ייטב לב במדבר תרמה

שמים ואם הם מתאספים יחד ומתאחדים כאחד ונצמדי' זא"ז באגודה אחת אזי כ"כ נתייחד שמו המיוחד הוי' ית"ש וז"ש אספה לי לשמי ממש שבעים איש שע"י אסיפתן יתאסף ויתאחד שמי כאמור ועז"א המד' למה"ד לפלטין הבנוי ע"ג ספינות בזמן שהן מקושרות פלטין שע"ג עומדת והנמשל בזמן שהצדיקים בני מלכים מאן מלכי רבנן יוצאים בקושרות יחד אזי שמו ית' שע"ג עומד יחד כך הבונה בשמים מעלותיו בזמן ואגודתו על ארץ יסדה כלו' כסאו מבושם למעלה בזמן שאגודתו של ג' קלחים היינו בחי' אברהם יצחק יעקב חג"ת על ארץ יסדה ארץ זו מדת מלכות בחי' דוד מלך ישראל והיינו כשישראל היינו בני עלי' הם באגודה א' וד' רגלי' יחד וכד"א ויהי בישורון מלך זה הקב"ה בהתאסף ראשי עם (וגם) יחד שבטי ישראל הם התלמידים לכך נא' אספה לי לשמי כאמור למעלה והבן: שלישי בקודש נ"ל בהקדם להבין מה שבקש משה עכשיו מי שישא את משא העם וגם להבין הא דכתיב ולמה לא מצת"י תן בעיניך וגו' מצתי חסר א' והוא עפ"י המבואר אצלנו בפ' פנחס עה"פ יפקוד וגי' מה שאמרו דור דור ודורשיו דור דור ושופטיו הענין כי המנהיג הדור המשפיע להם צריך שיהי' לפי ערך הדור המקבל אבל אם המנהיג משכמו ומעלה גבוה מהם הרבה במעלה רמה ונשגבה לא יוכל להנהיגם יפה עד"מ מי שהוא בסולם למעלה וראשו מגיע השמימה לא יוכל להדליק הנר להאיר למי שהוא עומד למטה בלתי ע"י אמצעי העומד באמצע הסולם עיי"ש באורך וא"כ יש להבין לפי המבואר בתקו"ז כי אור פניו של משה הוא סוד כתנות אור באל"ף שתיקן משה רבינו פגמו של אדם הראשון ועשה "אור באל"ף תחת "עור בעי"ן ואני מצאתי רמז לזה דכתיב ומשה וגו' לא כהתה עינ"ו והבן וא"כ הי' משה גבוה במעלה רמה מדורו ואיך הי' יכול להנהיגם ולהאיר להם, אבל הענין כי הן הם הי' אוכלי המן שירד להם בזכות משה והוא לחם אבירים שמלאכי השרת ניזונים ממנו ע"כ נזדכך גופם כ"כ עד שהי' במדרג' רמה מעין בחינתו של משה עד שהיה בכחם לקבל ממנו להאיר להם להראותם הדרך ילכו בו, ולפי"ז יובן כי עתה שנפלו ממדרגתם ולא רצו במן כ"א תנה לנו בשר נתגשמו כ"כ לבחי' עור ממש ולזה רמז מצת"י חסר א' היינו א' של אור וז"ש ולמה לא מצת"י חן בעיניך דייקא כי ניתן עי"ן תמורת א' לשום את משא כו' כי מעתה לפי נפילתם למטה לא אוכל אנכי לבדי לשאת את כל העם הזה להגביהם ממטה למעלה כי כבד ממני כי אני במעלה רמה ונשגבה אור והם עור בעין וצריך אמצעי ביני ובינם להאיר להם והם יאירו לאשר למטה מהם וע"כ ויאמר ה' א"מ אספה לי כלו' לשמי שבעים איש וגו' אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו דייקא כלו' שלא יתכוונו להיות זקנים ושוטרים להנאת עצמם לקבל פרס או לכבוד וכדומה כ"א כה יהי' כוונתם יפרדו זה מזה בכוונות מתחלפות זה פונה לעצמו וזה פונה לעצמו וכאו"א הוא רחוק במחשבתו מחברו כמטחוי קשת כ"א שיהי' כוונת כולם לתכלית א' לשם ה' לרעות צאן עמו להורותם הדרך הישר ואז יתאספו יחד כאיש אחד בלב א' ויעשו אגודה וכדכתיב ויחן שם ישראל פרש"י שחנו כאיש אחד בלב א' כו' וז"ש אספה לי לשמי [דייקא] שבעים (שיהי') איש כלו' אח"ד מספרו אל"ף לתקן מבחי' עי"ן אל"ף כמו שאלו ע' איש נעשו אחד בחי' א' ואז נעשה דוגמתו יחוד בשמים ממעל ליושבי כסאות למשפט וז"ש המד' הבונה בשמי' מעלותיו בזמן ואגודתו על ארץ יסדה והיינו נמי אספה לי דוגמא שלי בשמים ממעל והבן: וישארו שני אנשים במחנה וגו' והמה בכתובים אפשר לרמז בזה מה דאיתא בפ"ק דברכות ומנין לשני' שיושבים ועוסקים בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו וגו' ויקשב ה' וישמע וגו' ומנין שאפי' אחד שיושב ועוסק בתורה ששכינה עמו שנא' אבוא אליך וגו' וכי מאחר דאפי' חד תרי מבעי', תרי מכתבן מלייהו בספר הזכרונות פרש"י כדכתיב [בסיפא דקרא אז נדברו וגו'] ויכתב ספר זכרון לפניו חד לא מכתבן מלי' בספר הזכרונות וכתבו התוס' כלו' עם אחרים אבל בספר לבדי נכתבין כדאמר וכל מעשיך בספר נכתבין ולי נראה הכוונה בזה עפימ"ש בזוהר ויקהל דף ר' עה"פ קחו כו' ספר זכרון מאי איהו אלא אית ספר לעילא ואית ספר לתתא (מלכות) זכרון אתר קיימא קדישא (יסוד של ספר זה עיי"ש בעט"צ) דנטיל וכניש לגבי' כל חיין דלעילא, ספר זכרון תרין דרגין דאינון חד, ורזא דא שם הוי' כו' שם לעילא שם לתתא [מלכות] כו' בגין דקצה השמי' אקרי זכרון, והאי שם איהו נקודה דלתתא דאיהו שם מההוא זכרון (פי' שמלכות מקבלת מיסוד עיי"ש ובמקד"מ) וז"ש כאן בגמ' תרי שמקבלין זה מזה ויש ביניהם מקבל ומשפיע מכתבן מלייהו בספר הזכרונות כמו שזכרון משפיע וספר מקבל, חד לא מכתבן מלי' בספר הזכרונות כ"א בספ"ר לבד וז"ש וישארו שני אנשים במחנה שם