ייטב לב במדבר תרנד

ופירשו המפו' כי ו"ה בא"ת ב"ש מ"ץ הרי חי"ה הוא חמ"ץ עיי"ש עוד פגמו בבחי' עינים במה שדברו לשון הרע על ארץ ישראל דכתיב ארץ אשר וגו' עיני ה' אלהיך בה שהיא מושגת' בעינא פקיחא דלעילא למעלה מהטבע והמזל והם כחשו בזה וא' אפס כי עז העם וגו' כי חזק הוא ממנו לומר שהוא מהנמנע לכובשו עי' רמב"ן וזש"המ זש"ה כחמ"ץ לשני' וכעשן ל"עינים כן העצל לשולחיו ובזה מובן מה שא' שלח ל"ך אנשים עפימ"ש בתקו"ז תקון שבעין תלת אתוון אתכלילו ביעקב (פי' באברהם ה' ביצחק יו"ד ביעקב וא"ו) כד אתא משה אשתלים בי' ה"א בתראה ואשתלים בי' הוי' ובג"ד באבות כתיב ושמי הו"י' לא נודעתי להם אבל במשה נאמר ואמרו ל"י מ"ה שמ"ו מ"ה אומר וגו' דבתר דאשתלים במשה שרי' עלי' יו"ד ה"א וא"ו ה"א ואתקרי מ"ה עכ"ל, והיינו שלח ל"ך דמינך אשתלים ה"א תתאה אנשים צדיקים לבל ידברו פרה ולא יפגמו בה"א והיינו דכתיב וישלח אותם וגו' עפ"י הו"י' כולם אנשים (באותו שעה כשרים היו) ראשי בנ"י ה'מ'ה כי אז עדיין אשתלים ה' ואתקרי מ"ה וזה שסיים המד' משל כו' כשראה את המרגלים שעתידין לחטוא ולהוציא לשון הרע על האר"ץ כלו' על ה"א המכונה אר"ץ קרא אותם לשמו של משה שנאמר שלח לך אנשים כלו' צדיקים למען לא יפגמו בה"א דעל ידו אשתלים וז"ש זש"ה לא ידעו ולא יבינ"ו כי טח מראות עיניה"ם מהשכי"ל לבותם לומר שפגמו בבחי' עינים במה שדברו לשה"ר על הארץ אשר עיני ה' אלהייך בה ידוע עינ"י עולה חכמ"ה בינ"ה סוד שם י"ה והיינו ה' אלהי"ך אבא ואמא והם לא הבינ"ו כי טח מראות עיניה"ם מהשכיל לבותם ממעשה דמרים הרי פגמו בבינה והשכל כי לא שמו אל לבם להבין ולהשכיל בעיני השכל הם חכמה ובונה: ובזה תשכיל ותבין הא דכתיב ויקרא משה להושע ב"נ יהושע פרש"י י"ה יושיעך למען יהי' עיני"ו פקוחות לראות בטוב הארץ אשר עינ"ו ה' אלהי"ך חי"ב שם י"ה בה ובזה תשכיל ותבין הא דכתיב ויבא עד חברון פרש"י כלב לבדו הלך שם ונשתטח על קברי אבות שלא יהי' בעצתם גם מה דכתיב להלן ועבדי כלב עק"ב היתה רות אחרת עמו ולא א' אשר הר' כו' בהקדם לבאר הא דכתי' והיחי' ימי בכורי ענבים ויובן כל זה עפימ"ש הלקו"ת פרשת תולדות עה"פ עקב אשר שמע אברהם בקולי דע כי עק"ב בגימ' ענבי"ם סוד ב' עיניים שמהם ב' דמעות שהם היין והם כחות הדין ב"פ אלהי"ם גימ' מנבי"ם וגימ' עק"ב, והנה חסד דאברהם הוא מתתיקן וזה עקב אשר שמע אברהם בקולי וגו' עיי"ש סוד נורא, וז"ש והימים ימי בכורי ענבים שבימים ההם התחילו הענבים לבכר הם ב' עיני"ם ב"פ אלהים ב' דמעות, וידוע כי ב"פ דמעה עם כולליהם עולה ב"פ ק"ך צירופי אלהים מנין ר"מ ולכן אמרו עמלק (עולה ר"ם) יושב בארץ הנג"ב שכחו וגבורתו מב' אלהים ימין ושמאל עם צרופיהן, ולאשר פגמו בבחי' עיני"ם כתיב ויבכו העם בלילה ההוא ואחז"ל א' הקב"ה אתם בכיתם חנם אני אקב"ע לכם לילה זו בכי' לדורות (כלו' אעשה קב"ע מכח ב"פ אלהי"ם העולה קב"ע לדורות) באותו שעה נגזרה על בהמ"ק שיחרב ועל ישראל שיגלו כו' והיינו בחדשי תמוז אב המכונים עיניים כדכתיב עוניו עינ"י ירדה מים כמבואר בכתבי האריז"ל, ואמנם כלב רצה להמתיק אותן עינים ב"פ אלהים לכן נשתטח על קברי אבות לעורר זכות אברהם דכתיב בי' עק"ב אשר שקע אברהם בקולי שהמתיק ב"פ אלהים העולה עק"ב והיינו דכתיב אותו לשון עצמו בכלב עק"ב היתה רוח אחרת עמו בינה זאת: ועפ"י האמור יובן הא דכתיב להלן שא' משה שמעו כי אתה הוי' בקרב העם הזה אשר עי"ן בעי"ן נראה אתה הו"י' ועננך עומד עליהם הנה הזכיר בפסוק זה בתחלה ובסוף ב"פ הוי' ובתוכם ב"פ עי"ן להמתיק ב' עינים כחות הדין בב"פ הוי' וזה סוד עי"ן בעי"ן לאכללא שמאלא בימינא (מנין יו"ד הויות ה"ח וה"ג עולה ב"פ עין כידוע) וז"ש ועתה יגדל נא כח אד' כאשר דברת לאמר הוי' וגו' להמתיק מדה"ד שם אד' דינא דמלכותא במדת גדולה ורחמים יחוד הוי' אד', ועפי"ז יתבאר הילקוט ועתה יגדל נא וגו' זש"ה ויאחז צדיק דרכו זה הקב"ה שנאמר צדיק ה', וטהר ידי' זה הקב"ה שנא' טהור עינים מראות רע, יוסיף אמץ זה הקב"ה שמעצים כחן של צדיקים שיעשו רצונו, ביאור הדברים כי משה המתיק ב"פ אלהים בב"פ הוי' ועשה ב"פ יחוד הוי' אלהים מנין יב"ק ב"פ העולה דר"ך וז"ש המדי ויאחז צדיק דרכ"ו זה הקב"ה (עולה יב"ק) וטהר ידים ב' ידים ימין ושמאל זה הקב"ה (עולה יב"ק הרי ב"פ יב"ק גימ' דרך) שנאמר טהור עינים ימין ושמאל יוסיף א"מץ שמעצים כחן של צדיקים לעשות רצונו פי' להמתיק תוקפא דדינא ביחיד הוי' אד' העולה צ"א ובאמצען המים