ייטב לב במדבר תרלז

מחשבתו הטובה מכת אל פועל המעשה נקרא לידה וכשרואה יצה"ר שהאדם מתעבר ורוצה ללכת בדרך הישר מתגבר עליו להחטיאו ולמונעו מלהביא מחשבתו למעשה וה"ז למפיל נפלים וזה שמבקשין ומעוברות של עמך ב"י תצילם שלא תפלנה ולדותיהן כ"א יולידו מחשבתם אל פועל המעשה: וזה שכ' בענין הליים לעבוד את עבודת ב"י וגו' את לשון עם כלו' לעבוד עם עבודת ב"י לעזרם ולתומכם ולסעדם ולכפר על ב"י כפרה לשון קינוח והסרה כנודע ר"ל לקנח מהם כל טומאה וחלודה ולא יהי' בבני ישראל נגף נגיפה של חטא בגשת ב"י אל הקודש בעת אשר יגשו ב"י אל דרך הקודש שאז יצה"ר מתגבר לנגוף להכשילם בחטא ח"ו ע"כ עבודת הלוים להצילם מזה לבל יהי' בב"י נגף בגשתם אל הקודש כאמור: ולא יהי' בבני ישראל נגף בגשת ב"י אל הקדש יתבאר עפי"מ שאמרו בחד' בכ"י מכתירין להקב"ה בג' קדושות נתן שתי' בראש בניו וא' בראש עצמו ופי' הנזה"ק עפימ"ש התו"ח כי הג' קדושי' נגד כ"ח"ב וישראל נאצלו מחכמה דכתיב בחכמה יסד ארץ וכתיב אתם ארץ חפץ אמר ה' צבאות וע"כ ישראל מזכירים שמו אחר שתי תיבות ומלאכי השרת רק אחר ג' תיבות שהם נאצלו מבינה דכתיב כונן שמים בתבונה, וידוע בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע זכו לשני כתרים הם חכמה ובינה ולכך נקראו בתואר חכמים ונבונים והיינו נתן שתים חו"ב בראש בניו יא' היא קדושת כתר בראש עצמו ולעתיד יזכו גם לקדושת כתר וז"ש עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש כדרך שאומרי' לפני הקב"ה עכ"ד, ובזה יש לפרש מאמרם הובא בילקוט ראובני בשעה שאמרו נעשה ונשמע (כלו' שאז הגיעו לבחי' חכמה) אמר הקב"ה למה"מ אין לך רשות ליגע בהן לפי שהם בני כלו' שהם נאצלים מחכמה הנקרא אבא ועתה זכו לקרוא בשם חכמים ונבונים וכתיב תורת חכ"ם מקור חיים וכן ח"כם מספרו חליים והיינו דכתיב החכמה תחי' בעלי' וז"ש כאן ולא יהי' בב"י נגף בגשת כלו' בשביל גשת ב"י אל הקודש בחי' חכמה הנקרא קודש המחי' את בעלי' כאמור, וז"ש חז"ל מי שיש לו חולה כו' ילך אצל "חכם שבדור כו' חכם דייקא והבן, ומן האמור הנה מקום אתי לפרש המד' בא בפסוק קדש לי כל בכור אמר הקב"ה כשם שעשיתי יעקב בכור שנא' בני בכורי ישרא"ל (ל"י רא"ש ראשית חכמה) (פי' היפ"ת כדלעיל פ"ה שזה על יעקב אמר שקנה הבכורה כלי' דכתיב בא אחיך במרמה פי' התרגום בחוכמא ויקח ברכתך והיינו דכתיב ויעקבני זה פעמים את בכור"תי לקח והנה עתה לקח ברכתי) כך אני עושה לבן דוד בכור שנא' אף אני בכור אתנהו לזכות למדת חכמה הנקרא בכור והיינו דכתיב ויצא חוטר מגזע יש"י בחי' י"ש ש"י, חכמה י"ש, בינה ש"י, דתחות כת"ר תר"כ אורות כמ"ש רבינו בעט"צ בזוהר בראשית דף כ"ו ע"ב בסוד אבני שי"ש, וגמר אימר ונחה עליו רוח ה' (כת"ר) רוח חכמה ובינה וגו' רוח דעת ויראת ה' כל המוחין הנרמזים בתיבת בכי"ר כמבואר בעט"צ סוף פ' בא עיי"ש ותבין וכן הוא בתקי"ז תיקון ס"ח דף ק"ז ונחה עליי רוח ה' דא אייר קדמאה רוח חכמה ובינה תרין ספירין אבתרי' כי' עיי"ש: ולא יהי' בבני ישראל נגף בגשת ב"י אל הקודש, בהקד' לפרש מד' תמו' פ' תצוה עה"פ וזה הדבר הה"ד הלא אתה מקדם ה' אלקי קדושי לא נמות כו' אתה גוזר ואומר קדשים תהי' הסר ממנו המות א"ל א"א שכבר נגזרה גזירה שנא' ה' למשפט שמתו וכו', עפ"י שדרשתי סמוכין דכתיב סוף אחרי ושמרתם את משמרתי ואחז"ל עשו משמרת למשמרתי מכאן רמז לשניות לעריות וזה אזהרה לחכמים ועז"א סמיך לי' דבר אל ב"י וגו' קדשי' תהי' כלו' שתקיימו דברי חכמים וגזירותם דכל המקיים דברי חכמים נקרא קדוש כדאי' בפ"ב דיבמות ועיי"ש במקומו הארכתי ובזה יש לפרש בפי יתרו אומרו ית' אל משה לך אל העם וקדשתים היום ומחר שפרש"י לשון הזמנה ואני אומר שהיא לשון קדושה ממש כי חז"ל אמרי יום א' הוסיף משה מדעתו שדרש היום ומחר היום כמחר מה למחר לילו עמו אף היום כו' וכתבו תוס' אין זו דרשא גמורה אלא משמע דהיום ממש דאל"ה אין זה מדעתו, ולפי האמור י"ל דודאי הקב"ה נתכוון היום ממש אלא שהוא ידע שעתיד משה להוסיף יום א' מדעתו לפרש ע"ד אסמכתא מה מחר כו' וזה שרמז ה' ואמר למשה וקדשתים לשון קדושה ממש היום ומחר שתוסיף לומר היום כמחר והם יקיימו ויהי' נקראים קדושים כדת המקיים ד"ח: והנה קיי"ל העובר על דברי חכמים חייב מיתה בידי שמים והוא חמור יותר מד"ת והטעם מבואר בספרים כי החכמים הם גודרי גדר ושומרי פתח התורה לבל יבא ליגע בגוף ענין של תורה ומי שפורץ גדר לכנוס יותר ממה שמזהירו שומר הפתח והגבול ביד