ייטב לב במדבר תרמז

מגיע אליו בו בזכותו לכך צריך לחידה או חלום לא כן עבדי משה כלומר שהוא לא כן (סובר אלא שהוא אינו כלום ונבואתו לא בשביל עצמו כ"א בשביל ישראל ע"כ פא"פ אדבר בו כלו' בתוכו ומראה ולא בחידות כאמור וז"ש משה בעצמו עמדו ואשמעה מה יצוה ה' (לא בזכותי כ"א) לכם בזכותכם: עוד נ"ל טעם שמשה לא הוצרך בנבואה לדבר אמצעי כמו משל וחידה כי הוא קבל נבואתו מה' משא"כ שאר נביאים לא זכו לנבואה כ"א ע"י משה וכדאיתא במד' הזקנים נפסקה נבואתם שהי' משל משה דכתיב ואצלתי מן הרוחת אשר עליך וכן שאר הנביאים מכחו של משה לכן הוצרכו לאמצעי, ומבואר במד' כי אלדד ומידד היתה רוח נביאתם מה' לא ע"י משה וע"כ מפני עניה יתירה שהי' בהם וז"ש וישאר"ו שני אנשים במחנה שהי' נחשבים בעיניהם לשיריים כמו שדרשו בר"ה לשארית נחלתו למי שמחזיק עצמו לשיריים ויתנבאו במחנה כלו' שאמרו שהם מתנבאים מכח המחנה לא בזכות עצמם וממילא מובן כי לא ע"י משה. וירץ הנער וגו' ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה וזהו בחי' גדולה יתירה ויען יהושע וגו' כלאם פרש"י הטל עליהם צרכי צבור והם כלים מאליהם כלי' שלא יהי' בכחם לתלא משאלו' צורכי ציבור והם כלים נמנעים מאליהם מלומר שזכו לנבואה מאליהם ר"ל לא ע"י משה כי אם בשביל הצבור ויא' לו משה התקנא אתה לי שיצטרכו לי לקבל הנבוא' מאתי ועל ידי, ומי יתן וגי' כי יתן ה' את רוחי דייקא עליהם כלו' שלא ע"י אמצעי והבן: ויצעק משה אל ה' לאמר וגי' פרש"י מהו לאמר אמר לו השיבני אם אתה מרפא אותה אם לאו ויש להבין אם ישיב לו לאו מה לו בזה ומה ירויח: ונ"ל עפ"י מ"ש הר"מ אלשי"ך ז"ל בפ' נח עה"פ שנא' למעלה וינחם ה' וגו' ויתעצב אל לבו ויאמר ה' אמח' וגו' ונח מצא חן וגו' שזה סותר הגזירה התרוץ על כל אדם והוא עפי"מ שפירשו וינחם ה' על הרעה אשר דבר וגו' כי דרך אב רחמן כי יחרה אפו על בנו ועד אשר לא הוציא בשפתיו דברי כעסו לבו כאש בוער אך אם מפליג בדברים ואומר אשמיד ואהרוג ואאבד וכדומ' דברים קשים בזה שככה חמתי כאלו כבר עשהו, וז"ש וינחם ה' על הרעה [ע"י] אשר דבר לעשות לעמו נשתק מזעפו, וז"ש וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ (אמנם) ויתעצב [בעוד הי' הדבר] אל לבי לבד במחשבה אך מה עשה מדהר"ת להשתיק מדה"ד ויאמר ה' אמתה וגו' מאדם עד בהמה הגזמה גדולה ועי"ז ונח מצא חן כי נשתק מזעמו וישאר נח ותולדותיו עכ"ד וזה שבקש משה השיבני כי אם יאמר לו שמרפא אותה מה טוב הלא לטובה אין חזרה ואם יאמר לו לאו בזה עצמו ישתוק מזעמו ולרעה יש חזרה וירחם עלי' לרפאותה מהרה וז"ש ויצעק משה אל ה' לאמר איזה אמירה בין כך ובין כך כי אתה] אל בחי' חסד וכאשר תאמר כך או כך אז נא רפא נא לה: או יאמר עפ"י דברי הזוהר תולדות עה"פ ויעתר וגו' בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בשעתא דבעאן קמי' צלותהון על מה דאצטריכו מ"ט בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאיצטריך בצלותהון דצדיקייא עיי"ש במקד"מ ובמ"ש באורך בפ' בשלח עה"פ מה תצעק אלי ובמד' הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענ' לעוד (הכוונה למען עוד תשיג יד אדם לפעול ישועות אלה וכאלה ע"כ) הם מדברים (בדבור) ואני אשמע עיי"ש, וז"ש ויצעק משה אל ה' החוקר לב אם שהי' יכול להתפלל במחשבה, הכוונה בצעקתו לאמר לדורות אל נא רפא וגו' וכדאי' במד' ויצא וידר יעקב נדר לאמ' לדורות כי' וכן פי' הזוהר בשירה ויאמרו לאמר לדרי דרין עיי"ש א"י ויצעק משה וגי' לאמר כי כתיב למעלה ויחר אף וגי' ויפן אהרן אל מרים כלו' שפנה מעסקיו כדי להתפלל עבירה ועכ"ז והנה מצורעת כי מגודל החרי אף לא נשמע קולו ולזה התחכם משה לבלי להתפלל בפה בניב שפתים מפורש כי אם ויצעק משה אל ה' החוקר לב לאמר וגו' כלו' הלביש תפלתו באמירה בעלמא לבל יבינו המסטיני' ולא יקטרגו וע"ד שפירשו המפורשים בגמ' יה"ר דתזרע ולא תחצד כו' שהסתירו דבריהם וכוונתם הטובה מהאי טעמא ועי' מ"ש מזה עה"פ ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר כו': ואביה וגו' הלא תכלם שבעת ימים פרש"י ק"ו לשכינ' י"ד יום אלא דיו כו' הנה מבואר בספרים שכוון בק"ו שהוא הראשון מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן נגד מדת אל שא' משה לעורר בחי' חסדא ותש"א דיו נ"ל הכוונה בזה עפימ"ש האר"י בתהלים עה"פ ה' יסעדנו על ער"ש דו"י כל משכבו הפכת בחליו מצירוף ער"ש נעשה עש"ר ומצירוף דו"י נעשה יו"ד כ"כ כוון להפך מצירוף דו"י לעשות די"ו ר"ת "דברו "ישלח "וירפא' ובזוהר בראשית דף ק"ו ע"ב מבואר סוד אבני שיש