ייטב לב במדבר תרנז

ובמד' אעפ"י שאמר הקב"ה שלח לך לא הי' מן הקב"ה שילכו ומהו שלח לך אלא ישראל הן בקשו הדברים הללו שנאמר ותקרבון וגו' ותאמרו נשלחה וגו', ונ"ל ביאור הדבר ע"ד שפי' בספר צמח והי' כאשר תריד ופרקת וגו' ע"ד הפסוק ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך וגו' ענינו עפימ"ש הראב"ע עה"פ לא תחמוד איך יצוה על מה שהאדם מוטבע בו כו' ופי' הדבר כמו בת מלך ההולכת בשוק וכל השרים מתאוים לראותה ובן כפרי אינו חושש להסתכל בה מפני שאינה בת מינו כלל לכן אין בלבו שום חמדה עלי' כ"כ יחשוב האדם שמה שיש לזולתו הוא דבר זר ורחוק מאתו וז"ש ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות כי אין אתה בן מינו כלל לכן לא יהי' שום חמדה לארצך אבל כשישראל עוברים על התורה יש להם חמדה על מה שיש לישראל וז"ש והי' כאשר תריד כשמצטער על הברכות זה סימן שעברו על התורה ואתה בן מינם ומזה תדע ופרקת עולו וגו' עכ"ד הנחמדים וכ"כ נאמר שלפי הנהגה של הקב"ה את ישראל במדבר בדרך נס חוץ לטבע כדכתיב להלן אשר עין בעין נראה וגו' לא הי' להם לישראל להעלות על לב לשלוח מרגלים שזהו נצרך להנהגה טבעי' ולא כשישראל עושים רצונו ומתנהגים למעלה מהטבע בדרך נס אבל כיון שא' נשלחה אנשים ועלה בלבם לרצון להם לשלוח להתנהג בדרך טבעי מכלל שצריכים לזה ובגדר מין הטבעי הם לכן אמר הקב"ה אם תרצה שלח כלו' אם עולה זה ברצונך אז סימן שאתה נופל תחת הנהגה טבעי' בענין זה ע"כ שלח והבן: איש אחד למטה אבותיו תשלחו כל נשיא בהם וישלח אותם משה וגו' ראשי ב"י המה, למטה אבותיו צריך ביאור דהי' די לומר איש אחד לשבט וגם תיבת המה אך למותר לכאורה, גם להבין התרגום יונתן וכדי חמא משה ענותנותי' קרא משה להושע בר נון יהושע: והנ"ל עפ"י שפירשתי ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם הם נשיאי המטות וגו' כי אז"ל חושקני הכם שאפי' בשעה שאני משפיע לכם גדולה אתם במעטים עצמיכם כי כתיב אשא עיני אל ההרי' (ואז"ל מ"ת ההרים אלא ההורים) מאין יבא עזרי, עזרי מעם א' וגו' ופירשתי עפ"י מאמרם ז"ל בפ"ק דברכות כל התולה בזכות עצמו הקב"ה תולה לו בזכות אבות וכל התולה בזכות אבות הקב"ה תולה לו בזכות עצמו, וז"ש אשא עיני אל ההורים האבות כי מאין יבא עזרי ר"ל שאהי' נושע בזכות עצמו ואז הקב"ה תולה בזכות עצמו וממילא עזר"י [דייקא] מעם ה' וגו' וזהו אפי' בשעה שאני משפיע לכ"ם [דייקא בזכותכם] גדולה אתם ממעטים עצמיכם דייקא לתלות רק בזכות אבותיכם וזהו ויקריבו נשיאי ישראל ראשי בית אבותם דייקא שהי' תולי' שהם ראשים בזכות אבותם אם כי באמת ה"ם נשיאי המטות הם בזכות עצמם לכך ה"ם (בזכות עצמם) העומדים על הפקודים בעת כי יפקוד המלך תלכו של עולם פקודים הם העומדים להתפלל ולבטלם כי צדיק מושל וגו' צדיק גוזר והקב"ה מקיים כו', והנה הקב"ה המגיד מראשית אחרית הוא צפה מה שעתיד להיות לכך צוה לשלוח ראשים שיתלו בזכות אבותם ואז יהי' מקום לתלות בזכות עצמם אבל אותם ראשים שיתלו בזכות עצמם אז הקב"ה תולה בזכות אבותם וזהו לא לעזר ולא להועיל כאן לבטל בחירה של אנושי להרע או להטיב כמבואר בזוהר ובאלשי"ך עה"פ למען הציל אותו מיד"ם דייקא שהם בעלי בחירה להשיבו אל אביו כי בזכות אביו יושע מבור נחשים ועקרבים אבל להציל מיד בעל בחירה לזה לא מועיל זכות אבות כ"א זכות עצמו יכול להועיל לבל ישלוט בו יצה"ר: וז"ש איש אחד למט' אבותיו (דייקא) תשלחו וגו' שיהי' חול' בזכות אבותיו אבל וישלח אותם משה וגו' כולם אנשים ראשי ב"י המ"ה דייקא בעיניהם בזכות עצמם לכך הי' מה שהי' כי אז אין זכות אבות הי' מועיל לבטל בחירת' שבחרו לרגל ולהלשין על הארץ, אמנם כד חמא משה ענותנותי' דהושע שהי' תולה בזכות אבותיו אז קרא לו יהושע לאמר י"היושיעך וכו' דייקא בזכות עצמך מעצת מרגלים והבן: ויקרא משה להושע ב"נ יהושע אחז"ל י"ה יושיעך וכו יש לפרש בלשון נבואה או בלשון תפלה שכך יהי' שהשם יושיעך, אמנם אם בלשון תפלה קשה למה לא התפלל על כולם א"ו שהוא בלשון נבואה אלא דא"כ נמי קשה דלמה יושיע ה' לו לבדו ולא לבלעדו לשאר הנשלחים היד ה' תקצר אבל יתבאר עפ"י מאמרם ז"ל יצרו של אדם מתגבר עליו בכ"י ואלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו היינו דכתיב צופה כו' ה' לא יעזבנו בידו והקשה מו"ז סבא קדישא זלה"ה ממ"נ אם מבלעדי עזר ה' לא הי' יכול א"כ למה ה' עוזר לו דוקא ולא לרשע ואם הי' ה' רוצה להציל הרשע ג"כ הי' יכול כי היד ה'