ייטב לב במדבר תרמט

מת וגם תתקומם על זרעו בזכותו הטוב משא"כ אם אין הבן הולך אחריו בדרכיו ה"ה כאלו האב מת ומי שאינו הולך בדרכי האבות אינו מתקומם עליו בזכות אבות: והנה ה' אמר לאברהם אבינו לך לך מארצך וגו' אל הארץ אשר אראך וגו' ולא גילה לו מיד איזהו ולא ראה מעולם לדעת טבעה הטובה היא וגו' ועכ"ז כתיב וילך אברם כאשר דבר אליו ה' והי' להם לישראל ללכת בדרכו ולילך לארץ ההוא לבלי לשלוח תרגלי' לחפור את הארץ הטובה הוא וגו' השמנה הוא וגו' ולא כן עשו א"כ הרי הוא כאלו אברה' מת ומהראוי לבלי להתקומם עליהם בזכותו ועכ"ז לא חזר בו ה' וז"ש למלך שהי' לו אוהב וכו' ומת ר"ל מחמת שלא הלכו בדרכיו וז"ש התנה עתו היינו מה שפירש ואמר ולזרעך אחריך זה תנאי בדבר אם יתיחסו אחריך בדרכיך א' הקב"ה אף שהתנתי עם האבות ליתן לה"ם דייקא את הארץ הכוונה באם שילכו בניו אחריו בדרכיו דאז הו"ל כעודנו חי ונותן להם הארץ ועתה אינם הולכים בדרכיו אעפי"כ איני חוזר בי וכו' ובמדרש ר"פ תולדות כל האבות נקראים ישראל יעקב שנאמר לא יעקב יאחר וגו' כ"ב ישראל יצחק שנאמר ואלה שמות ב"י הבאים מצרימה יעקב ובניו (כך גרס נזה"ק) אברהם נקרא ישראל שנא' ומושב בני ישראל אשר ישבו וגו' שלשים שנה וארבע מאות שנה ע"ש בנזה"ק והנה השם צפה העתיד להיות ע"י שליחות מרגלים שעי"ז לא יזכו בא"י מכח עצמותן כ"א מכח שלא ירצה לחזור בו וז"ש שלח לך אנשים ויתרו את ארץ כנען (שמזה יצמח) אשר אני נותן לבנ"י ישרא"ל דייקא ר"ל לא בזכות עצמם כ"א בשביל שהם בני האבות הנקראים ישראל: והיינו דאי' במדרש פ' זו והלא של ז' עממין הוא ולמה קורא אותו ארץ כנען אלא לפי שכנע"ן גימ' ק"ץ וראה הקב"ה שאין זכות לישראל ליתן להם הארץ אלא קכח שיצחק נולד ק' לאברהם צ' לשרה לכך רצה ליתנו להם גם בליזכות ועי' פירושו בסי"מ למוזלה"ה בפ' העקידה: שלח לך אנשי' במד' זש"ה כל בשר חציר וגו' ודבר אלהינו יקום לעולם בהקדם מקראי קודש ויאמרו באנו וגו' אפס כי עז העם וגו' ויהס כלב את העם אל משה ויאמר עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה והאנשים וגו' אמרו לא נוכל לעלות אל העם כי חזק הוא ממנו הדקדוקים רבו, א') מדכתיב ויהס כלב וגו' מכלל ששמע תמה שאמרו אפס כי עז העם איזה דבה ולכאורה מה חטאו ומה פשעו בזה הלא הוצרכו להשיב לשואלם דבר וכך הי' האמת כי עז העם אבל יכול להיות בדרך נס והכי הם לא ידעו מה שאמר כלב הלא קרע לנו את הים כו' וכפירוש רש"י וכבר עמד על זה הרמב"ן ז"ל, ב') אומרו אל משה שפת יתר, ג') כפל עלה נעלה ד') מה שאמר וירשנו ולא ולקחנו אותה, ה') כי חזק הוא ממנו פי' רש"י (והוא מאחז"ל בסוטה ל"ד) כביכול ממנו כלפי מעלה ויש להבין מהיכן מוכח שכך הי' כוונתם, ולתרץ כל זה נאמר בהקדם לפרש הא דכתיב להלן שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה אשר עין בעין נראה אתה ה' ועננך עומד עליהם ובתסורה עין בעין, עין תחת עין כי עין בעין יראו עפ"מ שהורה לנו המורה סוף ת"ג פ' נ"א כי ההשגחה מהשי"ת סבת הדבקות בה' ומי שדבוק בו ית' תמיד מושגת מאתו תמיד והאיש אשר לבבו פונה לפעמים מאת ה' ושכוח לבו אז תסיר ממנו ההשגחה בפרטית כ"א בכללות עיי"ש ועמ"ש בזה בפ' ויצא שא' יעקב אשא עיני וגו' מאין יבא עזרי כי אין בידי כלום חזר ואמר עזרי מעם ה' ר"ל ממה שאני עם ה' ואתו דבוק בו ית' עיי"ש באורך, וזש"ה מה רב טובך אשר צפנת ליראיך פעלת [בעוה"ז] לחוסים בך (אפי' כשעומדי'] נגד בני אדם והבן זה, וז"ש הגר ותקרא שם ה' וגו' אתה אל ראי כפרש"י ותרגום את הוא אלהא חזו כולא ר"ל שאני מושגת כפי השגחה כללית כי אמרה בלשון תימה הגם הלום ראיתי [השגחתו] אחרי רואי אליו ית' הלא אינני רואה אליו ית' לפי ערך מה שהוא רואה אותי, ומזה נצמח מוסר השכל הנאמר בתורה והעתיקו הרמ"א ז"ל לקיים שויתי ה' לנגדי תמיד כי אינו דומה כו' כש"כ כשישים אל לבו שהמלך מ"ה הקב"ה עומד עליו ורואה במעשיו כו' ואם ישים זה לנגד עיניו תמיד אזי יהי' כביכול עין ה' אליו להשגיח עליו בעינא פקיחא להציל' מכל וז"ש שמעו כי אתה ה' בקרב העם הזה דייקא והטעם אשר עין (ה' והשגחתו תולה) בעין נראה אתה ה' (בעיניהם) ועננך עומד עליהם ורואה במעשיהם ולאשר עיני ישראל אליך הם מושגחים ממך יותר מכל האומות וזה יסוד מצוה ראשונה אנכי ה' אלקיך דייקא משגיח בך ביותר כי הלא אשר הוצאתיך מארץ מצרים כפירוש המפורשים וז"ש כי עין (ה') בעין יראו