ייטב לב במדבר תרל

(של אדם) רצוא ושוב עי"ש וזה להגיד שבתו של אהרן שלא שינה מעשה עצמו מענין הנרות נמצא הדלקת הנרות היה התחלתן על ידי הכהן ושוב נתבטלו וחשכו עד שהאיר אותן הקב"ה מאורו יתברך הרי שא"צ להם רק לזכותן שיהיה אנו מתחילין להאיר והוא יגמור בעדנו (ע"ד האש של המזבח אע"ג שאש ירדה מן השמים מצוה להביא מן הדיוט] וזה (עצמי) מעשה המנורה וגו' כן עשה (ה' דייקא) את המנורה כמבואר שם במד' שהיה משה מתקשה עד שא"ל הש"י השלך ככר זהב לתוך האש כו' והיא נעשית מאת ה' כ"כ היה בנרות סופן מעשה ידי יוצר ב"ה. והן דברי המדרש בהעלותך את הנרות ע"ש שהלהב עולה ומסתלק למעלה, ז"ש הכ' כי אתה תאיר נרי אמרו ישראל אתה אורו של עולם שנא' ונהירא עתיה שרא א"כ כל אור בטל במציאות ואתה אומר אל מול פני המנורה יאירו דייקא בחי' אור שמשמעו חשך יאור הוי כי אתה תאיר נרי של המנורה אחר שהחשיך אתה מאורי והבן: עוד יתבארו מקראי קדש אלו גם המדרשים הנ"ל כי רש"י פי' אל מול פני המנורה אל מול נר האמצעי וכו' יש להבין הטעם גם אומרו יאירו שבעת הנרות משולל הבנה כי ששת הנרות הם הפונים אל נר האמצעי. ונ"ל שזה רומז למ"ש הרמב"ם בהלכות דעות, דעות הרבה יש לכל אחד ואחד כו' שתי קצוות הרחוקות זו מזו שבכל דעה ודעה אינה דרך טובה ואין ראוי לו לאדם ללכת בהן ואם מצא טבעו נוטה לאחת מהן יחזיר עצתו למוטב אל הדרך הישרה והוא המדה הבינונית ואמצעית שבכל דעה ודעה לפיכך צוו החכמים שיהא אדם שם דעותיו ומשער אותם בדרך האמצעית עכ"ד ז"ל עי"ש, וידוע כי ז נרות רומזין לז' מדות שיש בהן חו"ג וקו האמצעי הוא בחינת יעקב יושב אהלים מדת תפארת ולכן צוה ה' שיהיו ששת הנרות הימינים והשמאלים פונים אל מול נר האמצעי להורות שיטה האדם מדותיו לקו האמצעי והוא מדת אמת וידוע כי בי"ג מדות הרחמים המדה השביעית הוא ואמת שהוא מחבר ששה שלפניו ועמו הם ז' וששה שלאחריו ועמו הם ז' ומדה זו ואמת רמז לתרין תפוחין קדישין שהם נקראים אור פני מלך שמשם הש"ע נהורין כמבואר בע"ח היכל הכתרים סוף פרק י"ג ופרק י"ד וזה שא' בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה (הוא נר האמצעי מדת ואמת) ואיר"ו שבעת הנרות של הי"ג מדות שעמו הם ז' שלפניו ושלאחריו כאמור. ולכך מדה זו נקראת הבריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ועז"א ויעש כן אהרן להשוות הימינים והשמאלים אל נר האמצעי מדת ת"ת להגיד שבחו שלא שינה אם שהי' מדתו הוד עכ"ז היה פונה הנרות אל מול נר האמצעי: גם יאמר ויעש כן אהרן במעשה עצמו להטות מדותיו אל קו האמצעי ולא שינה ממעשה הנרות שהיו פונים אל נר האמצעי וזה ע"ד שפירשתי לעיל וע"ז א' וזה מעשה המנורה מקשה זהב עד ירכה עד פרחה וגו' פרש"י חותך לפשט אבריה מגופה של מנורה ולא נעשית אברים אברים על ידי חיבור להורות נתן בזה שצריך שיהי' הענפים הימינים והשמאלים מחוברים כולם בחיבור עצים עם גופה של מנורה שהוא האמצעי וכמו שהיה במעשה המנורה כ"כ בהדלקתן של הנרות צריך שיפנו אל האמצעי להתחבר עמו חיבור עצום והבן: וז"ש המד' בהעלותך וגו' א' ישראל שלח אורך ואמת"ך דייקא מדת ואמת שהיא אורך המה ינחוני וז"ש בהעלותך זש"ה באור פני מלך חיים וזה כוונת הזוהר ג"כ בהעלותך את הנרות אלין בוצינין עלאין דכלהו נהירין כחדא מן שמשא [הוא מדתו של יעקב] ר"א פתח אשרי העם יודעי תרועה ה' באור פניך יהלכון אור פניך דייקא מדת ואמת והיינו דמסיים וא' ואנן מפיקין בההוא קלא דשופר רחמי ודינא כחדא ששופר שורשו לאפקא כללות אשא ומיא ורוחא כידוע] וכד רחמי מתערין כלהו בוצינין עלאין נהרין מהאי גיסא ומהאי גיסא כדין באור פני מלך חיים עכ"ד הרי זה כדברינו וז"ש המדרש בהעלותך וגו' זש"ה כי אתה תאיר נרי א' ישראל להקב"ה לנו אתה אומר שנאיר לפני"ך דייקא לפנים שלך כביכול אתה הוא אורו "של "עולם ר"ת ש"ע שנא' ונהורא "עמיה "שרא ר"ת ש"ע לרמז על ש"ע נהורין של הפנים ואתה אומר אל מול פנ"י המנורה לכוון לפנות לנר האמצעי מדת ואמת ש"ע נהורין דתרין תפוחין הוי כי אתה תאיר נרי [ועוד ירמוז כי אתה תאיר נרי כי מדה זו ואמת מחבר ראש תוך סוף השלשה יחודים הויה אהיה, הויה אלהים הויה אדני העולים נ"ר וזה שא' למעלה בפ' תצוה להעלות נ"ר וזה כי אתה תאיר נ"רי] א"ל הקב"ה לא שאני צריך לכם אלא לעלות אתכם בפני האומות לומר היאך ישראל מאירין למי שמאיר לכל העולם היינו שכך רצונו יתברך שיאיר ע"י אתערותא דלתתא של ישראל והבן: