ייטב לב במדבר תרמו

האחד "אל דד (מקבל) ושם השני "מידד [משפיע] וגו' והמה בכתבי"ם כלו' מיכתבי מילייהו בספר הזכרונות והיינו בכתבי"ם בכת"ב "יסוד "מלכות: וישארו שני אנשים במחנה וגו' ותנח עליהם הרוח וגו' ויתנבאו במחנה וירץ הנער וגו' ויאמר אלדד ומידד מתנבאים במחנה ויען יהושע וגו' אדוני משה כלאם [פרש"י חנם אל בית הכלא] ויאמר לו משה המקנא אתה לי ומי יתן כל עם ה' נביאים כי יתן ה' את רוחו עליהם איכא למידק (א') מ"ש ותנוח עליהם הרוח הוא שפת יתר (ב') מ"ש במתנה כמה פעמים שפת יתר (ג') מה ס"ד דיהושע בשביל שהתנבאו יתנם אל בית הכלא אתמהה (ד') מה שא' משה כי יתן ה' את רוחו עליהם שפת יתר לכאורה: והנ"ל בזה עפימ"ש הרמב"ם בפ' חלק ובהלכות יסודי התורה פ"ז ההפרש שבין משה לשאר נביאים שכל הנביאים אין מתנבאים בכל עת שירצו אלא כשמכוונים דעתם ומתבודדים בינם לבין קונם ומשה רבינו לא כן הי' אלא בכ"ע שיתפוץ אפי' בין אנשים הי' הנבואה שורה עליו שהוא מוכן ומזומן בכ"ע כמלאכי השרת לפיכך מתנבא בכ"ע שנא' עמדו ואשמעה מה יצו' וגו' ובזה פירשו המפורשים מה שנא' ודבר ה' אל משה וגו' כאשר ידבר איש אל רעהו אינה כ"ף הדמיוני אלא כ"ף הזמני כלו' שדבר ה' אל משה בעת אשר ידבר משה כדרך איש אל רעהו וטעם לזה מובן עפימ"ש הרמב"ם במורה פ' נ"א מח"ג וז"ל אבל בהגיע איש מבני אדם מהשגות האמתיות לענין שיהי' מספר עם בני אדם ומתעסק בצרכי גופו ושכלו יהי' כולו בעת ההוא עם ה' ית' והוא לפניו תמיד בלבו אעפ"י שגופו עם בני אדם כדכתיב אני ישנה ולבי ער קול דודי דופק זאת המדרגה איני אומר שהיא מדרגת כל הנביאים רק אומר שהיא מדרגת משה רע"ה הנא' עליו ונגש משה לבדו אל ה' וגו' עכ"ד לכן שאר הנביאים הי' צריכים להתבודד מבני אדם ולכוון דעתם לקשר לבבם לצור עולמים ב"ה לקבל הנבואה לא כן משה גם בדברו עם בני אדם הי' לבבו שלם ודבוק בה' יהי' כמו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה ה' נצב עליו והי' הוא מקושר למטה עם בני אדם ולמעלה עם השי"ת ממוצע בין הרחוקים והרי זה בחי' אמצעית בחי' רות כח המחבר בין ב' הפכים כנודע, וז"ש כאן וישארו וגו' במחנה דייקא ולא פירשו עצמם לקבל הנבואה ותנח עליהם הרוח בחי' רוח כח המחבר ע"כ ויתנבאו במחנה כלו' בהיותם בתוך המחנה ולא התבודדו וירץ הנער ויגד וגו' מתנבאים במחנה כלו' גם בהיותם בתוך המחנה וע"ז הי' עיקר הקלא' שמדרג' זו שייך רק למשה ויען יהושע וגו' אדוני משה כלאם היינו מנעם (מלשון ויכלא הגשם) מבני אדם כלו' שלא יהי' בבחי' זו לקבל הנבואה בין בני אדם כ"א בהיותם מתבודדים וזהו תנם אל בית הכלא הוא דרך משל שיהי' פורשים בעת הנבואה מהעולם כ"א בהתבודדת כמו בית הכלא כי הי' נראה ליהושע כי מכחם לא זכו למדרגה זו ויאמר לו משה וגו' ומי יתן וגו' כי "יתן ה' (במתנה) את רוחו בחי' רוח כח המחבר עליהם להתנבא גם בהיותם במחנה והבן: א"י בהקדם לפרש הא דכתיב למעלה ויאמר אליהם משה עמדי ואשמעה מה יצוה ה' לכם ולכאורה האי לכם ל"ל ותו הא דפרש"י אשרי ילוד אשה שכך מובטח כו' ולכאורה מה שא' זה לפניהם עמדו ואשמעה היא ענין גאות והתנשאות וכבר נודע כי משה עניו מאוד וגי' גם לפרש הנא' להלן ויאמר וגו' אם יהי' נביאכם ה' במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו לא כן עבדי משה וגו' פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות אומרו לא כן היא אך למותר דהי' די לומר ועבדי משה וגו' פא"פ אדבר וגו' ואני יודע כי הוא לא כשאר נביאים אבל הענין שהוא קבל הנבואה במראה ולא בחידות ושאר הנביאים בדרך חידה ומשל כמבואר ברמב"ם פרק הנזכר והטעם מבואר מתוך הנא' בס' ישמח משה כי מ"ש והאיש משה עניו מאוד כו' הוא הקדמה שמפני כך זכה לנבואה יתירה יותר מכל הנביאים עיי"ש, ואני אסביר ביותר מפני היותו בחי' מה והי' יודע וסובר בעצמו שהוא קבל נבואתו רק בשביל ישראל וכמאמרם כלום נתתי לך גדולה אלא בשביל ישראל (ובאותו זמן שהי' נזופים לא נתיחד הדבור עם משה) ובזה פי' מוזלה"ה ולא קם נביא עוד בישראל כמשה ללו' בשביל ישראל כמשה עכ"ד לכן לא הי' בינו לבין קונו שום מסך המבדיל ולא הי' צריך שום דבר אמצעי להנבואה ע"כ התנבא בזה הדבר היינו לא בחידה ימשל משא"כ שאר נביאים סברו שנבואת' מכח עצמם וזכותם וכבר א' בספה"ק אנכי בחי' זו שאומר ע"ע אנכי זה עומד ומפסיק בין ה' וביניכם לכן הוצרכו לקבל הנבואה ע"י אמצעי היינו להבין הנבואה מתוך משל וחידה וזה שהתנבאו בכה היינו דמיון להמשל והחידה וזש"ה אם יהי' נביאכם ה' במראה אלי"ו (דייקא) אתודע בחלום אדבר ב"ו דייקא בשביל שסובר שהנבואה