ייטב לב במדבר תרלה

והנה כבר כתבו הספה"ק עפ"י הילקוט עה"פ והנה מנורת זהב כלה אלי ישראל כו' כי בשע' הדלק' הנרות הדליק והעלה נשמות ישראל לשורשן כי נ"ר הוא "נפש "רוח כנודע ועי' בספר חן טוב פרשה זו באורך שלכך היתה המנורה מקשה זהב לרמז על אחדות ישראל מגדלם ועד קטנם וזהו עד ירכה עד פרחה עי"ש, ומעתה נאמר כי לכך כתיב בהעלותך לומר שמעלה היתה לפני המנור' כי מתחלה הי' צריך לירד ממדרגתו לקשר עצמו עם כללות ישראל ופרטותיהן ואח"כ לעלות ולהעלותן ולזה הי' צריך שלש מעלות נגד כהן לוי ישראל כי הי' צריך לילך עד בחי' כהן והבן, ולכך דברי הב"ש יב"ה או"א דברי א"ח כי המהדרין מן המהדרין נפשות ישראל לשורשן צריך שיהי' פוחת והולך ממדרגתו ומוסיף והילך להעלותן לשורשן וזה שרמזה התורה תרווייהו תר"ד וגם להעלות והבן וז"ש דוד בשנותו את טעמו (לטובה) לפני אבימלך (זה הקב"ה עי"ז) ויגר שהו לסט"א וילך וכמ"ש בסידור האר"י ז"ל והכוונה בזה כי לפעמים הוצרך לשנות את טעמו לירד ממדרגתו לקשר א"ע עם פחותי ערך וגם זה הי' לפני הקב"ה לש"ש ועז"א אברכה את ה' בכל עת וגו' אפי' בשעת ירידה והכוונה הוא למען גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו והבן אולם לזה צריך שמירה יתירה שלא יפול כמו העולה בסולם שבשעה שהולך עומד על רגל א' ולכן צריך להתחזקות ולסייעתא דשמיא שלא יפול וכמ"ש המגיד הקדוש בספר עבודת ישראל שזה התפלל משה בנסוע הארון זה הצדיק ממדרגה למדרגה ויאמר משה קומה ה' וגו' עי"ש בדבריו דפח"ח, ואני הוספתי נופך כי ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל שעי"ז ישובו אלפי נפשות ישראל לשורשן, ואפשר לי לומר שזה הי' מראות הסולם ליעקב בלכתו לחרן כי הי' מפחד ודואג שלא יפול ממדרגתו ח"ו בבית לבן וע"ז הראה לו השי"ת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלקים הם הצדיקים הנקראים מלאכים כמבואר בויקרא רבה בפ"א עולים ויורדים בו כאמור למעלה פוחת והולך להיות מוסיף והולך ללקט ניצוצות ועולים תחלה לקשר עצמם בשורשן לבל יפלו ח"ו ואח"כ יורדים לקשר עצמן עם אנשי מקומן להעלו' הנה"ק שיש שם והנה ה' נצב עליו על הסולם להחזיק ביד כאו"א שלא יפול ח"ו וכבר כתבתי שלזה צריך מסירת נפש וע"כ ויאמר אני ה' אלקי אברהם אביך שמסר עצמו לכבשן האש ואלקי יצחק שמסר עצמו לטבח וכמבוא' זה בכתבי קדש של חוזלה"ה במקומו עפ"י דברי אהבת דודים הנאות גם לעניננו עי"ש והנה אנכי עמך כי גם אתה הולך בדרכיהם במסירת נפש כי כבר אמרו ההולך בדרכי אבות הקב"ה מתקומם עליו בזכות אבות ולכך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבותיך וגו' (למקומך) כי לא אעזבך וגו' והבן. ואפשר שזה שאחר אותו גר להלל למדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל אחד הייני אפי' בשעת עלי' ממדרגה למדרגה שלא יפול כמ"ש המגיד והשיב לו הלל מה דעלך סני וכו' פרש"י רעך זה הקב"ה אל תעזוב ד"א חברו כמשמעו ר"ל להתקשר עצמו היטב בהשי"ת ועם צדיקי הדור וכללות ישראל שהם איש אחד ואז בל ימוט לעולם וז"ש דוד המלך ע"ה ה' חקרתני ותדע וגו' בנתה לרעי מרחוק כלו' אפי' כשאני עומד ח"ו למרחוק כפי הנראה דהיינו בין פתיתי ערך ארחי ורבעי זרית וכל דרכי הסכנתה שכוונתי בכל זה לש"ש כי אין מלה וגו' אחור וקדם צרתני (עי' בספר באר מים חיים מה שפי' בזה בפרשה זו) ולדרכנו נאמר שזה שאמר דוד שבראתני להיות בבחי' אחור היינו בחי' ירידה וקדם בחי' עלי' ע"ד שא' ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושלי' ופי' באור המאיר דהיינו שירד לבחי' מקומות נמוכים כדי לטהר אשה זו כנס"י לבעלה כנודע והבן, ועז"א ותשת עלי כפכה להחזיק בי שלא אפול ח"ו כי לולי עזרתך לי פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה לירד ולעלות ולראות פני האדון ה' צבאות כי זה חכמה יתירה וזהו אם אסק שמים שם אתה במחשבתי ואציעה שאול הנך וגו' אתי עמי במחיצתי גם שם ידך תנחני ותאחזני ימינך וגו' וזה נכון בס"ד, ועפי"ז יובן מ"ש הכתוב אל מול פני המנורה ואיתא בילקוט עשה לה מול ופנים הכוונה לירד ממדרגתי לבחי' אחור שהוא נקרא מול ואח"ז פנים היינו להעלותן וז"ש ויעש כן אהרן אל "מול "פני המנורה שעשה לה מול ופנים ובזה אח"כ העלה נרותי' וזה להגיד שבתו שלא שינה שאפי' בשעת ירידתו לא שינה וריחו לא נמר וטעמו לא פג והבינהו כי הענין עמוק והיינו שסמך לזה קח את הלוים כי הם נבחרו לעמוד בדוכנם בשירם ובזמרם לעורר לבבות ב"י לתשובה וחרטה ע"י התעוררות כנודע והי' צריכים להתקשר עם הבאי' להקריב קרבנו' והנה הם לא חטאו כלל באותו מעשה והי' משוללים מכל סוג ענין חטא ואיך הי' מקום להם להתקשר עם החוטאים ומביאים קרבן אולם לזה מצא השי"ת עילה להזות עליהם חטא לומר שגם הם הי' להם למחות ולמנוע ואם כי לא הי' שומעים להם לפניהם מי גלוי וע"ז הוצרכו לכפרה וממילא יש להם