת אשיב אל לבי וגי' חלקי ה' אמרה נפשי (ואני הכל) ע"כ אוחיל לו עכ"ד וש"י וז"ש וה' ברך את אברהם בכל בבחי' כלי ויצחק אמר מכל מבחי' כלי ויעקב אמר יש לי (בחי') כל והוא ית' כחלק וז"ש וישמע יתרו וגו' את כ"ל אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו שנתן להם בחי' כל כי הוציא ה' א"ת ישראל ממצרים כלו' כי הוציא ה' שהי' עם ישראל ממצרים ונחשב לא' מהם כענין שנא' אשר פדית לך ממצרים גוים ואלקיו והבן וז"ש למעלה פ' צו ויתן את "הכל על כפ"י אהרן וגו' וז"ש בגמ' סוף סוטה משמת כי' בטלה האשכלות מאי אשכלות איש שהכ"ל בו וז"ש כ"ל נשיא בהם שהנשיא בהם הוא בחי' כל ובהיות כן אי אפשר לשום אומה להיות חזק יותר מישראל בלתי אם ח"ו צורם מכרם וה' הסגירם כמ"ש בפ' האזינו אבל מבלעדי זה אי אפשר שהרי כמו שהחשיב הוא אותנו לבחי' "כל ונתן לנו מנצחיותו כ"כ נתן לנו מכחו וגבורתו והן אל ישגיב אותנו וז"ש בפ' דברים ונלכד את כל ערי' וגו' לא היתה קרי' אשר שגבה ממנו (הטעם) את הכ"ל נתן ה' אלקינו לפנינו והוא חלקנו ומה שיש בחלק יש בהכל ובזה מובן כיון שאמרו המרגלים לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו כמשמעו מאתנו ישראל ממילא כלפי מעלה אמרו והנה השי"ת שהכל צופה ומביט מראשית אחרית שעתידין ישראל לכרות משם אשכול ע"כ הקדים רפואה וקרא למקום ההוא נח"ל אשכו"ל להורות נתן ע"מ שנא' ונח"ל ה' את יהודה חלקו כלו' שיהי' ה' הנזכר חלקו והמה הכל על אדמת הקודש ומפני זה שם ראשי ישראל יכונה אשכלות (בגמ' הנ"ל) ומכח שם המקום ההוא אולי בבואם שמה ישימו אל לבם כי נקראו ישראל אשכלות איש שהכל בו וזה נחל אשכול נחל ה' לישראל שם אשכול ובזה יהי' לבם נכון ובטוח בה' כי ילכדו את ערי הכנעני כי את הכ"ל נתן ה' לפנינו וז"ש הזוהר כרתו להאי אשכול אתו לסלקא לי' לא יכילו אתו יהושע וכלב נטלו לי' ואזדקף על ידייהו הה"ד וישאוהו במוט בשנים באינון שני' יחידין מכאן ידעו יהושע וכלב דאינון אתחזי' למיעל לארעא כי' עכ"ד ר"ל מכת שנטלו אותו אשכול לפי שגם הם נקראים אשכול שהכל בהן ולכן הם דייקא נטלו אותו וע"כ אמרו כי יכול נוכל לה וע"ד רמז כ"י ר"ת "יהושע "כלב שהם נטלו האשכול זה האות יכול נוכל לה והבן: עוד אפשר לותר טעם על זה עפימ"ש האריז"ל בכוונ' שופר כי שופר במילואו כזה שי"ן וא"ו פ"א רי"ש הר"ת עולים ג' אלקים היינו ש' גימ' אלקים במילואו ו"פ אלקים פשוט, ר' אלקים ברבוע, והמתקתן ע"י ס"ת של שופר שהם נוא"ש (ונ"ל דהיינו דאיתא בגמ' נושא עון נושא בוא"ו ס"ת הנ"ל) העולים ג' אהי' פשוט ובמלוי יודי"ן ובמלוי ההי"ן עם כ"ד אותיותיהן עולה שנ"ז הגם שיש עוד אהי' במלוי אל"ף מרומז כאן רק במלוי יודי"ן וההין כי שם יו"ד ה"א בשלש ראשונות וזה סוד מן המצר קראתי י"ה עכ"ד ולאשר צפה ה' העתיד להתעורר שם קטרוג ודין כי מרג"ל עולה ג' אלקים עם ט"ו אותיותיהן בסוד רג"ע באפו ע"כ הקדים הרפואה וקרא למקום ההוא נח"ל ר"ת "נוצר "חסד "לאלפים אשכול בוא"ו עולה