ייטב לב במדבר תרנב

נאמר ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וגו' וייטב בעיני הדבר והקשה רש"י א"כ למה הוכיחן בזה אבל הענין כי אמר וייטב בעיני גוף הדבר לשלוח אבל לא לחפור כ"א לדעתו ואפשר היה הכוונה כי אם אמנם א"י גבוה ומקודשת מכל הארצות עכ"ז בהיות הכנעני אז בארץ ועשו את כל התועבות נטמא הארץ, וכל מילי דקדושה צריך הכנה והזמנה תחלה וראש לגרש כת הטומאה ולהשכין כח הקדושה וע"כ הי' צריך לשלוח לשם אנשים צדיקים להעביר רות הטומאה של הכנענים מן הארץ לעשות תחלה וראשית השראת שכינה העתיד לבא אל הארץ ההוא בבא ישראל לשם כמ"ש האלשי"ך בפרשת בהר עה"פ כי תבאו וגו' כי ישראל קדושים מקנים קדושה להארץ עיי"ש, וכמו שיש בין שני דברים רחוקים זה מזה כח אמצעי כ"כ היה ענין שליחותן אם היה הולכים לתומם ולא הוציאו דבה וזה שלח לך לדעתך ע"כ אנשים (צדיקים) ויתורו את ארץ כנען (הארור) אשר אני נותן לב"י [זרע ברך ה') ולכן צריך כח אמצעי ראשית גלוי העתיד לבא בפועל, ואפשר מטעם זה קרא משה להושע יהושע כי היו"ד ראשית הגלוי וכולם בחכמ"ה אתברירו והבן זה: שלה לך אנשים וגו' פרש"י למה נסמכה פ' מרגלים לפ' מרים כו' לך לדעתך כו' לפי שאמרו ישראל נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו וגו' אמר הקב"ה אני אמרתי להם שהיא טובה כו' והקשה הרמב"ן ז"ל א"כ משה בעצמו למה הוטב בעיניו דכתיב להלן וייטב בעיני הדבר, והנ"ל בזה כי לא מחשבותיו מחשבותם שהוא נתכוון לשמי' והוא עפ"י דבסנהדרין פרק נגמר הדין דף מ"ז ע"ב פליגו אביי ורבא אביי סובר הזמנה מילתא היא ויליף מעגלה ערופה דירידתה לנחל איתן אוסרתה ורבא סובר לאו מילתא הוא דלא גמרינן משמשין מעגלה ערופה דהיא גופה קדושה וקי"ל כרבא וכתב הנמ"י הביאו ז' הרמ"א באו"ח סי' מ"ב קלף (או הקציצה) המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה כה"ג לגוף הקדושה מילתא עיי"ש במג"א ובמחה"ש דמקור דין זה נובע מהא דקי"ל כרשב"ג דבעי עיבוד לשמה וכפרש"י עי"ש, ובזה נ"ל להבין הא דכתיב וירא את העגלות ואיתא במד' וברש"י סימן מסר להם יוסף כשפירש ממנו עסק בפ' עגלה ערופה הכוונה בזה דמהתם ילפינן דהזמנה לגוף הדבר מילתא, ובזה הודיע תכלית ירידתו של יוסף למצרים להזמין להקדושה היינו שיקנה המקום ההוא בחי' קדושה למען יוכלו יעקב ובניו להיות שמה ולא יאכלו לחם טמא בגוים כי ע"כ צוה ה' את הברכה בשבע שני השבע כידוע ויוכלו ישראל להתקיים עד זמן הגאולה, ובשגם שהי' שם נפשות ונה"ק והי' צריך יוסף לעוררן ממקור הטומאה ולהזמין לקדושה כדכתיב ויצבר יוסף ב"ר (היינו ר"ב נה"ק שהעלה משה כידוע) למען יעלו אל הקדושה כדכתיב וגם ערב ר"ב עלה אתם והזמנה לגוף הקדושה מילתא וכ"ת ארא"צ לאו דידי' הו' ואין אדם מזמין דבר שאינו שלו כמ"ש מג"א שם ס"ק ד' י"ל עפימ"ש האר"י ז"ל לפרש כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם היינו שאינה של יושבי' כ"א של אמנו שרה כי מאז נלקחה לפרעה נתן לה אר"מ עכ"ד ושלנו הוא בירושה, ותו דיוסף הי' המושל בכל ארץ מצרים ומצרים היו לו עבדים ומה שקנה עבד קנה רבו ולכן מהני הזמנתו ועי' בזוהר וישב קפ"ד אשכחנא בספרי קדמאי כו' וזה עצמו שא' כי גר יהי' זרעך בארץ לא להם ליושבי' כ"א של שרה או של יוסף ומהני הזמנתו לקדושה ע"כ ואח"כ יצאו והבן, וזה הי' כוונת משה שהוטב בעיניו לשלוח מרגלים למען בלכתם שם יזמינו הארץ ההוא לקדושה טרם בא ישראל ני א"י מקודשת מכל הארצות וז"ש שלח לך אנשים לדעתך להזמנה לקדושה ויתורו את ארץ כנען כלו' אם היותו נקרא על שם כנען היושב אז בארץ לא תסבור שאינו מועיל הזמנה דלאו דידן הוא עז"א אשר אני נותן לב"י שהיא מוחזקת בידינו מאבותינו ודבר אלהינו יקום לעולם כדאיתא במד' במקומו אלא דאכתי צריך להזמינו והזמנה מועלת כדבעי' עיבוד לשמה ולדעתי ענין טבילת כלים הנקחים מעכו"ם דהוא מדאוריי' לכמה פוסקים כדי שיצאו מטומאת העכו"ם לקדושת ישראל הוא מה"ט להזמינם לקדושה ע"י טהרתן ואם כך בכלים כש"כ באדם שצריך שיטהר ויקדש עצמו בטבילה מטומאתו להזמין עצמו לקדושתו ית' וראי' לזה ממה שנא' למעלה ויאמר ה' פתאום פרש"י נגלה עליהם פתאום כו' והיו צועקים מים מים כו' לא כן משה שהזמין עצתו לקדושה בכ"ע וזה הי' דעתו לשלוח מרגלים להזמינו לקדושה וזה שפרש"י שלח לך לדעתך לשם הזמנה, ואמנם הם באו אליו ואמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ לא כפי דעתו של משה ע"ז אמר ה' אני אמרתי שהיא טובה כו' ולכן נסמכה שליחות מרגלים לפרשה שלמעלה שמשם נלמד דבעי הזמנה לקדושה ולכן הוטב בעיני משה לשלוח מרגלים והבן: