ייטב לב במדבר תרלח

השומר להמיתו תיכף כנודע, ומזה יש לנו לדין בק"ו אם העובר על דברי חכמים חייב מיתה הלא מדה טובה מרובה כו' וא"כ מהראוי כי המקיים דברי חכמים ינצל ממיתה וזה עצמו שאמרו ישראל אתה אומר קדשים תהי' שתקיימו דברי חכמים וא"כ כיון שאנו מקיימים ונקראים קדושים הסר ממנו המות מכח ק"ו והיינו דכתיב אלקי קדושי לא נמות א"ל אי אפשר שכבר נגזרה גזירה שנא' ה' למשפט שמתו מכח חטא אדה"ר שאכל מהאילן וא"כ בזה שמקיים דברי חכמים אינו כדאי לפטרו ממה שחייב מכבר ומכש"כ למה שכ' בספה"ק שזה הוא בדרך טבעי שע"י שאכל נתגשם ונעשה עור א"כ המיתה טבעית כנודע, אמנם זה מענין מיתה הטבעי וחיובי הבא מכח אדה"ר אחר שאכל מהאילן אבל יש עוד ענין מיתה שאינה מכת ענין זה אלא שהוא בא מכת מערכת השמים וכוכביהם המורה על דבר ומגפה לעתות בצרה ר"ל ע"ז ודאי קם דינא דק"ו הנזכר שאם מקיים ד"ח מהראוי שבזכות זה ינצל ממיתה כזו ויש לי רמז על זה בתורה שא' ושמרתם את חקתי וגו' אשר יעשה אותם האדם ר"ל שיעשה משמרת וסייג לחקותי ומשפטי שיקיים אותם האדם עי"ז וחי בהם יחי' ולא ימות והיינו מיתה הבא מדבר ומגפה אני ה' המושל בכל והבן וז"ש כאן ולא יהי' בב"י נגף (ואמר הטעם) בגשת ב"י אל הקודש כלו' בשביל שנגשים ב"י לקדש עצמם במותר להם ומקיימי' ד"ח ע"כ ראוי כי באברתו יסך להם ישמרם ויצילם מנגף ויהיו חיים ושלום בחילם כי"ר: מסורה ומבן חמשי' שנה ישיב מצבא העבודה ולא יעבוד עוד, ומבן אדם חציר ינתן. ושרת את אחיו, ושרת בשם ה', יתבאר עפ"י הידוע כי כל העוסק בתורה ובמצות ה' כדי לקבל שכר או להנצל מפרעניות ה"ז שלא לשמה וכל העוסק לא בשביל שכר ולא בשביל עונש אלא עושה מאהבה לעשות נ"ר ליוצרו ה"ז לשמה, והנה בתחל' ימי נעורי' מסתמא עוסק בתורה ומצות מכח שכר ועונש, ואח"ז כשיתגדל ותתרבה דעתו עוסק לשמה וכמ"ש חכמים לעולם יעסוק אדם כו' אפי' שלא לשמה שמתוך כו' בא לשמה ועי' מה שפירש האלשיך בפ' ראה את הברכה אשר תשמעו ר"ל לא כמו מדת מלך ב"ו שעצם השמיעה למצותיו אינו ברכה רק השכר המגיע ממנו מדת הקב"ה שעצם הברכה הוא אשר תשמע, וז"ש תורה ומבן חמשים שנה ישוב מצבא העבודה ולא יעבוד "עוד כלי' שלא יעבוד בשביל "עוד הנוסף בשביל העבודה הוא תשלום השכר כ"א לאהוב האמת באשר הוא אמת ועז"א המסורה שכ"כ לא יעבוד בשביל יראת עונש וז"ש ת"י את מ"י עולה חמשי' ר"ל הרי אתה בן חמשי' ותיראי מאנוש ימות ומבן אדם חציר ינתן ר"ל כמו שפירשו המפו' במקומו שתירא מכח שאנוש ימות ומכח שבן אדם חציר ינתן היינו רק יראת העונש ותשכח ה' עשך וגו' היינו שתשכח לירא מרוממותו כלו' לא יאתה אליך כדבר הזה כ"א לעבדו מרוממותו יתעלה וז"ש ושרת את אחיו [כפירש"י לנעילת השערים ולשיר] ושרת בשם ה' ר"ל לא בלבד כשיעבוד עבודתו בהצנע אלא אפי' בשעה שיעמוד ושרת את אחיו ברבים בכ"ז ושרת בשם ה' בשביל שמו ית' בלי שום מחשבה זרה כ"א בעבור שמו יתברך וז"ש חכמים במשנתנו בן חמשי' לעצה ופי' הר"ב שנאמר ומבן חמשי' שנה ישוב וגו' ושרת את אתיו ומה הוא השירות הוא שיתן להם עצה עכ"ד ר"ל שיתן להם עצה טובה לעבוד את השי"ת במחשבה זנה ורצוי' לו לבדו ית' והבן זה: ובזה הדרך יתבאר המדרש עשה לך שתי חצוצרות כסף כשתכניס את ישראל יהי' תוקעין בהן והן מתכנסין שנא' ותקעו בהן ונועדו אליך, ויש להבין מה חידש המדרש בזה, עוד שם ד"א עשה לך וגו' זשה"כ ירא את ה' בני ומלך כל מי שירא את ה' סופו ליעשות מלך וגו' אפי' משה שנתירא מהקב"ה נעשה מלך עשה לך וגו' שיהי' תוקעין לפניך כמלך וכו' ביאור הדבר עפ"י מאמרם בילקוט שמעוני פ' שמיני ויאמר משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו א"ל משה אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם שתהיו כולכם ביראה א' ובעצה א' לשרת לפני המקום ופי' המפו' כי כבר א' אינו דומה יחיד עושה מצו' למרובי' כי לפי מרבית אסיפתם תרבה גדולת חשיבתם לפני המקום אמנם זו אם כולן לטובה בזכות הלב בלתי לשמו יתעלה והנפשות משולבות אא"א כאיש א' בלב א' לא כן אם כל א' פונה לעצמו כל א' כפי עניני זה בשביל שכר וזה מיראת עונש וזה בשביל להתגדל ולהתפאר וכהנה מחשבות זרות משונות זמ"ז על כיוצא באלו נא' עדת חנף גלמוד כלו' אפי' יהי' עדה גדולה ואסיפה רבה נחשבי' רק כיחידי' ואנשים פרטיים וע"כ צוה אדוננו משה זה הדבר אשר צוה ה' תעשו כלו' ליחד לבבכם לעשות זה הדבר בשביל אשר צוה ה' לא לזולת בשביל קבלת פרס ועונש וז"ש אותו יצה"ר המכניס בלב מחשבות זרות בעבור עצמו תעבירו מלבבכם שזה