ייטב לב במדבר תרמד

על בריותיו עי"ז לוחם עמהם ונוקם מהם וכמו שפירשתי אל נושא היית להם שנשאת ורוממת אותם ובזה עצמו ונוקם על עלילותם, וזה הי' מדתו של משה שא' עליו צדקת ה' עשה לעורר צדקתו וחסדו ומשפטיו עם ישראל לישראל הראה להם שזה משפטו ונקמה מהם ע"י שיהא על פניהם גודל הבושה והכנעה נגדו ית' וז"ש ו"האיש משה מחמת שהי' איש מפורסם בה"א הידועה עי"ז עניו מאוד מגודל הבושה וההכנעה שבלבו לאמר תי אנכי כי אבא עד הלום וז"ש אספה לי (דייקא) שבעים איש וגי' דומין לי ולך אשר ידעת כי הם זקני העם מרחמי' ובזה הם שוטריו להוכיחן להביאן אחרי כאמור והבן הדברים: אספה לי שבעים איש וגו' במד' זש"ה הבונה בשמים מעלותיו וגו' למה"ד למי שבנה פלטין ע"ג ספינות בזמן שהספינות קשורות יחד הפלטין עומדת כך הבונה בשמים מעלותיו כביכול כסאו מבושם למעלה בזמן ואגודתו על ארץ יסדה שישראל באגודה אחת וכה"א ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם וגו' לכך נא' אספה לי: נראה ביאור דבריו דקשה מ"ש אספה היל"ל קח שבעים וגו' וגם אמרו לי, אבל הענין ע"ד שפירשתי בפ' פנחס יפקוד ה' וגו' איש על העדה כלו' שידע שנתמנה לצורך העדה להורות לעם ה' דרכי ה' ולא בשביל עצמו להתפרנס מידם והמופת ע"ז אשר יצא לפניהם (פירש"י במלחמה) ואשר יבא לפניהם (במלחמה) כלומר אם יצא ויבא להלחם מלחמות ה' להעתיד הד"ת על תלה ולא יגור מפני איש שמא יהרוס מעמדו ומצבו ויקופח פרנסתו עי"ש באורך: עוד מופת על זה אם יודע שנתמנה בשביל להרבות כבוד שמים אינו מקנא בחברו המתנשא לראש ומורה דרך לעם ה' כי מה לו הוא או אחר בין כך ובין כך כבוד שמים מתרבה ואז יתאסף ויתאחד עם שאר נשיאי הדור אבל אם כוונתו לעצמו למען יתגדל ויתנשא וכסף וזהב ירבה לו אז יאמר אני ואפסי וכו' ואינו חפץ בגדולתו של חברו המורה דרך לעם ה' כ"א יאמר לו לבדו ראוי המלוכה ולא לזולתו ואז יתפרדו הנשיאים איש מעל רעהו וגם התלמידים של כאו"א יפרדו אלו מאלו וכל אחד יאמר אין כרבינו והחוש מעיד על זה שכך הוא וכבר נודע כי הקב"ה אוהב שלום ואחדות בישראל ומזה היא מתעלה וכדאי' במד' גבי ד' מינים שבלולב המורה על ד' מדרגות שבישראל אמר הקב"ה יאגדו אלו עם אלו ומזה אני מתעלה וז"ש אספה שיהיה באסיפה אחת לי כלו' לשמי (וכמו שפרש"י על ויקחו לי תרומה לי לשמי) היינו שידעו שנתמנו לשמי ולא להנא' עצמם להתגדל וע"ז אמר משה להקב"ה רבש"ע א"י מי ראוי כו' א"ל הקב"ה אשר ידעת כי הם זקני העם ושוטריו ואיתא במד' אותן שהי' מוסרין עצמן ללקות על ישראל במצרי' שנא' ויכו שוטרי ב"י והובא ברש"י ולכאורה לפי"ז הי' די לומר אשר ידעת כי הם שוטריו אבל אמרו כי הם זקני העם ל"ל, לכך אני אומר כי מלבד זה עוד דברים בגו והוא מה שנא' בפ' בא ויקרא משה לכל זקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו וגו' ושחטו הפסח ולקחתם וגו' והגעתם אל המשקוף וגו' דקשה למה קרא לזקני ישראל דייקא והא לכל ישראל הי' ראוי לאמר ומפרש הר"י אברבנאל הענין לפי שחשש משה אולי יקשה בעיני ישראל לעשות הדברים הללו משום הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלוני ולזה קרא לזקני ישראל ויאמר אליהם משכו וקחו וגו' אתם ראשי בנ"י התחילו ראשונה במצו' זו למסור נפשכם עבור קיום מצותיו ית' ומזה יראו ב"י ויעשו גם הם כן עכ"ד וז"ש כאן אשר ידעת כי הם זקני העם שמסרו נפשם בלקיחת הפסח תחלה ושוטריו שמסרו נפשם ללקות בשביל ישראל הם ראוים לנשיאת ראש כי בודאי ימסרו נפשם בשביל להורות לעם ה' דרכי ה' וילחמו מלחמות ה' מאהבתו ית"ש ומאהבת ישראל להורותם הדרך הישר ולשבר זרוע רשע ועל זה א' המד' הבונה בשמים מעלותיו בזמן ואגודתו על ארץ יסדה שראשי ב"י הם באגודה אחת וכ"ה אומר ויהי בישורון מלך זה הקב"ה בהתאסף ראשי עם שהראשים נאספים ומתאחדים זע"ז והמופת על זה אמר יחד שבטי ישראל שהתלמידי' שבטי ישראל הנם יחד כאיש אחד זה מופת על התאסף ראשי עם בלב א' לכך נאמר אספה לי באסיפה א' שכינוסן של צדיקים נאה להם ונאה לעולם: אבל כפלים לתושי' באמרו אספה לי כלו' לשמי ובדברי המד' הנ"ל והיא עפי"מ שידענו שכסא מרכבות כבודו י"ת כביכול עומד על ד' רגלי המרכבה והם אברהם יצחק יעקב דוד עובדי ה' בבחי' חסד גבורה תפארת מלכות, והן הן כלפי ארבע אותיות שמו המיוחד ית' והנה כל צדיק וצדיק נשא הדור עובד במדתו זה מורה לגמול חסד ולעבוד אותו מאהבה וזה מורה להתחיל עליו אימה ופחד ויראה וזה מורה לעבדו בבחי' ת"ח יושב אהלים אהבה ויראה וזה בבחי' מורא מלכות