ייטב לב במדבר תרמג

אם למדת תורה כו' אל תחזיק טובה לעצמך כי לכך נוצרת ומה חידשת, בלתי אם תטיב בתורתך לזולתך והנה בהיות יתרו אצל משה ואהרן שרגא בטיהרא מאי אהני והי' לפניהם כנר בפני אבוקה לא הי' יכול להאיר ולהטיב לזולתו והי' עומד במדרגה אחת ע"כ כשאמר לו משה לכה אתנו ע"ז אמר יתרו לא אלך עמך איני בחי' הולך כ"א אל ארצי ואל מולדתי (שם) אלך ממדרגה למדרגה ע"י שאגייר בני משפחתי ע"ז אמר לו משה אל נא תעזוב אותנו כי ע"כ בשביל מה שאתה רוצה לשוב לארצך להוסיף גרים ידעת חנותנו במדבר שבגלל הדבר הזה חנותנו במדבר ללקט נפזרים כמלקט שבלים בכח המושך הנה"ק ונשמה קדושה מאיזה מקום שהוא הקרובי' ורחוקים והראי' כי הלא והיית אתה לנו באת ונתגיירת זה לעינים לראי' על מה שאמרת וא"כ כ"כ והטבנו לך בהיותך עמנו בא"י שם תהי' בכח המושך לגייר גרים מכ"מ שהם כולם יעלו ויבאו גם יתכוון והיית לנו לעינים ע"י ראות עיני' כי בכח הראי' להזריע כנודע מעוף ששמו ראה, וזש"ה בפ' ואתחנן רב לך ופירשו די במה שהוצאת ר"ב ניצוצין אל תוסף וגו' כ"א ושא עיניך וגו' וראה וע"י הראי' תוכל לתקן הנותר סך פ"ו ניצוצות למנין רפ"ח כידוע מפי ספרים, וזש"ה שאי סביב עיניך וראי (אז ע"י הראי') כולם נקבצו באו לך מכ"מ שהם, א"י והיית כמו שפירש רש"י לשון עתיד ותהי' לנ"ו גימט' פ"ו לרמז על פ"ו ניצוצות הנותרים מרפ"ח תתקן אותם לעיני' על ידי הראי' ואז שמע אליו יתרו והלך לא"י וכמו שפי' הרמב"ן לעיל פ' יתרו עי"ש: ויאמר משה וגו' "האנכי הריתי את כל העם הזה אם אנכי ילדתיהו הדקדוק ידוע דהי' לו לומר "האם אנכי ילדתיהו בה"א התימה, ונ"ל בדרך צחות כי ידוע כשם שמצינו לידה באשה כ"כ כל דבר הבא מחדש אל פועל הגילוי יכונה לידה וכמו"ש חכמים המלמד את בן חברו תורה כאלו ילדו, וכ"כ אם מחזירו בתשובה נעשה ע"י כקטן שנולד וברי' חדשה, ואמנם ההבדל בין זה לזה הוא כי אשה צריכה קודם הלידה בחינת עיבור ולכן דרכה לישא התינוק בחיקה כי הורגלה בזה מימי עיבורה אבל המלמד ב"ח תורה ומחזירו למוטב ברגע זו שמהרהר בתשובה בלבו באמת מיד נעשה ברי' חדשה ונולד ממש בלא עיבור וראי' ממ"ש חכמים המקדש אשה ע"מ שאני צדיק ונמצא רשע מקודשת שמא הרהר בתשובה מכלל דאי ודאי הרהר הרי הוא צדיק מיד, והנה משה רבינו על ידו הוציאנו ה' ממצרים גוי מקרב גוי והוא המלמד תורה לישראל ומחזירם למוטב הרי הוא כאלו ילדם אבל לא בבחינת עיבור כ"א לידה וז"ש האנכי הריתי את כל העם הזה אם [כי] אנכי ילדתיהו כלו' אם שילדתיהו אבל לא הריתיו [ולא הרגלתי לישא אותם בחיקו] כי תאמר אלי שאהו בחיקך כאשר ישא האומן וגו' והבן: אספה לי שבעים איש מזקני ישראל אשר ידעת כי הם זקני העם ושטריו ובמדרש זש"ה אוהב טהור לב חן שפתיו רעהו מלך למה לא א"ל שבעי' נשי' אלא שבעי' איש שיהי' דומין לי ולך ה' איש מלחמה והאיש משה עניו מאוד וצריך ביאור, ונראה לפרש ע"ד דאיתא במדרש ר"פ אלה הדברים וגו' זש"ה מוכיח אדם אחרי חן ימצא וגו' מוכיח זה משה אדם אלו ישראל אחרי להביאן אחרי ד"א מהו אחרי א' הקב"ה כביכול משה הוכיחני אחרי ישראל והוכיח לישראל אחרי לישראל א' אתם חטאתם, להקב"ה א' למה ה' יתרה אפך וכו' חן ימצא זה משה שנא' וגם מצאת חן בעיני וז"ש אשר ידעת כי הם זקני העם מלשון זקן מלא רחמים כלומר מוכיח אותם ומעורר רחמים וחסדי' על ישראל ושוטריו שמוכיחי' אותם להביאן אחרי וזה שנא' על משה צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל כלו' כי הוא הי' מעורר צדקת ה' וחסדו ומשפטיו עם ישראל ר"נ עם ישראל הי' מתווכח בדרך משפט ותוכחה מדוע הם עושים כך וכך, וזה עצמו מדת הקב"ה שנא' ה' איש מלחמה ה' שמו ופרש"י אף בשעה שהוא לוחם ונוקם מאויביו הוא זן ומפרנס בריותיו כ"כ איש צדיק אף בשעה שלוחם ומתוכח עם ישראל מעורר עליהם רחמים לזונם ולפרנסם וז"ש אספה לי שבעים איש מיוחדי' שיהי' דומי' לי ולך אשר ידעת כי הם זקני העם מלא רחמים עליהם ושוטריו להוכיחן: א"י ע"ד שפירשו רבותינו משוך חסדך ליודעיך אל קנא ונוקם ר"ל מי שיודע שבחי' חסד שתקבל מאתו ית' הוא נקמה אצלו שע"י גודל חסדו מתבייש קרבו ואו' אוי לי מה עשיתי לחטוא נגד מלך רחום וחנון כמוהו עי' בדברינו להלן ר"פ פינחס עה"פ השיב את חמתי וגו', וז"ש כי הם זקני העם ושוטריו ר"ל לעורר רחמים על העם ובזה עצמו הם שוטריו להראות להם גודל חסדו להתבייש מפניו ולשוב בתשובה באמת מתוך חסד ורחמים ולא ע"י דין חלילה וז"ש ה' איש מלחמה שלוחם ונוקם ע"י הוי' שמו ר"ל ע"י שמרחם