ייטב לב במדבר תרלא

דבר אל אהרן וגו' הדקדוקים רבו, א') כפל לשון דבר ואמרת ובספרי לפי שכל הפרשה נאמרה לאהרן לפיכך הוצרך הדבור אליו וצריך ביאור, ב') בהעלותך ולא נאמר בהדלקתך ופרש"י מעלה הית' לפני המנורה כו' ובספרי עשה לה מעלות וכן להלן העלה נרותי' כמה דתימא אבן היתה לפני המנורה ובה שלש מעלות שעלי' הכהן עומד ומטיב הנרות וכל זה צריך טעם וביאור הדברים ע"מ רומזים ג') לפרש מה שפירש רש"י מדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה ד') אל מול פני המנורה בספרי עשה לה מול ופנים וכן הוא הגירסא בילקוט עיי"ש, והזרע אברהם פי' שיהי' פונים למול האמצעי וזה לפי גירסתו מול פנים בלא וא"ו אבל לגירסת הילקוט לא יתכן פי' זה דמאי ופנים בוא"ו ועוד אפי' לפי גירסתו כבר אמר למעלה שיהיו מקבילים כלפי האמצעי ולמה אמר עוד עשה לה וגו', ה') ויעש כן אהרן בספרי ובפרש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה הוא תמוה וכי ס"ד ששינה והנ"ל בכ"ז בהקדם מה שנ"ל לתרץ קושי' התוס' אהא דאיתא בנזיר כ"ג לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה מהא דא' בברכות פ' ה"ק העושה שלא לשמה נוח לו שלא נברא עיין שם, והוא עפימ"ש הערבי נחל פרשת בראשית בפסוק ומעץ הדעת וגו' כי בעבודת ה' צריך שילך ממדרגה למדרגה תחלה להרגיל א"ע ביראת העונש אח"כ לבחי' כבוד אל ולעכב במדרגה זו וגם ביראת העונש רק לא כבתחלה שירא מעונש בעבור עצמו אך שיהי' ירא מעונש מחמת שהוא נגד כבוד אל כמש"ה עם ה' אלה ומארצו יצאו וגו' הרי העלה יראת העונש אל מדרגה שלמעלה ממנה ובזה מוציא נצוצות הקדושות מתוך הקליפות כמו שמבואר שם עיי"ש אח"כ יגיע לבחי' בושת אח"כ לבחי' יראה עלאה הוא יראת הרוממות הנקרא יראת ה' טהורה שירא מרוממותו יתעלה וכ"ז נמשך לאדם מבחי' מלכות הנקראת אשה יראת ה' וזה השער לה' צדיקים יבאו בו [ועל מדה זו נאמר בזאת יבא אהרן וגו' כידוע]. וכל זה צריך האדם לעשות בכ"י תחלה יראת העונש אח"כ כבוד אל ובושה ויראת הרוממות וז"ש בכ"י יהי' בעיניך כחדשים כי בכ"י נעשה כברי' חדשה וצריך להתחיל העבודה מחדש מתחלת המדרגות והטעם בכל זה כי בזה שמעלה יראת העונש למדרגה שלמעלה ממנה מוציא הנה"ק מן הקליפה כי רגלי' יורדו' מות וצריך להעלותן ובכ"י צריך לעשות בירורים מחדש עיי"ש בארוכה אמרי נועם הראוים אליו וז"ש ז"ל שלא תאמר מי שכבר עוסק בתורה לשמה שוב א"צ לעסוק שלא לשמה ואסור לו על זה א' שאינו כן אלא לעולם יעסוק אפי' שלא לשמה כלו' לא שיעסוק לשמה לבד אלא בכ"י צריך לעסוק אפי' שלא לשמה וע"ז מפרש בתנאי באם הוא בבחינה זו שמתוך שעסק אתמול שלא לשמה בא לבחינת לשמה לזה הותר וצריך לעסוק גם היום שלא לשמה מטעם האמור אבל הלומד שלא לשמה ואינו בא לשמה ודאי נות לו שלא נברא והבן והוא תירוץ נחמד ונעים בעזה"י: ובזה נראה לי לפרש המדרש אם בחקתי תלכו זש"ה חשבתי דרכי וגו' א' דוד חשבתי מתן שכרן של מצות והפסדן של עבירות ואשיבה רגלי אל עדותיך והוא דקשה לי' אמאי כתיב בתורה שכר ועונש וכי הותר לעשות עמ"ל פרס אבל התירוץ כי בתחלה צריך להיות שלא לשמה אך משום שכר ועונש שבזה מעלה בחי' רגלי' יורדות מות להשיבן למעלה אל הקדוש' וז"ש חשבתי דרכי דייקא מתן שכרן וכו' כי עי"ז ואשיבה רגלי דייקא אל עדותיך ובזה נ"ל לפרש הסמיכות בסוף ואתחנן נאמר ושמרת את המצוה וגו' אשר אנכי מצוך היום לעשותם וגו' וסמוך לי' והי' עקב תשמעון כי רש"י פי' היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם ופי' הש"ח דתיבת היום קאי אלמטה ולא על מצוך עיי"ש ולכאורה קשה אימא דקאי אלמעלה וביאורו בכ"י יהי' בעיניך כחדשים וכמו שדרשו על אשר אנכי מצוך היום על לבבך והנ"ל דבאמת קאי אלמעלה ולמטה ושניהן צדקו יחדיו דאי קאי אלמטה לחוד קשה והלא אמרו אל תהיו כעבדים המשמשים ע"מ לקבל פרס ולמאי הודיענו שכרן אבל הענין מפני שצריך שבכל יום יהי' כחדשים וכפי' הערבי נחל שצריך להתחיל בכ"י מחדש בבחי' יראת עונש ואהבת שכר וא"כ ה"ק מצוך היום שבכ"י יהיו בעיניך כחדשים להתחיל מחדש מטעם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם וזה בתחלת כניסתך לעבודה בכ"י אבל והי' עקב [סוף העבודה] תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אות"ם דייקא מכח עצמותם ולא מכח שכר ועונש או יתבאר עד"ז שא' טעם ע"מ שצריך להתחיל מכח שכר ועונש כי צריך להעלות הנה"ק ובחי' רגלי' היורדות מות להשיבן ולקבצן אל הקדושה [וידוע כי שמיעה לשון אסיפה כמו וישמע שאול את העם] וז"ש טעם היום לעשותם ולמחר לקבל שכרן דל"ל לעשות עמל"פ כי עי"ז והי' עקב ר"ל בחי' עקב ורגלי' תשמעון