ייטב לב במדבר תרלג

בעיניו לירד מבחינתו לבחי' יראה תתאה אפי' על רגע א', וז"ש בספרי לפי שהפרשה נאמרה לאהרן לפיכך הוצרך הדבו"א אליו והבן, וז"ש רש"י מדליק עד שתהא השלהבת עולה מאלי' ר"ל כי בתחלה מכח יראת העונש הרי אין העבודה מעצמותה רק מכח הכרת מיראת העונש אבל אח"כ מדליק עד שתהא השלהבת רשפי' רשפי אש שלהבת י"ה עולה מאלי' בלעדי שום מכריח רק מכח אהבתו ויראתו האמתית והבן וז"ש ויעש כן אהרן אל "מול "פני המנורה שעשה לה מול ופנים היינו בחי' יראת העונש ובחי' יראה עלאה כאמור, העלה נרותי' כמה דתימא אבן אחת ובה שלש מעלות א') היא בחי' יראת העונש ב') היא בחי' כבוד אל ג') הבושה אח"כ עלי' מטיב את הנרות ר"ל שבא לבחי' יראת ה' ראשית הזיי"ן נרות שהם זו"נ להטיבן ולתקנן וזה להגיד שבחו של אהרן שלא שינה אם שלפי בחינתו הי' קשה עליו לאחוז בבחי' יראת העונש עכ"ז אחז בה ולא שינה והבן. ואפשר לי לומר שע"ז מרמז המד' בהעלותך את הנרות וגו' זש"ה יראו את ה' קדושיו הכוונה לפרש אל מול פני המנורה כדפירשנו והיינו דכתיב יראו את ה' קדושיו ר"ל אפי' קדושיו יראו "את ה' את דייקא היינו יראת העונש כי הירא בבחי' יראת הרוממות נקרא ירא ה' אבל ירא את ה' היינו מעונשו וכמ"ש מוזלה"ה לפרש עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה עיי"ש וגמר אומר כי אין מחסור ליראיו ר"ל שלא יחסר להם שום בחי' יראה אפי' יראת עונש והטעם שבזה מעלה נה"ק מן הקליפות וז"ש שעי"ז כפירים רשו ורעבו היינו הסט"א ודורשי ה' לא יחסרו כל טוב שמעלה כל טוב אל הקדושה כאמור והבן: ובזה יש לפרש הפסוקים אשרי איש ירא "את ה' היינו יראת העונש ואהבת השכר אח"כ במצותיו (דייקא) חפץ מאוד ולא בשכר מצותיו וכבר הקדמנו הגמ' הנ"ל בעושים שלא לשמה עד שמים חסדך ובעושים לשמה מעל שמים חסדך לעוה"ב, והנה מכח יראת עונש ואהבת שכר יהי' לו שכר עוה"ז ואח"כ יבא ליראת רוממותו ית' ועי"ז יהיה לו שכר עוה"ב וז"ש גבור בארץ יהי' זרעו היינו שכר עוה"ז, דור ישרים יבורך זה שכר עולם הבא והבן, הון ועושר בביתו זה שכר עוה"ז וצדקתו עומדת לעד היינו עולם הבא עולם שכולו ארוך ונצחיי ובזה י"ל עוד המד' זש"ה יראו את ה' קדושיו היינו יראת עונש ג"כ כנ"ל כי אין מחסור ליראיו שום יראה גם יראה תתאה יש להם ע"כ כפירים רשו בעוה"ז ורעבו בעוה"ב ודורשו ה' לא יחסרו כל טוב בעוה"ז ובעוה"ב והבן, ואולי לכל דברינו אלה רמז שלמה (קהלת זיי"ן) ואל תתחכם יותר היינו רק בחי' יראת הרוממות למה תשומם ר"ל כי אז יהי' הנה"ק בבחי' נתנני שוממה ח"ו, ואל תהי סכל לרמוז רק בבחי' יראת העונש עי' בספר בית שמואל אחרון פ' שמיני כי הירא מרוממותו ית' נקרא חכם ומיראת העונש נקרא כסיל עיי"ש, והיינו למה תמות בלא עתך ר"ל להיות ירא ומפחד מיראת מות בלא עתו וזמנו אך טוב אשר תאחוז בזה וגם מזה אל תנח את ידך כי שניהם כאחד טובים כמו שביארנו וז"ש כי ירא אלהים יצא את כולם תחלה יראת העונש ואח"כ יראת רוממותו וכה יעשה דבר יום ביומו ואז טוב לו והשי"ת יטע בלבבנו אהבתו ויראתו ויקרבנו לעבודתו וישיב את שבותנו לעינינו בב"א כי"ר: א"י בהעלותך וגו' אל מול פני המנורה ע"ד שפי' האזולאי בס' פני דוד מול פני המנורה היינו נוכח השלחן עיי"ש ולדרכו נאמר כי נודע שבהדלקת הנרות מתקן הזיי"ן מדות לזה אמר לא די לתקנן כשעוסק בהדלקתן אלא לתקנן בשעה שיושב על שלחנו ועוסק בגשמיות כי שעת אכילה שעת מלחמה ואז יעלה במחשבתו להעלות הנה"ק שבהמאכל ולתקן מדותיו להאיר הזיי"ן מדות עליונות וז"ש בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה היינו בשעה שיושב על שלחנו שהוא נגד המנורה כי מנורה בדרום ושלחן בצפון כנודע אז יאירו שבעת הנרות העליונות, וז"ש ויעש כן אהרן וגו' שפרש"י להגיד שלא שינה ר"ל כמו שהאיר הנרות העליונות בשעה שהדליק המנורה כ"כ האיר אותן בשלחנו וע"ד ששמעתי בשם דודי הגאון תקדוש מהו' ארי' ליב זצ"ל מווישנצא לפרש לא יהי' לך בביתך איפה ואיפה וגו' ר"ל פעם כך ופעם כך אלא איפה שלמה וצדק יהי' לך תמיד בשוה ר"ל שיהי' אכילתכם כעבודתכם ותורתכם וכמו שפי' מוזלה"ה בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך והבן: בהעלותך את הנרות וגו' יל"ד במקראי קדש אלו טובא א') בהעלותך פרש"י מעלב הית' לפני המנורה וכו' יש להבין מה טובה ובפרט לפי מה דאיתא בש"ס מנחות כ"ט אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות כו' למאי מבעי' הכי לא הי' המנורה יכולה