ייטב לב במדבר תרנה

סימנא דמלאך המות הרי אמ"ן להיות כבוש תחת יד השמות העולים צ"א כענין שכתב בזוהר פנחס דף רל"ז עה"פ ויקח רמח בידו עיי"ש ולכך אמ"ן עולה קל"א להחליש כח קל"א מנין שם הסט"א סמא"ל ובהוסיף אמ"ן כח הקדושה ממילא כשזה קם זה נופל: ד"א ויאחז צדיק דרכו זה משה שנאמר צדקת ה' עשה, וטהר ידים זה משה שא' לא חמור א' מהם נשאתי, יוסיף אמץ זה משה שמעצים כח וגבורה של מעלה שא' ועתה יגדל נא כח אד', עפ"י פשוט כי איתא בזוהר בלק קפ"ה ע"ב אם עונות תשמר יה אד' מי יעמד אם חובין סגיאו עד דסלקין לעילא לגבי אבא ואמא הא אד' דאיהו רחמי כו' והוא צריך ביאור עי' במקד"מ שעמד על זה ועי' מ"ש רבינו בעט"צ עפ"י מ"ש בלקו"ת כי י"ב אתוון דאד' מזל ונקה כו' אמנם בדרך היותר פשוט הוא מפרש עפ"י הידוע סוד המתקת דינים בשורשם כי שורש הדין מלכות דינ"א דמלכותא ואמנם סבת רצין הקדום (בלי אתערותא דלתתא) לבריאת העולם הי' בשביל להקרא מלך רחום כי אין מלך בלא עם ואם ח"ו בא הכלה הכלולה מהכל לעשות כלה כמדתה בשורשה אז בה נמתקין כי אין מלך בלא עם בסוד כלל צריך לפרט בסוד בי אדוני בי אתה מלך עכ"ל וש"י, ובזה יובן הא דאיתא בנדרים פ"ג דף כ"ד דא"ל לאו מלכא אנא דמהנינא לך ואת לא מהנית לי מכלל דמלכא דרכו דמהנה להעם ולא קא מהני' לי' מטעם דאין מלך בלא עם ובזה תשכיל ותבין מ"ש משה יגדל נא כח אד' דייקא כי אין מלך בלא עם ומכח זה אתה צריך לרחם אע"ג שחטאו ולא קא מהני' לך: וז"ש המד' ויאחז צדיק דרכו זה משה וכו' וטהר ידים זה משה שאמר לא חמור א' מהם נשאתי הרי שלא נהנה מהם ועכ"ז היה מלך על ישראל שנאמר ויהי בישורון מלך זה משה שכן דרכו של מלך ואם כך מדתו של מלך ב"ו יתר מרעהו צדיק צדיקו של עולם הבורא ית' לרחם עלי עמו אע"ג דלא מהני' לי' ובזה יוסיף אמץ זה משה שמעצים כח וגבורה דייקא שנאמר יגדל נא כח אד' בחי' מלך כאמור והבן כי הוא ענין נחמד ונעים: שלח לך אנשים ויתורו וגו' במד' יבש חציר וגו' משל למלך שהי' לו אוהב כו' כך המלך זה הקב"ה והאוהב זה אברהם א"ל הקב"ה לך עמי שנאמר לך לך וגו' אל הארץ וגו' ואני נותן לך במתנה שנאמר קום התהלך בארץ וגו' כי לך אתננה א"ל הקב"ה למשה אע"פ שמת אוהבי איני חוזר בי אלא ודבר אלהינו יקום לעולם ויש להבין מה בעי בזה ותו למה שבק קרא הנאמר ברישא וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן את הארץ וגו' ונקט קרא דכתיב בתרי' גם לפרש הנאמר להלן ועבדי כלב עקב היתה רות אחרת עמו וגי' ובזוהר ארח אחרא נטל ומטי על קברי אבהן ואתא לצלאה לאשתזבא מעיטא דא עכ"ל, להבין זה נ"ל דכתיב בפ' תולדות וילך יצחק וגו' וירא אליו ה' ויאמר וגו' כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל וגי' עקב אשר שמע אברהם בקולי, וכתב הלקו"ת וז"ל דע סיד עק"ב גימ' ענבי"ם סוד ב' עינים נצח והיד של הבינה כו' עד שמהן ב' דמעות שהם היין והם כחות הדין כו' ב"פ אלהים גימ' ענבים או עקב ואברהם תיקן עקב הזה והמתיקן וז"ש עק"ב אשר שמע אברהם וז"ס כענבי"ם במדב"ר מצאתי ישראל וגו' ראיתי אבותיכם כי במדב"ר גימ' רמ"ח מספר אברה"ם שהוא תיקן הענבים האלו וע"י זכו ישראל לכל הטובות עכ"ל לעניננו וכאן כתיב והימים ימי בכורי ענבי"ם והוצרכו להמתיקן לזה הלך כלב ונשתטח על קברי אבות לעורר זכית אברהם שהמתיק ענבים האלו וסוד עקב וז"ש ועבדי כלב עק"ב היתה רוח אחרת עמי שנמתק ע"י בחי' עקב) וימלא אחרי נשלם עמדי לטוב ולרחמים ע"כ והביאותי' וכ"ז בזכות אברהם שהוא המתיק מדה"ד לרחמים כאמור וכבר כתבתי מזה ונקדים דברי האלשי"ך עה"פ אלהים יחננו ויברכנו וגו' כי בזמן שהברכה רק מכח מדת רחמנות וחסד יכול להיות דבר הנפסק בהתעורר קטרוג של מדה"ד חלילה אבל אם גם מדה"ד מסכים אז הוא דבר המתקיים לעד וז"ש אלהים (אם מדה"ד) יתננו ויברכנו (אז) יאר פניו אתנו סל"ה, ובזה נבין דברי המד' שלא הביא רישא דקרא וירא ה' וגו' ויאמר לזרעך אתן כי זה נאמר במדת הוי' רחמים ויכול להיות נפסק ע"י קטרוג של מדה"ד כדמצינו ביעקב שנתיירא שלא יגרום החטא ולכן הביא מקרא של אחריו ששם נאמר וה' (שפירושו הוא וב"ד) א' אל אברם וגו' קום התהלך בארץ וגו' כי לך אתננה וגו' וזה דבר המתקיים וז"ש אעפ"י שמת איני חוזר בי שנאמר ודבר אלהינ"ו (דייקא דבר של מדה"ד לטוב) יקום לעולם ולכך נא' ליצחק כי