ייטב לב במדבר תרנט

ראיתי באוה"ת שפי' כן כי לחמנו הם ת"ל שכוונתי לדעתו): עוד יתבאר ויאמר אליהם עלו זה בנגב וגו' יש להבין מ"ש עלו ולא אמר לכו (ב') וראיתם את הארץ מה הו"א קרינן ביו"ד וכתיב בוא"ו (ג') והתחזקתם ולקחתם מה זה צריך חיזוק (ד') וילכו ויבאו וגו' וישיבו אותם דבר, אותם ל"ל וגם כל הפסוק וישיבו לכאור' שפת יתר כי הי' די וילכו ויבאו ויראום וגו' ויספרו וגו' (ה') ויהס כלב וגו' ויאמר עלה נעלה כפל (וא"ו) ויוציאו דבת הארץ וגו' לאמר וגו' ארץ אוכלת יושבי' הוא מה ראו לומר ככה ועי' רש"י וראב"ע [זיי"ן] להבין אומרם ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם (חי"ת) על הכל קשי' טובא הלא הי' כולם אנשים צדיקים ראשי ב"י ואיך נהפכו מהקצה אל הקצה להוציא דבה גם על כל העדה יקשה הלא עיניהם רואות את מעשה ה' ומדוע נזורו אחור מכת דבתם, והנ"ל בזה עפ"י הכלל המקובל בידינו מאת באי הארץ כי בראשית בואם האדם נופל ויורד ממדרגתו וברבות הימים ישיב למקומו ויעלה למעלה ביתר שאת ויש על זה ב' טעמים לענ"ד א' ע"ד שאמרו כל הגדיל מחברו יצרו גדול הימנו כ"כ לפי ערך קדושת א"י זה לעומת זה עשה אלקים, ובעודה תחת ידי זרים הסט"א מתגבר על האד' בתחלה עד שהאדם צריך התחזקות והתאמצות לעמוד נגדו (ב') ע"ד סמי רפואות ומי מרחצאות תחלה יוציאו החולאת והזוהמא שבפנים לחוץ ובמשך הזמן יתרפא לגמרי ואם בתוך הזמן יעמוד ולא יגמור הענין ישאר קרח מכאן ומכאן וכ"כ בענין חולי הנפש בבא אל א"י דכתיב העם היושב בה נשא עון ע"כ תחלה תוציא זוהמת האדם הפנימי לחוץ עי"ז נופל ממדרגתו והוא שפל ונבזה בעיניו עד אשר יאריך ימים שם למצוא תרופה ואם בזמן קצר יצוא יצא ישאר קרח מכאן ומכאן ובעיניך תראה העתק מכתב מאיש צדיק תמים מא"י אשר הי' בדורות הקודמי' וז"ל מודעה רבא לאורייתא להודיע את הארץ מה הוא הנה כמה הפוכים וגלגולים ומאורעות עדן ועדנין יחלופו על כל או"א מבאי הארץ עד כי מתדר לי' בה ולא לקלים המריץ כ"א ברבות השנים עד יעברו ימי קליטה כמ"ש איש ואיש יולד בה כל הבא אל ארץ הקדוש' צריך מחדש עיבור ויניקה וקטנות כי' הנה כי כן מאן דאתי מתחלה ממש דעתו מטורפת עליו ואומר הי תורה והי מצוה מה דהוי לא הוי עד אשר הארץ מראה לו פנים אז ישקוט ויניח לו עכ"ד והוא בדוק ומנוסה והיינו דכתיב ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה ויהי רעב בארץ ויר"ד אברם מצרימה כלו' שירד ממדרגתו עד שנסע מצרימה וכתב הרמב"ן יציאתו מן הארץ מפני הרעב עון אשר חטא ע"ש אח"כ ויעל אברם ממצרים וגו' הנגבה וגו' וילך למסעיו וגו' עד המקום אשר הי' שם אהלה בתחל' וזאת תורת המסורה ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה, הלוך וחסור הלוך ושוב והבן: וזה הי' ענין המרגלים אם שהי' צדיקים בבואם שם ירדו ממעלתם ודעתן הי' מטורפת עליהם עד אשר אמרי מה שאמרו מלבד יהושע וכלב אשר בלא איחור מיד עלו ונתעלו למעלה ומשה רבינו ראה וידע את כל זה ולזה הזהיר אותם ויאמר אליהם על"ו וגו' ועלית"ם באופן שלא ירדו ממדרגתם כ"א יעלו וזה שרמז רש"י שכן דרך התגרים מראים את הפסולת תחלה היינו שמוציא הזוהמא לחוץ אח"כ מראי' את השבת והבן: וז"ש כי וראיתם את הארץ מה היא ביו"ד כמשמעו ונכתב הוא בוא"ו ירמוז שיראי את (עם) הארץ מה הוא האיש הבא לשם כדרך סמים המוצי' את החולאת וניכר ביותר, וע"כ והתחזקתם (צריך חיזוק) ולקחתם מפרי (קדושת) הארץ: והנה המרגלים הבינו בעצמם ממה שעלה בלבם להוציא דבה מזה שפטו בעצמם כי אינם במעמדם ומצבם הראשון וזה עצמו הודיעו לישראל כי הבא לשם נופל ממדרגתו והם לא ידעו כי זו צורך עלי' ברבות הימים, וז"ש וילכו ויבאו וגו' וישיבו אותם (את עצמם) דבר וגו' (כפרש"י על יביא אותו) ויראום (קאי על אותם) את פרי הארץ לומר שמה שהם אינם במעמדם זה פרי הארץ ששם ירדו ונפלו ויספרו לו ויאמרו וגו' וזה פרי' היינו מה שאנו אומרים אפס כי עז העם וגו' כי זה לע"ז עשה אלקים וגודל התגברות הסט"א שם, והנה עיניכם רואות גודל הנפילה במקום ההוא מאיגרא רמא לבירא עמיקתא ומי זה אשר יערב לבו לבא לשם וזה הי' דבתם ויהס כלב וגו' ויאמר עלה נעלה עלה לשעבר נעלה לעתיד ולא נפול ממעמדנו וירשנו וגו' והאנשים וגו' אמרו לא נוכל לעלות אל העם לעלות דייקא כ"א לירד כי חזק הוא ממנו [כי סברו ירידה זו היתה מכח חזקת טומאת היושבים] ויוציאו דבת הארץ וגו' לאמר וגו' ארץ אוכלת (מקלקלת) יושבי' הוא להוריד' ממדרגתם וראי' ונהי בעינינו כחגבים ושמא תאמר