ייטב לב במדבר תרנח

תקצר וגם א"כ צדיק מה פעל ומה בין עובד ה' לאשר לא עבדו וביאר הדבר כי ה' חוקר לב ורואה שהצדיק עושה מה שביכלתו האנושי ואם בכל זה לא יאבה יצרו ללכת מאתו ומתגבר עליו אז עוזרו כי כך שורת הדין הבא לטהר מסייעין אותו וכדכתיב עזוב תעזוב עמו דייקא אבל הרשע שאינו מתחיל ואינו בא לטהר כלל כ"א בא לטמא פותחין לו וז"ש בכ"י יצרו מתגבר ואם הוא עושה כפי יכלתו עד שבא לבחי' אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו אז היינו דכתיב ה' לא יעזבנו בידו עכ"ד ודפח"ח, וזה היה נמי כאן כי הם לא בקשו לטהר כלל ולמה הי' לו להקב"ה להצילם ולעזרם אמנם משה ראה בנבואה כי יהושע רוצה לטהר ועושה מה שביכלתו להנצל מעצת מרגלים ולזה הי' בטוח כי ה' יושיעו וא' יה יושיעך וגו' ואמנם לכאורה קשה א"כ יפה הי' שתיקתו מדבורו כי אולי בשמוע יהושע יסמוך על זה ולא יעשה מה שביכלתו באמור בלבו כל מה שיצא מפי נביא לטובה אפי' על תנאי איני חוזר, אבל התירוץ לזה כי יהושע הי' עניו והי' סבור שמשה אמר כן בדרך תפלה יה יושיעך ומה שלא התפלל על יתר השלוחים היינו מפני שראה ברוה"ק שהם עדיפים וטובים ממנו וא"צ להתפלל עליהם כלל אבל הוא צריך לתפלה וז"ש הת"י וכדי חמא משה ענותנותי' קרא משה להושע בר נון יהושע השם יושיעך והבן: וישלח אותם משה וגו' ויאמר אלהם על"ו זה בנגב ועלית"ם וגו' ולא אמר לכו אם כי א"י גבוה מכל הארצות עכ"ז עוד דברים בגו ויהס כלב את העם אל משה ויאמר על"ה נעל"ה וגו' כפל ויבואר עפי"ת שפירשתי להלן פרשת עקב הכתוב אתה עובר היום וגו' לבא לרשת גוים גדולים ועצומי' ממך וגו' כי כל אדם צריך להעלות נה"ק הנלוים לשורש נשמתו ולבעבור זה צריך לפעמים להיות כאן וכאן להעלות נה"ק אשר באותו מקום השייכי' לו וזה ענין ברכת המכין מצעדי גבר וז"ש אתה (דייקא) עובר וגו' ולא אני הטעם לרשת גוים גדולים ועצומים (באחיזתם בנה"ק שהם) מתך והארכתי שם בזה, וזה הי' ענין שאחז"ל כ"מ שהלכו מצאו הכנעני' הי' קוברים מתיהם לדעתי הטעם ע"ד שאחז"ל יהיב בי' עינא ונעשה גל של עצמות ופירשו המפורשים כי בכח הראות משכו ממנו הנה"ק שבו וממיל' נעשה גל כו' וז"ש כל מקום שנתנו חכמים עיניהם או מיתה כו' ולכך כל מקום שהלכו יהושע וכלב משכו הנה"ק ונשארו פגרים מתים וז"ש משה עלו וגו' ועלתה להעלות הנה"ק משם וראיתם את הארץ וגו' ואת העם וגו' להעלות בראי' הנה"ק דשם, והנה מוזלה"ה פי' ני פדה ה' את יעקב (אולם הזמן כי) וגאלו (צריך שיגאלו) מיד חזק תתנ"ו מאתנו ממה שבעוה"ר אנחנו בעצמינו נותנים לו נה"ק בפגם ברית קודש הוא עמלק אשר קרך בדרך כפרש"י שם וע"כ מלחמה לה' בעמלק מדר דר עכ"ד, ובזה נבא אל הביאור כי משה א' להם וראיתם את הארץ וגו' בראי' בעלמא החזק הוא הרפה כו' היינו אם יש להם שורש חזק בהקדושה או לא וזה עצמו שאמר המעט הוא אם רב וכן השמנה הוא אם רזה כ"ז נאמר על ענין נה"ק שיש בהם שזה כח חזקן ותקפן וצוה לראות' למען עי"ז יעשו הכנה לכבוש הדרך לפני ישראל להעלות לשורשן וממילא יפלו פגריהם, וזהו שא' ע"י כח הראות והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ היינו הנה"ק שבהם והימים ימי בכורי ענבים כמו שבהענבים כשנגמר בישולן סוחטין היין המשומר בענבים ומשליכים הקליפה נן ה"נ כשנתמלא סאתם של הכנענים ראוי להוציא שמנן ובלטן הנה"ק מפיהם ולהשליך קליפתן לחוץ והנה בבואם שמה הנה יהושע וכלב מלאו אחרי ה' והם עשו שלהם כפי כחם ובכ"מ מדרך כף רגלם כ"מ ששמו עיניהם משכי הנה"ק משם ועי"ז נעשו גל של עצמות ולזה הי' מקברים מתיהם כי בהלקח מהם החיות שלהם ממילא מתו, והנה כאשר באו המרגלים השיבו אפס כי עז העם היושב בארץ והערים בצורות גדולות מאוד ר"ל כח הנה"ק שבהם עד שקשה להוציא מהם ולזה הזכירו את עמלק כשרש"י לפי שנכוו בו כבר ומלחמה לה' בעמלק מדר דר ויהס כלב וגו' ויאמר עלה כבר נה"ק בהיותינו שם על ידינו שמכח זה הי' קוברים מתיהם ע"כ נעלה גם מעתה הנה"ק וירשנו אותה וגו' והאנשים וגו' אמרו לא נוכל לעלות אל העם הנה"ק שבהם כי חזק הוא ממנ"ו ממה שאנחנו נותנים לו שמפני זה אמרו עמלק יושב וגו' שהוא המחטיא ומכשיל אותנו בחטא הנ"ל ויוציאו דבת הארץ וגו' לאמר מה שהי' קוברים מתיהם לא מפני נה"ק שעלו על ידם כ"א ארץ אוכלת יושבי' הוא ויהושע ב"נ וכלב וגו' ויאמרו וגו' טובה הארץ וגו' ואתם אל תיראו את עם הארץ כי לחמנו הם כמו ששורש האכילה של לחם להעלות נה"ק שבו כ"כ הם לחמנו להעלו' מהם נה"ק וכבר סר צלם (המגין הם הנה"ק שבהם) מעליהם (כי) וה' אתנו המושך נה"ק אליו כי כל חלק משתוקק אל שרשו לשוב אליו ע"כ אל תיראום (שוב