ייטב לב במדבר תרנא

[דייקא] ויאמר עלה ר"ל אם חשה אתנו והוא עלה אז נעלה וורשנ"ו אותה בבחינת ירושה שאין לה הפסק והטעם כי אז ה' יהי' אתו ואשר יעשה האלהים הוא יהי' לעולם וכששמעו אמרו לא נוכל לעלות וגו' כי חזק הוא ממנו כביכול ובזה יצאו מרעה אל רעה ויוציאו דבת הארץ וגו'. והן דברי המדרש אשר אני נותן דייקא בחינת מתנה שיש לה הפסק זש"ה כל הבשר חציר וגו' והנעשה על ידי צדיק ושליח יש לה הפסק אבל ודבר אלהינו (דייקא) יקום לעולם ואם היה משה נכנס היה ה' אתו והיה המעשה קיום עולם בחינת ירושה ולכן איני מצוה לך והבן זה: שלח לך פרש"י לדעתך י"ל עפ"י הזוהר דמה שהוציאו דבה על הארץ כי אמרו אי יעלון ישראל לארעא נתעבר אנן מלמהוי רישין וימני משה רישין אחרנין כו' (ועי' מקדש מלך מ"מ סברו כך) אבל אדוננו משה לא חפץ בנשיאות כמו שא' להלן פרשת קרח בזאת תדעון כי ה' שלחני וגו' כי לא מלבי פי' שלא לבי חפץ בזה כלל וכמו שפי' האלשיך והאוה"ח עי"ש. והראיה כי משה ידע מכבר שנגזר עליו הגזרה שלא יהיה המוציא והמביא את ישראל ממה שא"ל ה' עתה תראה וגו' אלא שסבור היה שיכנס לארץ כפרש"י בהעלותך עה"פ נוסעים אנחנו אל המקום עי"ש במזרחי שכתב כן להדיא (ואל יקשה בעיניך ממה שכתבתי למעלה כי אלולי חטא מרגלים היה חשה נכנס לארץ והיה המוציא והמביא כי דברי תורה כפטיש ופוצץ סלע למעלה כתבתי לשיטת הגו"א וכאן לשיטת המזרחי והבן), ועכ"ז הרבה להתפלל ולהתחנן מלפניו יתברך אעברה נא ואראה את הארץ לא א' ואכניסם לארץ רק אעברה נא בתוך שאר העוברים שמה ואלו כ"כ היו דעתן של התרים את הארץ לבלי לחפוץ בנשיאות כי אם לכנוס בתוך הנכנסים שמה לארץ לא היו מוציאים דבה, וזה שא"ל ה' שלח לך אנשים כלו' אותן אנשים שהם לדעתך כלו' שהם בדעה אחת כמוך לבלי לחפוץ בנשיאות דוקא לכך אני איני מצוה לך (כי אני חוקר לב אבל הידיעה אינה מזדקק לבחירה) אם תרצה שלח וזה שא' הת"י וכדי חמא משה ענותנותיה (דיהושע שאינו חפץ בנשיאות כי הוא עניו וזה מורה על מדת החכמה כמבוא' ברמב"ם הלכות דעות עיי"ש] קרא משה להושע בר נון יהושע הוסיף לו יו"ד הרוחו' לחכמה וז"ש ויהושע בן נון מלא רו"ח חכמ"ה כי סמך משה את ידי"ו עליו היינו היו"ד שהוסיף לו ובזה ניצל מעצת מרגלים והבן: שלח לך פרש"י לדעתך וכו' ונ"ל עפ"י פרש"י למה נסמכה פ' מרגלים לפרשת מרים לפי' שלקתה על עסקי דבה שדברה באחיה והם ראו ולא לקחו מוסר, ושמעתי ממוזלה"ה פירושו דלכאו' מה ענין זה לזה שמרים דברה על מובחר היצורים איש חי נעלב ומתבייש והם דברו על ארץ שהוא דומם ואין כאן נעלב ואי משום שהענין נוגע נגד כבודו ית' שהבטיח להם לתת ארץ טובה ואי' בזוהר דאפיקו שום ביש על ארעא ועל קוב"ה אכתי הלא מצינו שהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שהרי ירבעם עומד ומקטיר לע"ז ולא יבשה ידו וכיון ששלח ידו בצדיק תיד יבשה ידו. ותירץ דאי' בילקוט מנין שאף משה שמע שנא' וישמע ה' והאיש משה והכוונה דקשי' לי' מה ענין והאיש משה עניו לכאן אלא שלא תקשה מפני מה שם מיד יבשה ידו וכאן הי' שהיות הרבה טרם שנענשו אבל הענין מה שהחמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו שהמעליב להמקום ב"ה אינו מקבל עלבון ובושה משא"כ צדיק הוא נעלב ומתבייש כל זה בשאר צדיקים אבל משה שהי' עניו מאוד וכאפס ואין הוא לא היה נעלב וז"ש והאיש משה עניו וגו' להודיעך טעם שלא נענשו מיד וממילא מוכח שמשה שמע דאי לא שמע בלא"ה אין כאן נעלב (ודבר זה נדפס בספר ישמח משה) ובזה דברי רש"י מבוארים כיון שמשה רבינו לא היה נעלב ועכ"ז לקתה מרים ממילא ראוי ליקח מוסר לבלי להוציא דבה על הארץ עכ"ד וגם זה נכתב בספר הנ"ל אלא שהשמיטו הדפוס] וז"ש שלח לך לדעתך שאתה בעיניך כלא נחשב ואינך נעלב א"כ לדעתך אין לחוש על הוצאת דבה על הארץ כי בוראו יקחו להם מוסר ממרים שלקתה עליך אף שאינך נעלב ע"כ אם תרצה שלח, אבל אני איני מצוה לך כי באמת אין כאן ראיה ממרים להיודע גדולתו וצדקתו של משה ואינו יודע בחי' ענותנותו וסובר שהוא נעלב (וכדמצינו בזוהר בלק דף ר"ה ד"ה פתח ההוא ינוקא דבנות צלפחד חשיבו דמשה אנטיר דבבו ובגין כך קריבו לקמי' דמשה ואלעזר ובל הנשיאין ואינון לא ידעו דהא משה עניו מאוד מכל האדם כי' וממילא החמיר הקב"ה בכבודו של צדיק יותר מכבודו א"כ יש לחוש שמא לא יקחו מוסר והבן: שלח לך פי' רש"י לדעתך יתבאר כי בפרשת דברים