ייטב לב במדבר תרנ

אותו וזה עין (דלעילא) תחת עין דלתתא והבן, ועיין מזה לעיל ס"פ לך במקומו: עוד ביאור על זה כי יש השגחה בדרך נס נגלה כימי עת צאתנו מארץ מצרים ומתן תורה וכבוש ארץ ישראל ויש השגחה טבעית כאשר בעינינו ראינו בימי מרדכי ואסתר שאם שנראה טבעית אבל יש בו השגחה מוסתרת מאתו יתב' להצילנו מכף כל אויבינו ועל זה נא' הסתר אסתיר פני וע"ד שפי' היערות דבש מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים כי אין צריך לנסים כי כבר האיר ה' עינינו לדעת פעלו וישועתו בקרב הארץ שגם בהיות העולם מתנהג על פי הטבע עכ"ז ה' אתנו וע"ד שפירשו מושל בגבורתו עולם [כי] עיניו בגוים תצפינה הסוררים אל ירימו למו סלה כ"א לשעה קלה התעיף עיניך בו ואיננו ואם כפי ראות העין לא נראה רק דרכי הטבע אבל מי שמביט בעין יפה היטב למרחוק מראש ועד סוף הדבר יראה השגחתו יתברך בכל עת ובכל שעה ובכל רגע אל יעזבנו ואל יטשנו נצח וכמבואר בסידור מהר"י מעמד"ן שכ' חי נפשי מי שיודע עמידתנו דלים ורקים בין האומות ושנאתם אותנו ובכ"ע קמים עלינו לכלותנו אזי יראה בעיניו נסים נפלאים יותר מנסי מצרים אך בבחינת הסתרה עי"ש. וכבר פירשתי ערב בזמן הגלות אז] וידעתם [רק בבחינת ידיעה] כי ה' הוציא אתכם מארץ מצרים [כי שמענו ספרו לנו אבותינו אבל] ובוקר [בזמן הגאולה אז] וראית"ם את כבוד ה' נסים נגלים כדכתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ואקדים אשר שמעתי מפי קדשו של הגאון מהר"ם א"ש זלה"ה אבד"ק אונגוואהר לפרש ונאום הגבר שתום העין כי מי שרואה בשתי עיניו אינו רואה רק מקרוב ולא מרחוק אבל מי שרוצה לראות למרחוק אז צריך לסתום עין א' ולהביט בא' מעיניו ואז הראיה מצומצמת ביותר באותו העין ע"כ רואה גם למרחוק וזה שא' ונאום הגבר שתום העין וגו' כי אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב עכ"ד ודפח"ח. וזה שא' שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אבל לא ראו כי אותותיו לא ראינו אבל אשר עין בעין כלו' מי שמביט היטב שמשים ראיה של עין הב' בעין א' והוא ע"ד משל שמצמצם הראיה אז גם היום נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם וזאת תורת המסורה כי עין תחת עין הב' לזה רואה למרחוק אפילו מה שבהסתר וז"ש כי עין בעין יראו וגו' והבן. ויוצא לנו מזה כי יש הנהגה נסית והנהגה טבעית וההבדל ביניהם כי הנס לא יתמיד אבל הנעשה על פי הטבע הוא קיום מתמיד כמבואר בתנא דבי אלי' עי"ש. וז"ש באנו אל הארץ וגו' אפס כי עז העם וגו' וא"א אם לא ע"י נס ולא יהיה קיום מתמיד כאשר באמת גלינו מארצנו ונתרחקנו מתחת שהי' על ידי נס ולזה רצו שיהיה הכבוש רק עפ"י הטבע ואז יהיה קיום עדי עד אולם טעו ושגו בזה כי גם בענין הנהגה נסית יש חילוק והבדל אם נעשה הנס ע"י שלית ומלאך וצדיק אז איננו מתמיד אבל מה שנעשה ע"י השם יתב' בכבודו ובעצמו כביכול מקרא מלא הוא אשר יעשה האלהים הוא יהיה לעולם ונאמר ישראל נושע בה' דייקא] תשועת עולמים וכדאיתא במדרש והנה ידוע כי משה א' אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ונתרצה לו השי"ת וא' פני ילכו וגו' אבל ביהושע א' לו שר צבא עתה באתי ואחז"ל משה רבך לא רצה במלאך אך עתה באתי לכן כיון שהי' הנס שנעשה בימי יהושע רק ע"י מלאך ושליח לא היה קיום מתמיד אבל אם היה משה נכנס לארץ לא גלינו מארצנו ולא חרבה עירנו כדאיתא במד' והטעם בזה כי אם משה היה נכנס לארץ והוא היה המוציא והמביא את ישראל לארץ אז היה נתקיים פני ילכו ואם היה הכיבוש על ידי הש"י עצמו אז הי' בודאי קיום מתמיד וידוע מה שאחז"ל כי בשביל חטא מרגלים לא נכנס משה לארץ כדי שיבאו אתו דור המדבר לעולם הבא כדכתיב ויתעבר ה' בי למענכ"ם דייקא אבל אלולי חטא זה היה משה נכנס לארץ והיה אתו ה' ית' בעצמו והיה קיום מתמיד לעולם [ואם כי נא' לו עתה תראה ולא העשוי בכיבוש ל"א מלכים כבר כתב הגור אריה פרשת בהעלותך ופרשת חקת דגזרה עבידי דבטלה עי' שם ובפרט למ"ש ריש פרשת וארא כי משם נטל הדין שימות במדבר לטובת ישראל להביאם לעולם הבא עי"ש ותבין] וידיע מ"ש ירושה אין לה הפסק מתנה יש לה הפסק ולכן השי"ת הצופה ומביט וראה מה שיצמח ע"י שליחות מרגלים א' למשה שלח לך אנשים ופי' רש"י אני איני מצוה לך והטעם כי אז ויתורו את ארץ כנען אשר אני נו"תן דייקא בחינת מתנה שיש לה הפסק כאשר היה באמת שעי"ז משה מת ויהושע מכניס ונעשה הדבר על ידי שליח ומלאך ולכן לא היה לו קיום רק בחינת מתנה אמנם אם לא הוציאו המרגלים דבה יתירה שא' אח"ז היה משה נכנס וה' אתו ואז היה בבחינת ירושה שאין לה הפסק, וזה שא' ויהס כלב את העם אל מש"ה