ייטב לב במדבר תרכט

וע"ד הרמז י"ל בהקדם להבין הא דפירש רש"י שתהא השלהבת עולה מאליה ועוד דרשו רבותינו שמעלה היה כו' שעליה הכהן עומד כו' כי כתיב רשפיה רשפי אש שלהבת י"ה ואיתא בזוהר ההוא שלהובותא היורד מאו"א סוד י"ה ופירוש האריז"ל כי אותו שלהבת יוצא מהמילואים של שם י"ה שיש לו ג' מילואים גי' שלהבת וכמבואר בכוונת רחיצה בע"ש, וידוע כי או"א זיוגייהו תדיר ולא פסיק וצריך להדליק ולהעלות הנרות להאיר אותו שלהבת משם י"ה דזווגייהו תדיר בלי מעשה תחתונים וז"ש רש"י שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה דייקא בלי אתערותא דלתתא ועוד רמז באמרו שלהבת עולה מאלי"ה אותיות מל"א י"ה כלו' שלהב"ת עולה (פי' בגי') מל"א י"ה היינו המילואים משם י"ה הם או"א וידוע מ"ש בזוהר ובכוונת האר"י מה שצריך לעמוד באמרו תהלות לאל עליון שהוא או"א ולזה פי' רש"י שדרשו רבותינו שמעלה היה כו' שעליה הכהן עומד דייקא לכבוד בחי' או"א. והן דברי המד' תן חלק לשבעה אלו שבעה קני המנורה וגם לשמנה אלו שמנה ימי מיל"ה בסוד מ"ל י"ה ופריע"ה פר"ע י"ה ועי' בזוהר ויקהל דף ר"ג כדין אקרי חשמ"ל ח"ש ואתגלי מ"ל ועוד שם תא חזי ביומא שתיתאה כד מטא זמנא דערב כו' כדין חד שלהובא נפיק כו' הוא סוד שלהבת היוצא משם י"ה כפי' האריז"ל ועי' בלקוטי תורה פרשת לך בכוונת מילה שפי' דברי הזוהר ואתגלי מל כי מיל"ה הוא אותיות מ"ל י"ה עי"ש. וא"כ שני הפירושים של רש"י ודברי המדרש הנ"ל בקנה אחד עולים יפה, [עי' בספר עטרת צבי על הזוהר פרשת לך בביאור רחב על מאמר אשירה נא לידידי דף צ"ו עי"ש בענין חילה הנאות לעניננו]: עוד יתבאר בהעלותך את הנרות וגו' פרש"י על שם שהלהב עולה כו' שצריך להדליק עד שתהא שלהבת עולה מאליה, ויעש כן אהרן להגיד שבחו של אהרן שלא שינה והוא פלאי מה רבותא הוא זה וזה מעשה המנורה מה ענינו לכאן למצות הדלקתן ובמדרש רבה בהעלותך ז"ש הכתוב כי אתה תאיר נרי א' ישראל לפני הקב"ה לנו אתה אומר שנאיר לפניך אתה הוא אורו של עולם דכתיב ונהורא עמיה שרא ואתה אומ' אל מול פני המנורה וגו' הוי כי אתה תאיר נרי א"ל הקב"ה לא שאני צריך לכם אלא לעלות אתכם וכו' עי"ש. והנ"ל בזה עפ"י דאי' למעלה במדרש א' הקב"ה לא בשביל שאני צריך לנרות אלא לזכותם שהרי נא' ונהורא עמיה שרא וכתיב גם חשך לא יחשיך ממך וגו' תדע שהרי שלמה עשה בבית המקדש חלונות צרות מבפנים ורחבות מבחוץ כדי שיהא האור יוצא מבית המקדש ומאיר לחוץ להודיע שכולו אור ואין צריך לאורם ופי' החן טוב עפ"י דאיתא במדרש להלן בהעלותך אמרו ישראל שלח אורך ואמתך וגו' גדול אורו של הקב"ה החמה והלבנה מאירים לעולם מזיקוקי אור שלמעלה שנא' לאור חציך יהלכו וכו' והענין כי בבא השמש להשתחוות לפניו חשך אור בעדה פי' כי בטלה מאליה נגד אורו כנר בפני אבוקה אלא שהקב"ה זורק בה חצי אורו להאיר לה. וז"ש התחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, ואחז"ל והיה כל מבקש ה' יצא אל אהל מועד אפילו חמה ולבנה באים לבהמ"ק ששם שכינתו יתברך להשתחוות לפניו קודם צאתם ואז נחשך אורם נגד אורו יתברך אלא ששולח להם חצי אור מאור שכינתו יתב' להאיר הרי שמבית המקדש יוצא אור לעולם והיינו דכתיב והארץ האירה מכבודו דייקא ומזה נגלה בעליל שא"צ אלא לזכותם עכ"ד עי"ש שהאריך ומעתה אני דן ק"ו לנרות שמדליקן בשר ודם בבהמ"ק שהם בטלים במציאות נגד אורו יתברך והם חשכין עד שהוא מאירן מחצי אורו יתב' כמו לשמש וז"ש בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה הידוע, הוא השכינה אז הן בטלין במציאות ונעשין חשך אלא שחוזר ומאיר להן מאור השכינה] ע"כ יאיר"ו (דייקא) שבעת הנרות לשון אור שמשמעו חשך וגם אור כדאיתא בפ"ק דפסחים דכ"ע אור אורתא מר קרי ליה נגהי ומר קרי לי' לילה ובקרא כתיב ויקרא אלהים לאור יום הרי אור משמע תרתי וזה שפרש"י בהעלותך ע"ש שהלהב עולה כו' מדליק עד שתהא השלהבת עולה מאליה יתפרש כמשמעו שעולה למעלה להתבטל כנר בפני אבוקה או שהלהב עולה ומסתלק ממנו ע"ד ובהעלות הענן שתרגומו ובאסתלקות עננא כ"כ ה"נ מסתלק האור ובטל עד שחוזר ומאירו, וזה פי' הכתוב שהביא המדרש גם חשך כלו' גם אחר שנעשה חשך לא יחשיך ממך ממה שנעשה חשך ממך מאורך כי אם ולילה אחר שנעשה לילה כיום יאיר כחשכה כאורה שנעשה חשך ואור כאמור. וז"ש ויעש כן אהרן שמרוב אהבתו ודבקותו בה' בא לבחינת ביטול המציאות כנר בפני אבוקה עד שהאיר לו ה' להחיותו וכמו שפירש מוזלה"ה בהפטרת בשלח ואוהביו (הנם קרובים להתבטל במציאות רק השי"ת משפיע להם חיות והיינו) כצאת השמש בגבורתו של הקב"ה וז"ש והחיות